בימים האחרונים של חודש מאי ערך העיתון "טלגרף" השוואה גסה, אך אמיתית, בין בלקפול למנצ'סטר יונייטד, שתי קבוצות קרובות מבחינה גיאוגרפית, אבל מרוחקות מאוד מבחינה מקצועית. שתי קבוצות שבאופן מפתיע למדי ישחקו באותה הליגה החל מעונת הכדורגל הקרובה. כשהמספרים קישטו את הדף, ההבדלים קיבלו ביטוי גדול יותר אפילו מארונות הגביעים השונים בתכלית של השתיים.
הסכום הגבוה ביותר אותו שילמה יונייטד עבור שחקן היה 30.75 מיליון ליש"ט, בלקפול שברה את השיא בקיץ שעבר, כששילמה על צ'רלי אדם 500 אלף ליש"ט. השחקן היקר ביותר שמכרו השדים האדומים נשלח לריאל מדריד תמורת 80 מיליון ליש"ט, בלקפול מכרה את ברט אורמרוד (שבינתיים הספיק לחזור אליה) ב-1.75 מיליון לסאות'המפטון, ממוצע הצופים של יונייטד עמד בשנה שעברה על 74,864, זה של בלקפול על 8,611. סך המשכורות של השכנה ממנצ'סטר בעונה שעברה היה 121 מיליון ליש"ט, של בלקפול נע סביב שישה מיליון.
ששת מיליון הליש"ט הללו, תקציב המשכורות של הקבוצה מצפון-מערב אנגליה והשני הכי נמוך בעונה שעברה בצ'מפיונשיפ, הוזכרו בשבועות האחרונים שוב ושוב בכלי התקשורת האנגלים, כמו גם העובדה שלשחקני הקבוצה סעיף בחוזה לפיו הם ירוויחו 90 ליש"ט בשבוע במהלך חודשי הפגרה ושעד ממש לא מזמן הם כיבסו את בגדי האימון שלהם בעצמם.
העובדות הללו הפכו את הסיסיידרס (Seasiders) למועמדים בכירים לשחק בעונה הקרובה בליגה השלישית. אחרי משחק גמר הפלייאוף נגד קרדיף, שהסתיים בניצחון 2:3, בלקפול אכן נטשה את הצ'מפיונשיפ, אבל היא עשתה זאת רק כדי לעלות לליגה הבכירה לראשונה מאז 1971. החלוץ הוותיק ברט אורמרוד היטיב לתאר את העלייה של מי שסומנה כמי שתיאבק על חייה כ"הרגשה כאילו נחתנו על הירח בלי קסדות וללא חללית שתטיס אותנו אליו".
את התקופות היפות בהיסטוריה שלה, רשמה בלקפול במהלך 23 העונות הרצופות שבין 1946 ל-1967, בהן בילתה בליגה הראשונה, עם אגדות כסטן מורטנסן וסטנלי מת'יוס, והמאמן ג'ו סמית', שהוליכו אותה לזכייה דרמטית בגביע ב-1953, אחרי 3:4 על בולטון, ועם ג'ימי ארמפילד ואלן בול, שהגיעו מעט לאחר מכן. ב-1967 ירדה הקבוצה לליגת המשנה, עלתה בחזרה, אבל נשרה שוב ב-1971 ושנות בצורת ארוכות יצאו לדרך, מתוכן 27 רצופות בליגה השלישית ובליגה הרביעית.
בעוד הקבוצה הכתומה מאצטדיון בלומפילד רואד מדשדשת, שכנות גיאוגרפיות שלא נחשבו לגדולות ממנה בשנים עברו, התקדמו וזכו גם להעדפה בקרב כישרונות מקומיים. וויגאן ובולטון בנו אצטדיונים חדשים, בלקבורן זכתה באליפות באמצע שנות ה-90 ופרסטון הפכה לכוח משמעותי בליגת המשנה. כולן עמדו בקצב המהיר בו התפתח הכדורגל הבריטי, ואילו בלקפול המשיכה להעלות זיכרונות מהעבר והפכה רשמית למועדון קטן בכדורגל האנגלי.
במשך השנים התרגלה בלקפול והתרגלו אוהדיה למעמד כקבוצה קטנה וצנועה, עם עבר מכובד והווה בינוני בלשון המעטה. משפחת אויסטון, שהפכה לבעלים בשנת 1988 לא ביקשה לעשות שינוי גדול בסטטוס הזה ורק ההגעה של איש העסקים הלטבי ואלרי בלוקון, שב-2006 זכה במכרז למכירת בירה באצטדיון בלומפילד רואד ולבסוף סיים עם 20 אחוזים מהשליטה במועדון, עשתה שינוי קטן.
עם הגעתו הצהיר בלוקון ש"נהיה בפרמיירליג בתוך חמש שנים", אבל מבחינתו של מחזיק המניות הראשי, אוון אויסטון, המשפט הזה נשמע בעיקר כהזיה. גם אחרי החזרה לליגת המשנה אחרי 27 שנים, ב-2007, המשיכה משפחת אויסטון לשאוף לכך שבלקפול תהיה מועדון מהסוג בו עושים תכניות כיצד להישאר עם הראש מעל המים מבחינה כלכלית, ולא איך לבנות קבוצה שעם הזמן תגיע להישגים חסרי תקדים.
כחלק מאותה אג'נדה כלכלית הונחת בקיץ שעבר המאמן איאן הולוואי, שאמנם שנה לפני כן ירד עם לסטר לליג 1, היא הליגה השלישית, אבל הגיע עם רקע של פיתוח ומכירת שחקנים ברווח של 14 מיליון ליש"ט לאורך הקריירה שלו. 12 חודשים חלפו והולוואי אמנם לא ניפח את קופת המועדון בזכות הפיכתו של שחקן לכוכב ומכירתו, אבל עליית ליגה מפתיעה העניקה לסיסיידרס הקטנים והצנועים עשרות מיליוני ליש"ט מזכויות שידורים עתידיות.
יותר מכל השחקנים, יותר מהבעלים, יותר מכל דבר אחר, הפך איאן הולוואי לסמל ולגיבור העלייה הסנסציונית אין מילה טובה יותר לתאר זאת של בלקפול לפרמיירליג. "הוא היה הזרז לכל דבר טוב שקרה במועדון בשנה האחרונה", אמר הקשר קית סאות'רן על מאמנו וביטא את רגשותיהם של השחקנים האחרים, של האוהדים וגם של הבעלים, שהשמיעו דברים דומים.
בעוד שלושת היציעים של אצטדיון בלומפילד רואד קרויים על שמותיהם של האגדות משנות ה-50, סטן מורטנסן, סטנלי מת'יוס וג'ימי ארמפילד, העיתונאי רורי סמית' הציע לא מזמן ב"טלגרף" שהיציע החדש, המצוי כעת בשלבי בנייה, יקרא על שמו של המאמן שהצעיד את המועדון בחזרה לליגה הבכירה אחרי 39 שנים: "ככה צריך להעריך את ההישג של מי שלקח קבוצה שלא הייתה מועמדת לירידה, אלא סומנה כנושרת בטוחה לליגה השלישית, והצעיד אותה לפרמיירליג".
הולוואי נודע עם השנים כמאמן צבעוני ובעל חוש הומור מפותח, אדם שב-2005 פורסם ספרון עם ציטוטים נבחרים שלו. את הצבע שבאישיותו, הוא הביא גם לסיסיידרס שלו, שלמרות שנחשבו לאחת מהקבוצות החלשות ביותר בליגה על הנייר, הציגו כדורגל התקפי והרפתקני וסיימו את העונה במקום השלישי בטבלת הכיבושים. הכדורגל הוא לעתים בסך הכל ענף ספורט פשוט שלא יכול להיבחן בתיאוריות מפליגות וארוכות. חיבור טוב בין השחקנים, קשר טוב בינם לבין המאמן ומומנטום חיובי לאורך מספר חודשים, יכולים להספיק בשביל לרשום הצלחות מסחררות וכך היה בבלקפול.
אלא שעכשיו נשאלת השאלה כיצד זה יראה בפרמיירליג ואיזה כדורגל ישחק הולוואי בליגה בה הוא לא אימן מעולם. היו"ר, קארל אויסטון, כבר הצהיר שהוא יסרב בכל תוקף להיכנס להרפתקאות פיננסיות שעלולות להכניס את הקבוצה לסחרור כלכלי בעוד כמה שנים והעיתונאי, סטוארט ג'יימס, הזכיר ב"גרדיאן" ש"סווינדון טאון המשיכה לשחק כדורגל התקפי גם אחרי שהיא עלתה ליגה ב-1994, אבל ירדה מיד תוך כדי ספיגת 100 שערים".
עם סגל צנוע שבסיסו נחשב עד לא מזמן לחלש אפילו במונחים של ליגת המשנה, עם בעלים שמעדיפים לשמור על שפיות כלכלית במקום להיכנס להרפתקאות שסופן יכול להגיע לפירוק, ואצטדיון קטן שעדיין נמצא תחת שיפוצים, קשה להאמין שגורלה הספורטיבי של בלקפול העונה יהיה שונה מזה של עולות חדשות שנשרו בעבר מיד אחרי עלייתן. אבל גם אם הסיסיידרס יושלכו מהפרמיירליג אחרי עונה אחת, אף אחד לא ייקח מהם את גדול הישגיהם מאז אותה זכייה בגביע, אי שם בשנת 1953.
