פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אין, אין על יורוספורט 2

        כשנציגת HOT אמרה לנמרוד עופרן שבערוץ החדש בכבלים יש תכנים מעניינים, הוא צפה בפוטבול אוסטרלי, כדורגל יפני, כדורגל נשים והוקי שדה. המסקנה שלו מתבקשת: מי בכלל צריך את ESPN?

        לאורך השנים, יותר מבנאדם אחד אמר לי שעלי להיות חיובי יותר. לא פעם שמעתי את אנלוגיות חצי הכוס המלאה, ומעולם לא הצלחתי להבחין בה. ייתכן ומדובר בבעיה גיאומטרית מולדת, אך לאחרונה החלטתי להפוך את עורי (הקודם ממילא הזיע). זה קרה כשחברת "הוט" הורידה, לאחר קרוב לעשור, את ערוץ ESPN מלוח שידוריה, והחליפה אותו בערוץ יורוספורט2. הדבר הפשוט בוודאי היה לכעוס, להתרעם, לצאת לכביש וללחוץ מרובות על הצפצפה.

        שחקן לוס אנג'לס לייקרס, קובי בריאנט (GettyImages)
        אז לא תראו NBA. חכו תראו מה מכינים לכם במקום (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        באותה מידה ניתן היה להתייחס לכל הסיפור בגיחוך, באירוניה, ועם מידה נאה של הלקאה עצמית. אין פה תרבות ספורט, ניתן היה להגיד, חברות הכבלים מצפצפות על לקוחותיהם הנאמנים, ניתן היה לקבוע. אלא שאחרי טלפון בהול לנציגי הכבלים, הבטיחה בחורה סמכותית למדי שהחלפת הערוצים לא תפגע בי, שכן מדובר בחלופה שממש תעבוד לטובתי. וכך, אחרי שהיא הסבירה לי ש-NBA ניתן למצוא בערוצים אחרים יחד עם פוטבול, בייסבול ותכניות מגזין, נותרתי ללא מילים. חברת הכבלים הרי מעולם לא שיקרה לי, ואין לה אינטרס לעשות כך בפעם הראשונה דווקא בחודשי הקיץ החמים, סיכמתי לעצמי. אי לכך ובהתאם לזאת, לא נותר לי אלא לשתות קפה חיובי בבוקר יום שבת, להכיר בחצי הכוס המלאה שלו, ולפתוח את מסכי על ערוץ 52. יורוספורט2, חשבתי לעצמי, אני כולי שלך. שואו מי וואט יו גאט.

        פוטבול הוא פוטבול

        אני פותח את יום השידורים העמוס במשחק פוטבול אוסטרלי בין אדלייד וג'ילונג. פוטבול אוסטרלי הוא משחק מרתק שמשלב, בקירוב, עשרה ענפי ספורט מוצלחים לתוך אחד, קצת פחות מוצלח. אבל אני לא כאן כדי לשפוט – רק ליהנות. אנשים שמחפשים כל הזמן לשפוט ילגלגו, ויגידו שהחליפו להם את ערוץ הספורט הטוב בתבל בכזה שמעביר תחרויות אבן נייר ומספרים, או כדורגל שולחן. מדובר, כמובן, באנשים צרי מחשבה, שמפחדים משינויים ומפספסים את תחושת השליחות שעוטפת את ערוץ יורוספורט2 – ערוץ שמכניס קצת צבע אל תוך כל השחור-לבן הזה של הפוטבול, הבייסבול, הטניס, הכדורסל והכדורגל. ובכלל, מתברר כי אותה נציגה נאמנה של חברת הכבלים צדקה: היא אמרה שבערוץ החדש יהיה פוטבול; זו אשמתנו, ששכחנו לשאול אם מדובר בכזה מהסוג האמריקאי או האוסטרלי, אבל פוטבול הוא פוטבול הוא פוטבול.

        אין על כדורגל יפני

        לאחר חווית הפוטבול האוסטרלי הנהדרת, אני עובר הלאה לענף מספר אחת בעולם: כדורגל. זה מתחיל עם משחק מהליגה היפנית – הליגה שהביאה לכם כוכבים כגון... המממ... ובכן, מי צריך כוכבים. מדובר במשחק בין סגנית המוליכה והמדורגת רביעית, סוג של משחק עונה שמגיע אחרי פגרה של חודשיים. האצטדיון מלא, השדרנים נלהבים, ואי אפשר שלא להרגיש, שוב, כאילו יורוספורט2 הוא התחליף ההגיוני ביותר לערוץ ESPN: הרי כל מי שצפה בערוץ הספורט האמריקאי ההוא היה חובב כדורגל מושבע, ובוודאי תהה בעצבנות מה יעשה כעת, וכיצד ימלא את חלל הכדורגל שנפער לו במסך. ובכן, אל חשש.

        אחרי שהכדורגל היפני מגיע לסיומו, יוצא לדרך מרתון שידורים חוזרים מהגביע העולמי לנשים עד גיל 20. אין ספק, ערוץ גדול יודע להיות דינמי כשצריך, ויורוספורט2 התאים את עצמו לצרכים החדשים של חובבי הספורט. אחרי חודש שלם של דרמות, היסטוריה, תחושת שייכות גלובלית וכדורגל מהרמה הגבוהה ביותר, לא פשוט לרדת אל הקרקע אחרי המונדיאל. נמאס לכם מהוובוזלות? אין בעיה: במונדיאל לנשים עד גיל 20 לא תשמעו ולו צפצפה אחת מרגיזה – ככל הנראה מכיוון שעדיין לא הומצאה וובוזלה שמופעלת על ידי שלל כיסאות ריקים. הקהל, אתם מבינים, לא ממש ממלא את האצטדיון, אבל זה בסדר.

        הכדורגל עצמו גם כן לא מתעלה לרמה גבוהה, אבל השיתוף ההדדי בין שתי הנבחרות – במיוחד הקטע הנחמד ההוא בו הן מוסרות אחת לשניה, כאילו בטעות – מוסיף הרבה לחוויה. וכל מי שמגחך וחושב לעצמו שזה בלתי נתפס, איך ערוץ ספורט מכובד יכול להרשות לעצמו לשדר, שעה אחרי שעה (ובשידור חוזר), את מונדיאל הנשים עד גיל 20, כנראה פשוט מפחד מהעתיד. כדאי מאוד לשנן את שמות השחקניות הללו, שכן בעוד ארבע או חמש שנים כולנו נראה אותן שוב, בגביע הקונפדרציות לנשים, 2015. נראה לכם ש-ESPN ישדר אותו? נו, באמת.

        זה תחליף? זו אליפות!

        אחרי הפסקה בת כמה שעות – קשה להתמודד עם כל הגיוון והחדשנות הזו – אני שב למסך בתזמון מושלם: גמר טורניר ארבע הארצות בהוקי שדה בין בריטניה וגרמניה בדיוק יוצא לדרך. ככה זה ביורוספורט2: אדם יכול לצאת להפסקה, לחזור, וליפול על המאני טיים בעונת ההוקי שדה המתישה. בניגוד לחלק משידורי הכדורגל, המשחק הזה מועבר בשידור ישיר - עניין חשוב ביותר שמונע את המקרים המצערים בהם אדם מנתק את עצמו מהעולם על מנת שלא להיתקל במקרה בתוצאה של משחק הוקי שדה שמועבר בשידור מוקלט. הוקי שדה הוא משחק נהדר, שמשלב את כל הטוב במשחק ההוקי המוכר לציבור הרחב, מבלי אותו קרח מעיק, אווירה משולהבת או מכות. ספורט כפי שספורט צריך להיות.

        וזו, למעשה, הנקודה המשמעותית ביותר כשרוצים להעלות לשולחן הניתוחים את ערוץ יורוספורט2, על 17 ימי שידוריו: הוא ערוץ ספורט נטו. בלי מהדורות החדשות המעיקות האלה ("ספורטסנטר"? ממש מקורי), בלי הגרסה האמריקאית ל"יציע העיתונות", בלי תכניות מגזין מדויקות, בלי סרטים דוקומנטריים עאלק-עשויים היטב. פשוט ספורט – בשידור חוזר, ולפעמים גם בשידור ישיר. הציניים שבינינו יחפשו, כרגיל, את חצי הכוס הריקה וימשיכו להתאבל בקול רם על מות הפוטבול (אמריקאי), הבייסבול, ה-NBA, אליפות העולם בפוקר ושלל שידורים אחרים. ובכן, ערוץ יורוספורט2 לא בנוי, אם כך, לאנשים ציניים, שכן אין שום ציניות חבויה בכדורגל שולחן, משיכה בחבל או תחרות הורדת ידיים. במקום להתלונן על אותה חברת כבלים נהדרת ולעבור לחברת הלווין – בשורותיה ממשיך לשדר ערוץ ESPN – אולי כדאי שכולנו ניקח נשימה עמוקה, ונודה לאותם אנשי הכבלים, שהעלו לאוויר את ערוץ יורוספורט2. תחליף ראוי, אתם שואלים? לא: הרבה יותר מזה.

        לברון ג'יימס מודיע כי ישחק במיאמי היט (רויטרס)
        לא צריך ראיונות כאלה בשידור חי, סתם מלל. אנחנו בעד הטוב ביותר, והטוב ביותר הוא יורוספורט 2 (צילום: רויטרס)