אחד הגדולים בהיסטוריה?

במשך העשור האחרון, אחד הדיונים הלוהטים ביותר בקרב הפרשנים והאוהדים היה לגבי זהות השוער הטוב בעולם - האם זהו ג'אנלואיג'י בופון או איקר קסיאס? עד לפני שנתיים נדמה היה שהאיטלקי מוביל בנקודות. אחרי הכל, הוא היה אחד הכוכבים הבולטים במונדיאל 2006 והוביל את הסקוואדרה אזורה לזכייה בגביע העולמי. אבל עכשיו, אחרי שהספרדי ליקט את אליפות אירופה ואת גביע העולם, יחסי הכוחות השתנו, ואף מעבר לכך. החל מ-11 ביולי 2010 כבר מותר לתהות בקול רם האם קסיאס הוא השוער הגדול בכל הזמנים.

מתקבל הרושם שאת שוער יובנטוס, שסיים את המונדיאל בדרום אפריקה אחרי 45 דקות בגלל פציעה בגבו, איקר הקדוש כבר עקף בסיבוב. בופון ספג שני שערים בלבד בדרך להנפה לפני 4 שנים, וקסיאס סיים עם מאזן זהה בדרום אפריקה. יתרה מזו, סן איקר לא ספג כלל בשלבי הנוק-אאוט במונדיאל 2010, כאשר ספרד גברה 0:1 על פורטוגל, פרגוואי, גרמניה והולנד. ברבע הגמר הדף קסיאס את הפנדל של אוסקר קרדוסו הפרגוואי, והיה נדיב מספיק כדי לספר על הטיפ שהשוער המחליף פפה ריינה נתן לו לפני הבעיטה. גם ביורו 2008 שמר קסיאס על רשת נקייה אחרי שלב הבתים. הוא היה הגיבור הגדול ברבע הגמר מול איטליה, כשעצר בעיטות של דניאלה דה רוסי ואנטוניו די נטאלה בדו קרב הפנדלים בתום 0:0 אחרי 120 דקות. בחצי הגמר הביסו הספרדים את רוסיה 0:3, ובגמר ניצחו את גרמניה 0:1. צרפו הכל, ותקבלו 7 משחקי פלייאוף רצופים בטורנירים הגדולים ללא ספיגה. כולל הארכות זה מסתכם ב-690 דקות - נתון מדהים בכל קנה מידה.

קסיאס לא רק שיחזר בדרום אפריקה את המאזן המצוין של בופון, אלא השתווה לשני איטלקים ענקים נוספים – הוא הפך לשוער השלישי בלבד בהיסטוריה שהניף את גביע העולם כקפטן, אחרי ג'יאנפיירו קומבי ב-1934 ודינו זוף האגדי ב-1982. מעניין לציין כי גמר המונדיאל מול הולנד היה משחקו ה-111 של איקר במדי נבחרת ספרד, בעוד זוף סיים את הקריירה הבינלאומית שלו עם הופעה אחת יותר, 112. מבחינת התארים במדי הנבחרות שורר כיום תיקו בין השניים, כי הרי זוף זכה גם באליפות אירופה ב-1968. ה-0:2 על יוגוסלביה בגמר באולימפיקו ברומא היה משחקו הרביעי בלבד של דינו במדים הלאומיים, למרות שכבר היה אז בן 28. השוויון הזה עשוי להיות מופר בשנים הבאות, כשקסיאס גם נמצא בדרך הבטוחה לשבור את שיא ההופעות במדי הלה רוחה, שעדיין שייך לשוער העבר המפורסם משנות ה-90', אנדוני זוביזארטה.

מספר כמעט זהה של משחקים מקל על השוואה בין קסיאס לזוף מבחינת ספיגת שערים, והספרדי מנצח בפער ניכר. זוף הוציא לא פחות מ-84 כדורים מהרשת כששיחק עבור איטליה, בעוד איקר הצליח לעצור על 60 בלבד. במדי הקבוצות המספרים משחקים בבירור לטובתו של זוף – הוא ספג רק 432 שערים ב-570 משחקי ליגה באיטליה במדי אודינזה, מנטובה, נאפולי ויובנטוס, בעוד קסיאס מוציא בממוצע יותר מכדור אחד מהרשת של ריאל מדריד. איקר ספג 406 שערים ב-385 משחקי ליגה בספרד, ו-133 שערים ב-103 משחקים בליגת האלופות. בעונת השיא שלו בגיל 40, לפני מונדיאל 82', ספג זוף 14 שערים בלבד ב-30 משחקיה של הגברת הזקנה. המאזן הטוב ביותר של קסיאס עומד על 30 שערים ב-37 משחקים, בעונת 2004/5 שאפילו לא הסתיימה בתואר.

מצד שני, ברור לחלוטין שההשוואה לא ממש הוגנת כלפי איקר. זוף שיחק בליגה ההגנתית ביותר באירופה, בעיצומו של עידן הקטנאצ'יו. באותה עונת 81/2, המזהירה מבחינתו, הוא נהנה מהגנת ברזל עם גאטאנו שיראה, קלאודיו ג'נטילה ואנטוניו קבריני, בעוד ממוצע הכיבושים בכל הליגה האיטלקית עמד על 1.98. הליגה הספרדית של העשור האחרון פתוחה הרבה יותר (לשם השוואה, ממוצע השערים בעונת 2004/5 עמד על 2.57), וההגנה הרעועה של המועדון המלכותי מהבירה ידועה לשמצה. ללא השוער המדהים שלה בין הקורות, היא הייתה נענשת בספיגות רבות הרבה יותר.

זוף שיחק ביובנטוס במשך 11 שנים, וזה בדיוק הזמן שעבר מאז קיבל קסיאס את ההזדמנות הראשונה בהרכב הבלאנקוס מידי מאמן נבחרת ספרד כיום וריאל בעבר, ויסנטה דל בוסקה, ב-1999. האיטלקי זכה עם הזברות ב-6 אליפויות, לעומת 4 בלבד של איקר בספרד. עם זאת, דינו לא הצליח לשים את ידו על גביע האלופות, ובמשחקו האחרון בקריירה הפסיד בגמר להמבורג 1:0, משער של פליקס מאגאת'. לעומתו, קסיאס זכה בליגת האלופות פעמיים. כבר בעונתו הראשונה בבוגרים הוא שמר על רשת נקייה בניצחון 0:3 בגמר על ולנסיה. כעבור שנתיים, במאי 2002, הוא עלה מהספסל במקומו של סזאר הפצוע בגמר מול לברקוזן, והיה הגיבור הגדול בניצחון 1:2, כולל הצלה משולשת מדהימה שנכנסה היישר לספרי הזהב של הכדורגל.

גם במנהיגות איקר לא נופל מזוף, ובגיל 29 הוא אחראי להישג הספרדי בדרום אפריקה לא פחות מאשר זוף היה בגיל 40 בספרד 82'. בנוסף, חשוב מאוד לזכור שהאיטלקי נהנה בנבחרת מתיאום מושלם עם חבריו להגנה של יובה. קסיאס, מצידו, משחק לאחרונה בלה רוחה דווקא עם צמד בלמיה של ברצלונה, קרלס פויול וג'רארד פיקה, וזה קשה הרבה יותר.

אי אפשר להגיע לסיכום חד משמעי, והדעות יכולות להיות לכאן או לכאן, אבל התחושה הכללית היא שקסיאס בכל זאת גובר על זוף הענק. לב יאשין נחשב אולי בידי רבים לשוער הגדול בהיסטוריה, אך בשורה התחתונה הוא נכשל לחלוטין במונדיאל 62' בצ'ילה, והפסיד לאוזביו הפורטוגלי בחצי הגמר באנגליה 66'. גורדון בנקס הניף את הגביע בסיום אותו מונדיאל, והיה ללא ספק שוער נהדר, אך האם מי שבילה את רוב הקריירה בקבוצות כמו לסטר וסטוק יכול להיחשב לגדול בכל הזמנים? פטר שמייכל הוא מועמד ראוי, בזכות שנים פנומנליות במנצ'סטר יונייטד והזכייה הסנסציונית של דנמרק ביורו 92', אך האם זה מספיק כדי להיות גדול יותר מאיקר? גם אוליבר קאן היה שוער גדול בקנה מידה היסטורי, אך הוא פישל בגמר המונדיאל היחיד שלו ב-2002 ושמט כדור לרגליו של רונאלדו, בעוד קסיאס הציל שני שערים בטוחים מרגליו של אריאן רובן בגמר שלו.

למעשה, אם מסתכלים על התארים ועל ההשפעה הן ברמת הנבחרת והן ברמת הקבוצות, הרי שדווקא ספ מאייר נמצא עדיין לפני קסיאס. הוא היה מעוז ההגנה של באיירן מינכן ומערב גרמניה בשנות ה-70', זכה בגביע העולם ב-74' שנתיים אחרי הזכייה ביורו 72', ובנוסף חגג 4 אליפויות גרמניה ו-3 גביעי אלופות. האם זה אומר שמאייר צריך לזכות בתהילה? אין מדד אבסולוטי, וכל אחד רשאי להגיע למסקנה משלו. דבר אחד בטוח – הקריירה של איקר הקדוש עדיין רחוקה מאוד מסיום. אם ימשיך לשחק עד גיל 40 כמו זוף, או אפילו יפרוש בגיל 36 כמו מאייר, הוא עשוי להכריע עד אז את הכף לטובתו.