מחפשים זהב במערב

ימים לא פשוטים עברו על מכבי תל אביב בקיץ 2007. אחרי ההפסד המביך לסנטה קולומה ופתיחת העונה הגרועה שהובילה לפיטוריו של אלי כהן, הבינו במועדון כי הקבוצה חייבת חיזוק, במיוחד בכל הקשור למרכז ההגנה הרעוע שכלל את הטריו חדד-יפרח-קפילוטו. לשם כך, נחת בישראל הבלם פייר דוקרוק, עם רזומה של למעלה מ-100 הופעות בפריס סן ז'רמן וחמש שנים בלה האבר. הצרפתי בן ה-30 הרשים באימונים ואבי נמני לחץ להחתימו. אלא שהעסק התפוצץ על שולחן המו"מ. היו"ר דאז, רוני מאנה, לא ידע אם לצחוק או לבכות כששמע את דרישות השחקן – 250 אלף יורו לעונה. "הוא יכול ללכת מפה עכשיו", אמר לנוכחים בישיבה תוך שהוא מבהיר לאן יכול דוקרוק לדחוף את דרישותיו.

שלוש שנים מאוחר יותר, אותה מכבי תל אביב מנהיגה תופעה מעניינת שמתפתחת בעונת המלפפונים הנוכחית. ג'יבריל סידיבה, אלברט באנינג, האריס מדוניאנין וניבאלדו, כמו גם רומן רוקי של הפועל תל אביב, הם זרים שהגיעו לישראל ישירות מהליגה הצרפתית והספרדית. המעבר אמנם חד (ולעיתים אף חד מדי) עבור השחקן, אך בהחלט כזה שאמור להעלות את רף רמת הזרים בליגה. יתרה מזאת, בבסיסה של התופעה קיימת ההבנה שבשביל להצליח ולהגיע רחוק גם באירופה יש לפתוח את הכיס ולהביא לישראל שחקנים איכותיים, מנוסים ומוכחים.

לא מדובר, אגב, בטרנד לעשירים בלבד וגם הקבוצות הקטנות מתוודעות לשוק השחקנים ממערב אירופה. בעונה הבאה צפויים לשחק במחוזותינו זרים מפורטוגל, ספרד, הולנד וגרמניה. האם התופעה שעשתה פלאים בליגות של יוון וקפריסין בדרך לעשות עלייה גם לישראל?

מעבר של שחקנים לישראל ישירות מצרפת או ספרד, גם אם מדובר בליגה השנייה, הוא לא דבר של מה בכך. ישראל, כידוע, לא נחשבת ליעד אטרקטיבי במיוחד ובכל הקשור לפיזיות, רמת אימונים ואיכות מתקנים, הפערים עצומים. למעשה, כשבוחנים את הזרים המוצלחים בליגה בשנים האחרונות, מגלים כי חלקם הגיעו מליגות בינוניות (מסיללה, אלברז, בואטנג) או שהתפתחו כאן במשך מספר עונות (דגלאס דה סילבה, יבואה, אניימה, בוקולי). הניסיונות להבאת זרים מליגות בכירות היו מעטים ולא מוצלחים.

הראשון שניסה ללכת לכיוון הזה הוא לואיס פרננדז שהביא לבית"ר ירושלים את ז'רום לרואה, פבריס פרננדז ודויד אגאנסו. לרואה אמנם היה הצלחה מקצועית, אך הקפיד להראות כמה הליגה קטנה עליו. גם השניים האחרים היו גדולים על ליגת העל, אך בעיות משמעת ובעיות התאקלמות מנעו מהם להצליח. שאר הקבוצות העדיפו באופן מסורתי את החלום למצוא זרים צעירים זולים שאפשר למכור בכסף גדול. מיטש גולדהאר החליט לשנות את הקונספציה ולחפש זרים מוכחים שיעלו את הרמה מיידית ויעלה כמה שיעלה.

"כשמדברים על הליגה הישראלית, בצרפת, למשל, מכירים רק את ארבע הגדולות", מסביר העיתונאי מתיאס (מתי) ענבר, לשעבר איש 'יורוספורט' והיום סגן עורך הטלוויזיה הצרפתית בישראל. "מה שמדבר לשחקנים זה האפשרות לשחק בליגת האלופות או הליגה האירופית בידיעה שעונה טובה תחזיר אותם לליגה הראשונה במדינה שלהם. בניגוד לשחקן כמו רודי חדד, שלא שכנע אף אחד בצרפת, רוקי וסידיבה הם שחקנים מנוסים שהוכיחו את עצמם ואתה יודע על מה אתה שם את הכסף. הם באים אחרי כמה עונות יציבות של למעלה מ-30 משחקים בעונה ולכן קשה לטעות בשחקנים כאלה".

המשכורת הממוצעת לשחקן בליגה השנייה בצרפת עומדת על 120-150 אלף יורו לעונה. כשמדברים על קבוצות תחתית בליגה הראשונה בספרד, גרמניה או צרפת יש להכפיל את הסכום. לכן, על מנת לפתות שחקנים מסוג זה להגיע לארץ הקודש צריכים להתקיים מספר מרכיבים: שחקן שנמצא לקראת שלבים מתקדמים של הקריירה, קבוצה שמתמודדת באירופה וכמובן, הצעה כספית מפתה במיוחד.

הבעיה היא שגם כסף גדול לא נותן פתרון להשפעה הפסיכולוגית של הבדלי הרמות האדירים, קצב האימון והעובדה שהמשמעת פחות נוקשה והדרישות הטקטיות כמעט ולא קיימות. לותר מתיאוס, לדוגמה, נהג להתלונן על תנאי האימון הנמוכים להם זכה כמאמן מכבי נתניה. "עם תנאים כאלה, אי אפשר להביא זרים ממערב אירופה", אמר בעבר. "קח לדוגמא את פרנסיס קיויו. הוא הגיע מהבונדסליגה לאצטדיון בנתניה וזה השפיע עליו". סטיבן כהן הוא דוגמה עדכנית יותר. הקשר שהגיע להפועל רעננה מהליגה השנייה בספרד נהג להתלונן בפני מקורביו על איכות חבריו לקבוצה. אלא שבמקום למשוך את רעננה קדימה, כהן נראה לא אחת כמי שמקבל על עצמו את החיים הקלים, שיחק לא אחת בעצלנות ונכון לכתיבת שורות אלו, לא מצא קבוצה חדשה בליגת העל.

אלא שעם כל הכבוד לקיויו וכהן, שתי התל אביביות בהחלט העלו את סטנדרט הזרים לו התרגלנו בשנים האחרונות. ההצלחה של מכבי חיפה והפועל תל אביב באירופה, שהכניסה לשתיהן כסף גדול, הגבירה מצד אחד את התיאבון של מועדוני הצמרת בישראל לשחזר את ההישג ובד בבד, גם את שם הליגה הישראלית בחו"ל. קו המחשבה נראה נכון – לא עוד פרויקטים עתידיים, אלא השקעה בשחקנים יקרים שימשיכו לקדם את הקבוצות במפעלים האירופאים ולהאדיר את שם הכדורגל הישראלי.

ענבר מנסה להציע פתרון לסתירה: "נכון שמדובר בשחקנים שבאו לעשות כסף ויכולים מהר מאוד להבין כמה העסק פה קטן. ברור שהאימונים לא באותה רמה שהם מכירים מאירופה וכשהם באים לישראל הם רואים כסף ואיכות חיים גבוהה. צריך להבין שמבחינתם, עדיף להיות סטאר בישראל מאשר עוד שחקן ממוצע בצרפת. יחד עם זאת, יש היום שינוי במנטאליות של השחקנים. כשאתה מביא שחקן בן 26-29, הוא יודע שאחרי עונה טובה בקבוצה בכירה בישראל הוא יכול לחזור לאירופה.

"גולדהאר וטביב הבינו את התכנית העסקית – בשביל לקבל הישגים, צריך להשקיע הרבה כסף בזרים", ממשיך ענבר. "המשוואה פשוטה. כסף שווה לך הישג שמכניס לך כסף וכך נוצר מעגל קסמים. השחקנים מצידם רואים את ישראל כתחנת מעבר וזה מצוין. ליגת העל צריכה להיות תחנת לשאוף להיות תחנת מעבר. זה מצוין בשביל הכדורגל הישראלי שזרים כאלה יגיעו לכאן, גם לתקופה קצרה, ויעלו את הרמה".

כשמדברים על העלאת הרמה על ידי זרים, הכוונה היא לא רק לקבוצות הגדולות. ביוון, למשל, התהליך בו הפכו פנאתינייקוס ואולימפיאקוס לחברות קבועות בליגת האלופות השפיע גם הקבוצות הקטנות כפי שמסביר העיתונאי היווני יאניס פרגקולופולוס: "אולימפיאקוס העלתה את הרף עם שחקני רכש כמו קארמבו, ריבאלדו וקובאצ'ביץ'. פנאתינייקוס לא נשארה מאחור וכך הליגה הפכה אטרקטיבית יותר לשחקנים מליגות בכירות. קח לדוגמה את קבאלה, קבוצה קטנה שעלתה ליגה אחרי תשע שנים. היו שם 5-6 צרפתים שסחבו את המועדון לעונה יפה ומקום שישי".

גם בקפריסין גילו בשנים האחרונות את השוק המערב אירופאי. לא פחות מ-43 שחקנים פורטוגלים הופיעו בעונה שעברה בקבוצות האי השכן, שמחזקות לאט את כוחן בזירה האירופאית. "לשוק הפורטוגלי נחשפתי בקפריסין", מסביר ניר קלינגר, מאמן הפועל באר שבע. "היות ומדובר במדינה יוקרתית, חשבתי שמדובר בשוק יקר, אבל זה לא המצב. יש בקפריסין אלפי שחקנים וגם ברזילאים מתאזרחים. רובם מגיעים מליגות נמוכות ולמרות שהם לא מוצאים את מקום בליגה הראשונה, חלקם שחקנים מצוינים, בעלי אופי מצוין, אינטליגנטים ומקצוענים. השחקנים ממערב אירופה שיפרו בצורה דרסטית את איכות הליגה בקפריסין, במיוחד בכל הקשור לאיכות המשחק והטכניקה".

ז'ורז'ה טשיירה ממחיש את הנקודה. אחרי מספר שנים בליגות הנמוכות בפורטוגל, טשיירה הגיע לקפריסין. בקיץ שעבר נמכר למכבי חיפה תמורת 250 אלף יורו וכעבור שנה בלבד עלה מחירו ל-1.2 מיליון יורו כשנמכר לפ.צ ציריך. אולי ההצלחה של טשיירה פתחה את השוק גם בישראל. בבאר שבע ישחקו בעונה הבאה שני פורטוגלים שהגיעו מקפריסין, מכבי חיפה כבר מתהדרת בפורטוגלי חדש משלה (אדריאן סילבה), מכבי פתח תקוה עומדת להחתים קשר הולנדי (סבסטיאן סטור), הפועל רמת גן מצרפת בלם ספרדי ובית"ר ירושלים בוחנת שני גרמנים.

אמנם מוקדם לדבר על מגמה או מהפכה וכמובן שאין כוונה לפסול על הסף שווקים מוצלחים כמו זה ממזרח אירופה, אך נראה שראשי הקבוצות הרחיבו את מעגל החיפוש מעבר למוכר בתורם אחרי זרים לחיזוק. "אני מקווה שהשוק המערב אירופאי יתפוס בישראל", טוען קלינגר. "אני לא פוסל שווקים אחרים, אבל אם אתה רוצה ללכת על בטוח ולהשפיע ברמה האיכותית והטכנית, כדאי לחפש זרים במערב אירופה. מדובר בשחקנים שחונכו באקדמיות, שמגיעים עם ערכים של מקצוענות".