הדבשת של היבשת

אוגוסט 1995. אחרי ה-1:1 עם גראסהופרס במשחק החוץ בשוויץ, במכבי תל אביב עסקו בדבר אחד – ליגת האלופות. בהנהלה כבר ערכו סבב פגישות עם ספונסרים פוטנציאלים, השחקנים מדדו חליפות ובמועדון שררה אווירה של היסטריה. הלחץ היה קשה מנשוא ואחרי ארבע דקות של משחק בגומלין בבלומפילד, העסק התפוצץ. אובארוב ספג שער מוזר והצהובים קרסו תחת הלחץ. על המגרש התרוצצה אחת החבורות המוכשרות שידע הכדורגל הישראלי, אך נראתה אובדת עצות. הרגליים קפאו, המסירות לא הגיעו ליעדן, שער היריבה לא עמד בפני איום. גם דרור קשטן הגדול שידר פאניקה עם חילוף בדקה ה-16 שלא הביא שינוי. העונה ההיא הסתיימה עם דאבל וכדורגל נהדר, אבל טעם הפספוס האירופי לא עבר. "אם מכבי תל אביב הייתה עולה לליגת האלופות, היא הייתה משתלטת על הכדורגל הישראלי כמו שקרה בכדורסל", מנתח יעקב הלל, מהגיבורים הטראגיים של אותו משחק. "ההפסד הזה הוא אחד הסימפטומים למה שקרה בהמשך".

ההמשך היה רווי אכזבות. הצהובים אמנם הגיעו לליגת האלופות ב-2004, אבל ההישג הזה הוא היוצא מן הכלל בשלל של אכזבות בזירה האירופית. במבחן התוצאה, מכבי תל אביב לא יכולה להתהדר בהישגים של הפועל תל אביב או מכבי חיפה באירופה. יתרה מזאת, במכבי תל אביב לא השכילו להבין מה שנחרת על דגל יריבותיהן הגדולות - גדולה של מועדון נבנית גם על ידי הצלחה באירופה. בעוד האדומים והירוקים בנו מסורת והעשירו את הקופה, במכבי נותרו הרחק מאחור ונכנעו ללחץ, לציפיות ולחוסר הניסיון.

כחלק מתהליך הבנייה מחדש שעברו הצהובים בקיץ, במועדון כיוונו גם לדריסת רגל בזירה האירופית. הגרלה אכזרית סידרה מפגש עתידי עם אולימפיאקוס, כמובן במידה והקבוצה תשלים את המלאכה מול מוגרן. אלא שלמרבה האירוניה, ייתכן וזה בדיוק מה שמכבי תל אביב צריכה. ניצחון אירופי גדול באמת שיזניק אותה קדימה.

המשחק במונטנגרו יהיה ה-48 של מכבי תל אביב באירופה (לעומת 76 של מכבי חיפה ו-72 של הפועל תל אביב) והיא מחזיקה ב-44 אחוזי הצלחה בלבד. הצהובים, כזכור, היו הראשונים שייצגו את ישראל במפעלים האירופיים בראשית שנות ה-90. באותה תקופה, בה הכדורגל הישראלי לא הישיר מבט והפערים היו גדולים בהרבה, ההפסדים המכובדים התקבלו כאן כהישגים. מכבי רשמה הופעות טובות מול ורדר ברמן, גראסהופרס, פנרבחצ'ה וטנריפה, אך לא עברה אף אחת מהן. הבעיה היא שהקבוצה נשארה תקועה מאחור, הסתפקה בכמעטים, לא הסיקה מסקנות ולא למדה מהניסיון שאמור להיות מופק ממפגש עם יריבות איכותיות.

"בתחילת הדרך באירופה היו כמה מקרים שהיינו מרחק נגיעה מהעפלה, שער אחד", נזכר גדי ברומר ומספק הסבר: "אולי יש הרגשה של פספוס, אבל הבעיה הייתה חוסר ניסיון. קבוצות שמגיעות למעמדים מכובדים יוצרות עם הזמן מסורת. למכבי אין את זה". המסורת עליה מדבר ברומר באה לידי ביטוי קודם כל בניצחונות. רק פעמיים בהיסטוריה שלה, עברה הקבוצה שני סיבובים באירופה (ז'לגיריס ודינמו זאגרב בגביע אופ"א 2001/2, הלסינקי ופאוק סלוניקי בדרך לליגת האלופות ב-2004/5). זאת, כאשר יריבותיה הישראליות צמחו מקמפיינים מופלאים וזכורים.

למעשה, למעט ניצחון כמעט חסר חשיבות על אייאקס בשלב הבתים בצ'מפיונס, מכבי תל אביב לא יכולה להתגאות בניצחון אירופי גדול. כזה שנזכר לדורות ושם אותך על המפה. ניצחונות כמו של מכבי חיפה בפארמה או של הפועל תל אביב על צ'לסי. בעוד שני המועדונים הללו, בנו את עצמם לא מעט בזכות אותן הצלחות, במכבי תל אביב החל תהליך הפוך של דעיכה. דור הזהב התפזר ופינה את מקומו לדור פחות מוכשר. האימפריה החלה מאבדת מכוחה.

"צריך לעשות את ההפרדה בין שנות ה-90 למה שקרה אחר כך", ממשיך נועם שוהם ומצביע על בעיה נוספת: "בשביל להצליח באירופה, צריך בסיס טוב ועקבי של שחקנים שרץ ביחד כמה עונות. כל עוד היו למכבי 7-8 שחקני בית מובילים שעליהם הביאו זרים, היא עשתה תוצאות יפות. כשאין בסיס טוב וכשמחליפים את כל הקבוצה בקיץ, אי אפשר להצליח. עם שחקנים של מרכז טבלה, אתה לא יכול לצפות להצלחה באירופה".

השנים הרעות מקצועית וחילופי הסגלים התכופים לוו על ידי גורם שהפך בן בית במועדון – הלחץ. ציפיות הענק שנולדו מחדש כמעט כל קיץ הקשו עוד יותר על הצלחה באירופה. "הבעיה במכבי היא פסיכולוגית ומנטאלית. בעוד הפועל תל אביב התאימה עצמה לסגנון האירופי והמועדון עצמו צבר ניסיון, חוסר השקט מנע ממכבי להשלים את התהליך. הקהל שם שונה ומלחיץ והציפיות גבוהות. לכן כשבאה הנפילה, היא גדולה", טוען הלל.

דווקא העונה בליגת האלופות ממחישה את הנקודה של הלל. "הקבוצה כמעט ולא עברה שינויים והקיץ היה רגוע באופן יחסי", נזכר שחקן ששיחק אז במועדון. "לא היו ציפיות גדולות מהקמפיין האירופי ובטח שאף אחד לא דיבר על שלב הבתים". ואכן, השקט הוביל את הצהובים לקמפיין מכובד, אבל במועדון לא ידעו למנף נכון את ההישג. העונה הגרועה בליגה (מקום שמיני) הובילה למהפכה נוספת – שלד שחקני הבית נדחק הצידה לטובת פרויקט הגלאקטיקוס הידוע לשמצה.

הימים של קיץ 2005 היו ימי זחיחות. יריבה אלמונית בדמות אפואל ניקוסיה, אותה פגשו הצהובים בפתיחת הקמפיין האירופי, לא הצליחה לחדור את מעטה האופוריה, אך מתחת לפני השטח התגלו סדקים מקצועיים ראשונים ורועי דיין צעיר הוחזר ימים לפני ההתמודדות לסגל כדי למלא את החור הגדול בחוד ההתקפה. "הבעיה הייתה שלצד הביטחון העצמי המופרז שהביאו שחקנים כמו איל ברקוביץ', היה חשש מקצועי מנושא החלוץ", ממשיך אותו שחקן. "גם הוותיקים אמרו: 'אם בנו כאן גלאקטיקוס, איך רועי דיין פותח במשחק כזה?'. ההתעסקות הזאת גמרה גם את דיין וגם את הסיכוי לעבור". בסוף, כזכור, מכבי הודחה והמשיכה לעונה מבזה.

זו לא הייתה הפעם היחידה שהקבוצה הגיעה לא מספיק מוכנה לאירופה. שנתיים מאוחר יותר, אחרי חרפת סנטה קולומה, יצאה מכבי תל אביב לטורקיה עם מאמן זמני (ויקי פרץ) וכמעט מבלי שלמדה את היריבה, ארסייספור מהליגה השנייה במדינה. ההפסד השאיר טעם רע של חובבנות והמחיש את הפער שיצרו מכבי חיפה והפועל תל אביב מניסיונן האירופי עם השנים. השתיים ידעו לעשות את ההפרדה ולרשום הצלחות באירופה גם בעונות מאכזבות בליגה. "לשחק באירופה זה עניין של ניסיון. להתכונן נכון, לדעת איזה שחקנים להביא ואיך משחקים בבית ובחוץ. למכבי תל אביב פשוט אין את זה", טוען שוהם.

פן נוסף של ניסיון ומסורת בא לידי ביטוי בצד הטכני – ניצחונות באירופה שווים ניקוד שמסדר הגרלות נוחות יותר. אופ"א מחשבת את הניקוד על פי ההצלחות בחמש השנים האחרונות. למרבה האירוניה, דווקא בעונה בה הצהובים מסתערים על כל התארים עם השקעה חסרת תקדים, הם איבדו את הניקוד שהיה להם מעונת הצ'מפיונס ובלעדיו, הובטחו להם מראש חיים קשים לאורך כך הדרך. לצורך הדוגמה, אם מכבי תל אביב הייתה משחקת בליגה האירופית בקיץ שעבר, היא הייתה מדורגת בסיבוב המוקדמות השלישי (וכנראה גם בפלייאוף) ונמנעת ממפגש עם אולימפיאקוס.

השאלה היא האם דווקא המפגש הפוטנציאלי מול האימפריה היוונית יכול לעזור לצהובים להשלים את התהליך שנקטע לפני למעלה מעשור? מכבי תל אביב נבנתה בקיץ תוך כוונה לכבוש יעדים חדשים גם בזירה האירופית ולהדביק את אותו הפער. אמנם הפסד ליריבה בסדר גודל של אולימפיאקוס יתקבל בהבנה, אבל המפגש הזה, אם יתקיים, מציג הזדמנות מעניינית לתיקון היסטורי – השגת הניצחון הגדול שהיה כל כך חסר למועדון באירופה. הישג שבונה מסורת וניסיון.

"מכבי תל אביב הביאה סגל מנוסה עם ישראלים שעברו בנבחרות וזרים איכותיים. הם לא יכולים להזניח יותר את אירופה, אלא צריכים להתחיל תהליך של בנייה באירופה ולייצר מסורת. אי אפשר להצליח באירופה בלי מסורת", קובע הלל. "במכבי מבינים שבשביל לגדול כמועדון, הם חייבים להצליח באירופה", ממשיך ברומר באותו הקו ומגלה אופטימיות: "צירפו שם זרים עם ניסיון וישראלים בכירים שיהיה להם קל יותר להתמודד עם הקצב והלחץ של אירופה. אולימפיאקוס, מבחינה מנטאלית, דומה לנו מאוד. אני חושב שהנמכת הציפיות טובה למכבי ויש לה סיכוי טוב לעבור".