פאסט-פורוורד

כבר שנים מדברים על רוברט רות'בארט כסנטר העתיד של ישראל. בעצם למה עתיד, סנטר ההווה. בגיל 24, כשהוא משקיף על העולם מגובה של 2.17 מטר, הענק מסראייבו היה אמור מזמן לככב במגרשי ארצנו ולהוות כבר באליפות אירופה האחרונה את אחד מעמודי התווך של נבחרת ישראל. בחמשת משחקי ההכנה האחרונים של הנבחרת קלע רות'בארט 1.2 נקודות בלבד. בהפסד לפורטוגל שיחק 1:14 דקות, מול אוקראינה לא שיחק שנייה. אף אחד לא ירים גבה אם הצוות המקצועי יודיע על שחרורו, ובכל אופן, מעשית, רגע לפני טורניר ההכנה שמארחת הנבחרת ביד אליהו בהשתתפות בריטניה, הולנד ובלגיה, יש לנו לקראת מוקדמות אליפות אירופה רק סנטר אחד על המגרש, יניב גרין, ששב מפציעה. ישראל רחוקה מלהרגיש על הגובה.

בעבר נסמכה ישראל על שורת גארדים ברמה גבוהה וגבוה או שניים בצבע שנלחמו עם ענקי היבשת. הנבחרת הנוכחית שונה מכל מה שהכרנו. הפעם, כך נראה, הכוח מצוי לא בקו האחורי ובוודאי שלא מתחת לסל, אלא בעמדות הפורוורד. עמרי כספי, ליאור אליהו, דייויד בלות'נטאל, אלישי כדיר, גיא פניני ואורי קוקיה, מעניקים לשיבק מרחב תמרון עצום בשני צדי המגרש ומהווים חבורה אתלטית ומוכשרת בעלת כלי נשק רבים. איך הפכנו לנבחרת שבה עמדות הפורוורד הן המובילות מבחינת איכות, והאם דווקא השינוי הזה יכול להוליד הצלחה.

"ליאור אליהו כבר היה מחוץ לכדורסל באופן טוטאלי, הוא פרש בסוף כיתה י"א. ואז הוא פגש אותי. החזרתי אותו לתלם ובכיתה י"ב הוא פרץ. יש לנו הרבה שחקנים שפספסנו בדרך", אומר חנוך מינץ, שטיפח את אליהו בצעירותו. יש לא מעט שחקנים מוכשרים וגבוהים כמו אליהו שלא היה להם מאמן אישי שיזניק להם את הקריירה, והם נעלמו. פרישתו של עידו קוז'יקרו מהמדים הלאומיים הותירה את גרין כשחקן הפנים היחיד, דבר שמבליט את העובדה שאין בישראל שחקני פנים איכותיים. בהפסד לפורטוגל במשחק האימון הראשון מבין שניים, הפורטוגלים ניצחו 28:30 בכדורים החוזרים, כשז'ואו סנטוס, סנטר בן 31 בגובה 2.05 המשחק בפורטו, כלומר לא ממש שחקן יורוליג, קלע נגד ישראל 23 נקודות. בהפסד לאוקראינה ישראל הפסידה 38:29 בריבאונד, כשהאוקראינים מורידים 15 כדורים חוזרים בהתקפה.

"אין לנו סנטרים קלאסיים גבוהים משתי סיבות – האחת, אנחנו יהודים ולא יוגוסלבים, ושנית, מתוך כל העלייה הרוסית לא הצלחנו לגדל אף שחקן רוסי ברמה סבירה, וזאת בשל רמת אימון וההתאמה להרכב האוכלוסייה", טוען חנוך מינץ, שסבור כי הבעיה היא לא בשחקנים אלא באלה שאמורים לטפח אותם. "לא יודעים לעבוד בארץ, מטפחים דברים אחרים חוץ מגבוהים? אני לא חושב. כל הנבחרות ירדו דרג. רמת האימון וצורת האימון וההתנהלות של מקבלי ההחלטות לקויה".

"מניסיוני, לא יודעים לעבוד עם גבוהים בארץ, למרות שיש הרבה שחקנים בין 2.04-2.06 מטר", אומר תומר שטיינהאור, ומפרט את הסיבות להיווצרות הוואקום בצבע. "עבודה עם גבוהים שונה, יש אימונים מיוחדים, גבוה זה שחקן שמתבשל יותר לאט ובארץ רוצים תוצאות מהר, שחקנים צעירים לא מקבלים דקות ומתייאשים, לפעמים בוחרים לא נכון ואז נעלמים לנו שחקנים. בשנים האחרונות גם הזרים באים על חשבון הגבוהים הישראלים. כשאני הייתי צעיר היו פחות זרים, ואחרי הקולג' באה הקפיצה שלי, שם הבנתי דברים".

מינץ, שמטפח כיום את דניאל איידן (21, 2.04 מ') סבור שלא רק ההווה קודר, אלא גם העתיד רחוק מלהיות מלבב. "אין למה לצפות, זה מוזר שאני צריך לעבוד עם השאריות של השאריות ולהוציא יותר ממה שמוציאים אחרים. היהודי-אמריקאי ג'ייק כהן שמשחק בעתודה ושיחק במכללת דייוידסון הוא משהו מרענן, אבל הוא לא תוצר של הכדורסל הישראלי".

כל קבוצה בליגת העל מתהדרת בגארד או שניים תוצרת כחול-לבן. גוני יזרעאלי, גל מקל, יובל נעימי, יוגב אוחיון, שמוליק ברנר, מורן רוט, עמית בן דוד, דגן יבזורי, יהוא אורלנד ועוד. כולם טובים - לליגה המקומית. "מדברים הרבה על הגבוהים, בסוף אולי הבעיה שלנו תהיה ברכזים", אומר שטיינהאור. "יש לנו כישרונות כמו הלפרין ומקל, בורשטיין הוא אול-אראונד, אבל הם לא קטש או שפר".

אם בעבר הובילו את ישראל כישרונות ברמה האירופית הגבוהה, שגובו בשחקני ליגה מצוינים דוגמת עדי גורדון או מאיר טפירו, הרי שכיום התמונה שונה. רביב לימונד לא צבר את הניסיון הדרוש במכבי תל אביב; נעימי, אוחיון ומקל רחוקים מהרמה הגבוהה ביותר. המנוסים שבחבורה - טל בורשטיין ויותם הלפרין - עברו שנה לא מזהירה מבחינה אישית. בורשטיין שיחק בפואנלבראדה הצנועה ולא הופך צעיר מיום ליום, ואילו הלפרין, שאיש כבר לא מצפה ממנו להוביל, ירד בכמות הדקות שלו במדי אולימפיאקוס ושיחק העונה 21 משחקי יורוליג, בהם רשם 13.3 דקות בממוצע, לעומת 22 המשחקים ששיחק ב-2008/09 בהם רשם ממוצע של 21:53 דקות.

"בנבחרות אתה תלוי במחזורים וכישרונות שיש בשנים מסוימות", טוען רובי בלינקו, "יש שנים שבהן הכישרונות הבולטים הם בעמדות הגארד, ויש שנים שבעמדות הפורוורד. בשנים האחרונות השחקנים הטובים שלנו צומחים לעמדות 3-4, זה לא משהו שנשלט, ומה שחשוב הוא איך להשתמש בזה בצורה חכמה ולהפיק מזה את המקסימום. גם בנבחרות אחרות בעולם יש מחזורים שמתבססים על גבוהים, ויש שנים שעל גארדים".

"ראיתי שני אימונים בהדר יוסף, ויש בעיה עם הגארדים", אומר חנן קרן. "יותם הלפרין לא מוביל קבוצה ולא שיחק הרבה בשנה האחרונה, ובאופן כללי הם לא ברמה הגבוהה. יותם, לימונד, ונעימי לא עומדים ברמה הפיזית של גארדים ברמה הגבוהה. זאת משום לא עובדים נכון עם גארדים, והשחקנים לא עובדים על עצמם. כספי הלך לחודש מחנה אימונים, והם הלכו לחודש בים, כל אחד צריך לעבוד גם בקיץ באופן אישי".

בין אם מדובר באחריות האישית של השחקנים או באחריות המערכת שמטפחת ואמורה לשפר אותם, התוצאה היא אחת – הקו האחורי הישראלי מספיק איכותי עבור בית המוקדמות, אך לא מתאים לרמה הגבוהה באירופה, והאליפות האחרונה בפולין הבהירה זאת היטב.

כשאין שחקני פנים האמיתיים והגארדים טעוני הוכחה, עמדות 3-4 הן החזקות בנבחרת. כספי חסר לנבחרת במשחקי ההכנה, והצטרפותו המאוחרת, שנבעה מהשתתפותו בליגת הקיץ של ה-NBA, תוסיף ניסיון ואגרסיביות לנבחרת. "בתקופתי לא היה כזה דור של פורוורדים, נדב וגור היו כבדים, אמיצים ומאוד חכמים, היום יש את כספי ואליהו שהם אתלטים, וזה מחפה על היעדר סנטרים", אומר שטיינהאור, שסבור כי הגיוון והעומק בעמדות אלו יכול להוות יתרון גדול עבור ישראל. "יש לנבחרת יתרון עצום בהגנה, כשהם יעשו חילופים אוטומטיים על כל מהלך. הרכב הפורוורדים הזה אידיאלי לזה. בשלב המוקדמות באירופה אני לא רואה סנטרים שאי אפשר להתמודד איתם, אפשר להסתדר יפה עם משחק ריצה. בשלבים המאוחרים מול נבחרות כמו קרואטיה, סרביה או רוסיה כבר תהיה בעיה".

בהנחה שגרין לא יחצה את גבול ה-20 דקות משחק, לשיבק יש אפשרות לשחק בהגנה עם כדיר או קוקיה כמספר 5, או אפילו להציב הרכב התקפי שכולל את אליהו, כספי ובלות'נטאל, כשהאחרון ישמור על הגבוה של היריבה, כפי שעשה בהצלחה לא מבוטלת מול אלכס מאריץ' הענק בסדרה נגד פרטיזן בלגרד. "יניב שומר מצוין, כספי העלה מאסה ב-NBA, ויכול לשמור כמעט על כל שחקן, אלישי יוכל לשמור, עד הרמות הגבוהות זה מספיק. כל מאמן היה חותם על סגל כזה, במיוחד כשיש את כספי ובלות'נטאל", מוסיף שטיינהאור.

"בהרכב כזה שבו הפורוורדים מסוגלים לתת למאמן הרבה כלים, נקודת המפתח היא השליטה בריבאונד", מציין בלינקו. "ברגע שהנבחרת תשלוט בריבאונד, הכל יהיה לה יותר קל, ואפשר להביא לידי ביטוי את היכולות ההתקפיות של הפורוורדים". כדי לשלוט בריבאונד אותם פורוורדים ייאלצו להסתמך לא רק על תיאום אלא גם להפגין אגרסיביות. מלבד אליהו, כולם מצטיינים במרפקים מחודדים, כך שיש למה לצפות מול הגבוהים של נבחרות מונטנגרו, איטליה, לטביה ופינלנד, יריבות הבית המוקדם.

אולם בהיעדר מאסה מתחת לסל, ישראל תהיה חייבת ללמוד כיצד לשחק מול הגבוהים שמולה, ובעיקר לדעת לכפות את סגנון משחקה על היריבות. "לפורוורדים ולגארדים שלנו אין גב עם כוח אלא גב טכני, כלומר – הם מתגברים על השומרים שלהם בטכניקה ולא בכוח", אומר חנן קרן, ומסמן את החולשה היחסית של הגארדים והעדר המאסה כבעיה שהנבחרת תהיה חייבת להתגבר עליה. "יש נבחרת טובה שחייבת לשחק עם הפנים לסל, ולרוץ, לרוץ, לרוץ. בכל פעם שהיא בהתקפה מסודרת היא על הפנים. גם אין משמעת בהגנה, בין 15 ל-24 שניות ההגנה מתמוטטת, כי צריך כל הזמן לכסות, וכמה אפשר לכסות. נבחרת שתשחק נגדנו בקצב איטי והתקפות ארוכות תכניס אותנו לבעיה".

בשנים האחרונות, בהשפעת שעון ה-24 והתפתחות המשחק, הכדורסל האירופי הפך מהיר ואתלטי יותר, כשהגארדים מכתיבים את הקצב והפורוורדים, שצמחו וגדלו לתוך משחק מהיר, סיגלו לעצמם שליטה בכדור ומגוון יכולות. הנבחרת בהחלט עומדת בסטנדרטים בעמדות 3-4, ויש לה את הכלים לצלוח את בית המוקדמות ולהעפיל לאליפות אירופה. שם, מול נבחרות שיש להם גם גובה וגם אתלטיות, צפוי להיות קשה הרבה יותר. "יש הרבה כישרון וציפיות, כי יש בנבחרת שמות, אבל אנחנו לא יודעים מה נקבל", מסכם שטיינהאור, "רק התוצאות יקבעו".