כיצד ישפיע המעבר של ג'ו קול לליברפול על יוסי בניון?

ביום רביעי פורסמה ב"טלגרף" כתבה תחת הכותרת: "ראש בראש: ג'ו קול נגד יוסי בניון". שני הקשרים, שהחליפו הקיץ קבוצות, נבחנו תחת חמש קטגוריות, כשעל כל אחת מהן ניתן ציון מ-1 עד 10. התוצאה הסופית הייתה שוויון, 37 נקודות לכל אחד. קול ניצח בקטגוריות דריבל ומהירות, בניון במסירות והבקעת שערים, ובעניין הטמפרמנט קיבלו השניים ציון זהה. במקביל, פרסם אתר האינטרנט של העיתון סקר בנושא. הגולשים נשאלו: "האם בניון טוב יותר מג'ו קול?". כאן, נשבר השוויון. למעלה מ-80 אחוזים מהמשתתפים בסקר ענו: "לא".

הסיפור הזה ממצה בצורה מושלמת את הסיטואציה בה נמצא בניון, ערב פתיחת הקדנציה שלו כשחקן צ'לסי. קפטן נבחרת ישראל הגיע לסטמפורד ברידג' כדי להחליף את ג'ו קול. העובדה שקול עשה בסופו של דבר את הדרך ההפוכה לליברפול קשרה את גורלם של השניים זה בזה והפכה את קול לקוף על הגב של בניון. ולהיפך. השבוע, טען מאמן צ'לסי קרלו אנצ'לוטי כי "בניון טוב מקול" ופתח את הדלת לשלל השוואות סטטיסטיות בין שני השחקנים. ההשוואה הזו תלווה את בניון לכל אורך העונה. התרומה שלו תיבחן מול מה שיביא קול לליברפול ובמידה רבה תגדיר את המעבר שלו ללונדון כהצלחה או כישלון.

הבעיה מבחינת הישראלי היא שנקודת הפתיחה שלו נמוכה בהרבה. המעבר של קול לליברפול נתפס כקונצנזוס, למרות שלל הפציעות שעבר והכושר הירוד שהראה בשנתיים האחרונות. לעומת זאת, בניון, על אף השנים המוצלחות באנפילד, נתפס כאחד שצריך להוכיח שהוא ראוי למועדון בסדר גודל של צ'לסי. וכמה שיוסי אוהב לבוא כאנדרדוג.

כבר בחודש אפריל הבטיח אנצ'לוטי שצ'לסי לא תתפרע בחלון ההעברות, אלא תקדם חמישה צעירים מהאקדמיה של המועדון. "זה הזמן לקדם אותם לסגל הבכיר", אמר האיטלקי ועמד במילתו. למרות הספקולציות שקשרו את דויד סילבה, פרננדו טורס, קון אגוארו ואחרים למעברי ענק לסטמפורד ברידג', צ'לסי שוב הסתפקה ברכש צנוע ולא ביצעה מהפכות בסגל, שזכה אשתקד בדאבל. בניון היה הראשון להצטרף, קשר נבחרת ברזיל ראמירס צפוי לבוא בעקבותיו בעוד קול, באלאק, בלטי ודקו נפרדו מהמועדון. באנגליה מעריכים שצ'לסי תצרף שחקן הגנה נוסף ותסגור את הסגל.

החוקים החדשים בפרמיירליג מחייבים כל קבוצה לרשום עד 17 שחקנים זרים מעל גיל 21 בסגל. בניון וראמירס סוגרים את הרשימה. לכן אם אנצ'לוטי ירצה זר נוסף, הוא ייאלץ לשחרר זר מהסגל – ככל הנראה את ריקרדו קרבאליו או פאולו פריירה. בסגל נמצאים שישה שחקנים אנגלים בוגרים (טרנבול, מנסיין, סטארידג', למפארד, טרי ואשלי קול) והמשמעות היא שנכון לעכשיו, אנצ'לוטי יכול לבחור בין 23 שחקנים בכירים בתוספת אותם צעירים מהאקדמיה, בהם הוא יכול להשתמש ללא הגבלה. הצעירים הללו בראשות גאל קאקוטה – השחקן המצטיין של אליפות אירופה עד גיל 19 – ישתלבו בהדרגה.

השאלה המתבקשת היא: מה מעמדו של בניון בסגל? "ניסתי אותו במשחקי ההכנה כקשר ימני (בשיטת 4-3-3) והוא יכול לשחק גם בתפקידו הרגיל כשחקן כנף", אמר אנצ'לוטי. אם לשפוט לפי משחקי ההכנה, האיטלקי יפתח את העונה עם שלושה חלוצים, השיטה שהביאה את האליפות אשתקד. למפארד, אובי מיקל ואסיין, שלא שיחק מאז דצמבר, אמורים לקבל עדיפות כשבניון וראמירס יהוו את הגיבוי מהספסל. אלא שהורסטיליות של הישראלי תאפשר לאנצ'לוטי להשתמש לסירוגין גם בשיטה האהובה עליו מימי מילאן – שיטת היהלום עם שני חלוצי חוד.

המשמעות היא שבניון, לפחות בשלב הראשוני, אמור לפתוח את העונה כשחקן רוטציה. למעשה, הישראלי נכנס למשבצת של ג'ו קול כמחליף הראשון בקישור. לצורך ההשוואה, למרות עונה רווית פציעות, קול פתח בעונה שעברה ב-14 משחקי פרמיירליג (בניון פתח ב-19 משחקים בליברפול) ושני משחקי ליגת האלופות (לעומת 5 של בניון) ובסך הכל רשם 39 הופעות בכל המסגרות (בניון 45). בהתחשב בכך שאנצ'לוטי לא חובב רוטציה כמו רפא בניטז ושהסגל של צ'לסי, למרבה האירוניה, קצר מזה של ליברפול, נראה שבניון יקבל את דקות המשחק שלו.

באוקטובר 2009, חזר קול להופעה ראשונה בפרמיירליג אחרי 10 חודשי פציעה ונראה נהדר. צ'לסי דרסה את בלקבורן 0:5 ואנצ'לוטי יצא מגדרו: "ג'ו קול הוא גאון". לקראת תום העונה, כשהחלו הדיווחים על פערים כספיים גדולים במגעים להארכת החוזה טען האיטלקי: "כשזה קשור לכסף, זאת לא הבעיה שלי. מקצועית, אני רוצה אותו ב-100 אחוז". אחרי שבע שנים במועדון, קול דרש משכורת שבועית בשש ספרות, נענה בשלילה ועזב עם תום החוזה. רבים הרימו השבוע גבה כשאנצ'לוטי הפך את עורו עם עקיצה חדה: "בניון שחקן אינטליגנט, הוא מבין את המשחק טקטית. ג'ו מהיר יותר, אבל יוסי טוב יותר. הוא מבין מה שאני אומר לו".

האמירה הזו היוותה את יריית הפתיחה לנושא שילווה את בניון לאורך כל העונה – ההשוואה הבלתי פוסקת לקול, שכשחקן חופשי חתם לארבע שנים בליברפול תמורת שכר של 90 אלף ליש"ט לשבוע. עד לסיום העונה, באנגליה יחפשו הכרעה – מי מהקבוצות עשתה עסקה טובה יותר? האספקט הראשון של ההשוואה הוא כלכלי. בעוד קול (28) הגיע בהעברה חופשית, צ'לסי שילמה 5.5 מיליון ליש"ט עבור הישראלי המבוגר יותר (30). לעומת זאת, השכר של בניון נמוך משמעותית מזה של חברו האנגלי.

סטטיסטית, התרומה של בניון הייתה גבוהה יותר בשלוש השנים האחרונות, למרות שצריך לקחת בחשבון את הפציעות של קול. בשלוש עונותיו בליברפול, בניון רשם 92 הופעות בפרמיירליג, כבש 18 שערים ובישל 11. קול רשם 73 הופעות, כבש 11 ובישל 14. גם בכל הקשור ליצירת מצבי הבקעה היתרון הברור הוא של הישראלי (116 לעומת 77).

ביום ראשון, ערך בניון את הבכורה של במדים הכחולים בהפסד 2:1 לפרנקפורט במשחק הכנה. ב"דיילי מייל" לא ריחמו על הקשר: "בניון עשה מעט מאוד ב-45 הדקות ששיחק כדי להוכיח שצ'לסי עשתה את העסקה הטובה יותר". גם בטקס ההצגה הרשמי בהמשך השבוע, בניון לא יכול היה להתחמק מהשוואה לקודמו: "אני לא אוהב להשוות את עצמי לשחקן אחר", אמר. "אני חושב שקול שחקן נפלא, אבל אם ליברפול רוצה להצליח, היא צריכה לקבל יותר מכל השחקנים. יחד עם ג'רארד וטורס, קול משפר את ליברפול, אבל שום קבוצה לא בנויה על שחקן אחד".

אם מבחינה מקצועית יש לבניון יתרון קל על קול, הרי שמבחינת דעת הקהל, האנגלי מנצח בנוקאאוט. "אם הייתי צריך לבחור בין קול לבניון, הייתי לוקח את קול בכל מצב", אמר פיל תומפסון, שחקן העבר של ליברפול, בראיון ל"סקיי". המעבר של קול נתפס כקונצנזוס. הוא מגיע לאנפילד כשחקן הרכב בכיר ובאנגליה יש המשוכנעים כי זה היה הצעד המתבקש עבורו על מנת להתניע מחדש את הקריירה. רוי הודג'סון, מצידו, קיבל הרבה מחמאות על כך ששכנע את הקשר לעזוב את לונדון ולוותר על ההצעות מארסנל וטוטנהאם. "ההחתמה של ג'ו קול מחזירה את ליברפול למפת הפרמיירליג", נכתב ב"דיילי מייל". כוכב העבר איאן ראש הוסיף: "זו החתמה נפלאה וזה מה שהאוהדים רצו. מבחינת כישורים, הוא הטוב באנגליה".

למרות שנים יפות ומוצלחות בליברפול, בניון עדיין לא נתפס אוטומטית בתקשורת כשחקן הראוי ללבוש את מדי צ'לסי. בטורו האישי ב"דיילי מירור" הזכיר בריאן ריד משפט שאמר בניון כשעזב את ווסטהאם: "היו לי שתיים או שלוש הצעות, אבל אמרתי שלא אעזוב אם זה לא יהיה לליברפול". שלוש שנים אחרי חזר בניון על אותה המנטרה: "היו לי הצעות, אבל כשצ'לסי הגיעה היה לי ברור שלא אחשוב על שום דבר אחר". ריד לא יכול היה להתאפק והוסיף בציניות: "דרך אגב, בניון יקבל יותר כסף בשביל לשבת על הספסל של צ'לסי מאשר קיבל (בשביל לשבת על הספסל) בליברפול".

למעשה, בניון חוזר לפוזיציה די מוכרת מבחינתו – עמדת האנדרדוג. בדיוק כמו לפני המעבר לליברפול ב-2007, לווסטהאם ב-2005 ולסנטאנדר ב-2002. הוא צריך להתחיל מלמטה ולפלס את מקומו להרכב. בניון, בחור צנוע שהגיע מעיירה קטנה ועלה לגדולה, רגיל למצבים האלה, אך לאו דווקא מרוצה מהם: "עשיתי יותר ממספיק כדי להוכיח שאני ראוי לשחק ברמות הגבוהות. אל תשכחו ששיחקתי במועדון גדול במשך שלוש שנים", אמר בהצגה הרשמית, אבל ציין: "אני חכם מספיק כדי להבין שהגעתי לקבוצה בה ייתכן ואשב על הספסל. יש לי סבלנות והוכחתי את זה בליברפול. ישבתי על הספסל וכשקיבלתי את ההזדמנות, הוכחתי שאני ראוי לשחק. אני מאמין שהשנים הטובות לפני. עכשיו אני רוצה לשחק בקביעות, להוכיח את עצמי ולזכות בתארים".

אגב, גם כניסה לנעליו של שחקן אהוב אינה סיטואציה זרה לבניון. בליברפול, תפס הישראלי את מקומו של לואיס גרסיה, שעזב לאתלטיקו מדריד ומאז נמצא בדעיכה מתמדת. "אני דווקא אהבתי את לואיס הקטן", כתב אחד מאוהדי ליברפול בבלוג שלו. "לפחות איתו זכינו בתארים". בשביל להיזכר בתואר האחרון של בניון יש לחזור אחורה עד 2002, לאליפות האחרונה שלו תחת אברהם גרנט במכבי חיפה. אולי בצ'לסי הקפטן הישראלי יוכל לשים יד על תואר ראשון באירופה.