לא רק פרסי ניחומים

1. לוס אנג'לס לייקרס

האלופה המכהנת פתחה את הקיץ עם הצעה של 30 מיליון לחמש שנים עבור מייק מילר, אלא שכאשר נתקלו בהתמהמהותו של הסווינגמן המגוון והצלף הטהור, החליטו הלייקרס להוציא את רוב כספם הזמין על סטיב בלייק, עם חוזה של 16 מיליון דולר לארבע שנים. בלייק מגיע מפורטלנד, שם גילם לצד ברנדון רוי תפקיד דומה לזה שיידרש לבצע לצד קובי בריאנט: להוביל כדור ולקלוע שלשות פנויות. מדובר ברכז אחראי, שומר טוב וקלעי שלשות של 40% בשנים האחרונות. הוא גם פליימייקר טוב מכפי שנוטים לחשוב, בעיקר במגרש הפתוח; בקיצור, יופי של מחליף לדרק פישר. מה שמוביל אותנו לנקודה המדאיגה יותר.

אמש (שבת) פורסם בארצות הברית כי פישר בדרך להיפגש עם פט ריילי, בזמן שמייק מילר כבר סיכם במיאמי על חוזה נמוך בחמישה מיליון ממה שהלייקרס הציעו לו. גם ראג'ה בל – קובי-סטופר שהאלופה ניסתה לגייס לשורותיה - מסתמן כמי שמעוניין לפרוש בפלורידה החמימה. הלייקרס זקוקים להמשך חיזוק הספסל, במיוחד בצבע, ולהיערך כבר עכשיו ליריבה המסתמנת בגמר. הבעיה היא שאותה יריבה מתחרה בה כבר בחודשי הקיץ החמימים – ספציפית, על רול פליירים ותיקים שרוצים צ'אנס לטבעת. הבחירה של לברון, וויד ובוש שינתה את פני הליגה לשנים הבאות; הבחירה של איזה קורט תומאס למשל, עשויה לשנות את תוצאת גמר פלייאוף 2011.

2. בוסטון סלטיקס

אחרי שהסלטיקס הוכיחו בפלייאוף האחרון כי השמועות על מותם היו מוקדמות מדי, דני איינג' התחיל לפעול במרץ בשביל להוכיח כי גם הקריאות לפירוקם מוקדמות מדי. זה התחיל בהארכת החוזה של פול פירס – 61 מיליון לארבע שנים, קיצוץ בשכר בשבילו אבל חוזה ארוך למדי ביחס לחלון ההזדמנויות של בוסטון. החוזים לשנתיים שניתנו לריי אלן וג'רמיין אוניל, תואמים יותר לחלון הזדמנויות זה. אבל החוזה של פירס מוצדק: הוא החל את הקריירה שלו בבוסטון ויסיים אותה שם, הגופייה שלו תיתלה מתקרת האולם ומספרו יוצא לגמלאות. כאשר בוסטון תיבנה מחדש, הוא יסמל המשכיות בשביל האוהדים ויעביר את הלפיד לשחקן הפרנצ'ייז הבא.

ריי אלן חתם על חוזה סביר – 20 מיליון לשנתיים (הבלייזרס העניקו הארכת חוזה דומה למרכוס קמבי). ג'רמיין אוניל תופס את מקומו של ראשיד וואלאס הפורש, במגרש וברשימת המשכורות. בדומה לראשיד, גם ג'וניל איבד מהאתלטיות שלו אך היה ונותר שומר אישי מצוין. טווח הקליעה שלו אינו נמתח עד קשת השלוש, אבל מספיק לריווח המשחק בהשוואה לקנדריק פרקינס. הבאת רכז מחליף מנוסה, סמול פורוורד עם קליעה משלוש וסנטר נוסף בגלל החשש לפציעות מצד פרקינס ואוניל – אלה צריכות להיות המטרות הבאות של בוסטון.

3. אורלנדו מג'יק

המהלך היחידי של המג'יק בינתיים (כלומר, מלבד השתלחותו הנפלאה של סטן ואן גנדי בפסטיבל לברון ובכריס בוש הנגרר), היה להחתים את כריס דוהאן על חוזה של 15 מיליון דולר לארבע שנים. חוזה דומה למה שסטיב בלייק קיבל, אלא שדוהאן יגבה רכז שמרוויח לפחות פי שלוש מדרק פישר. מדובר בקלעי בינוני-מינוס שבקושי מסוגל לאיים על הסל, אבל יש לו התמחות בולטת והיא בצד ההגנתי: דוהאן שומר מצוין און-דה-בול, וימרר את החיים למובילי כדור כגון וויד, דרק רוז ורייג'ון רונדו; אלמנט שלמג'יק לא ממש היה בשנה שעברה.

מאידך, מדובר בחוזה נוסף שמצטרף לסך המשכורות התופח של המג'יק, בזמן שמאט בארנס וג'יי ג'יי רדיק אינם חתומים בקבוצה. האחרון סיכם בשיקאגו על טיוטת חוזה של 19 מיליון לשלוש שנים, ובאורלנדו יצטרכו להחליט עד שישי בלילה אם להשוות הצעה זו, או לוותר על הקלעי המחונן. מלבד זאת, אורלנדו מחפשת טרייד על הסנטר המחליף מרצ'ין גורטאט ומתעניינית באל הארינגטון, ביגמן נוסף שמאוהב בזריקה משלוש. כרגע מסתמן שלמרות האכזבה בגמר המזרח, באורלנדו מתכוונים לתת צ'אנס נוסף לשלד קרטר-לואיס-הווארד, אבל לאור המתחרה השכנה שצצה בפלורידה, ייתכן ובהמשך יגבר הלחץ להמר על קלף משוגע. מישהו אמר גילברט ארינאס?

1. שיקגו בולס

מרגע שנשמעה החלטתם של ווייד ובוש, שיקגו הזדרזה להחתים את קרלוס בוזר על חוזה של 76 מיליון לחמש שנים. לאחר שגם אופציית לברון ירדה סופית מהפרק, הבולס המשיכו לנצל את הקאפ-ספייס הנותר, עם חוזים של 15 מיליון על שלוש שנים לקייל קורבר, ו-19 מיליון על שלוש שנים לג'יי ג'יי רדיק, שאורלנדו עוד עשויה להשוות. בוזר הוא בהחלט תוספת מבורכת לשיקאגו - ספק נקודות בצבע שהבולס חיפשו מאז עזיבתו של אדי קרי. אומנם מבחינה התקפית דרק רוז וג'ואקים נואה אינם משלימים את בוזר באופן אידיאלי כפי שדרון וויליאמס ומהמט אוקור עשו זאת ביוטה, אבל האיזון שלהם על בוזר בהגנה יפצה על כך. עם זאת, החוזה היקר של הפורוורד והיסטוריית הפציעות שלו מהווים מקור לדאגה בעתיד, אך בטווח המיידי זהו שדרוג שהצדיק ויתור על טיירוס תומאס (במיוחד עם טאג' גיבסון בתור מחליף זול ואמין יותר).

קורבר ורדיק יחזקו את הקליעה משלוש של הבולס, אלמנט שהיה בגדר נקודת תורפה מתמשכת לצד רוז ולואל דנג. האם צירופם מצדיק, בדיעבד, ויתור על ג'ון סלמונס, קירק היינריך ובחירה 17 בדראפט? התשובה קודם כל תלויה בהחלטתם של המג'יק, שעשויים להשאיר את רדיק בכל מקרה. ייתכן ואז שיקגו תנסה להשיג מהם את מרצ'ין גורטאט בתמורה לבראד מילר על חוזה נמוך יותר. ספקולציות בצד, לבולס יש את הכלים בהגנה להתמודד עם וויד ולברון – רוז ודנג בהתאמה ונואה בחיפוי. עם המאמן החדש טום תיבודו, אדריכל הגנת הסלטיקס, שיקגו עשויה להיות הסוס השחור של מיאמי. בהתקפה, רוז הראה בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות שלו שהוא סופרסטאר לגיטימי וגו-טו-גאי. בוזר ודנג יכולים לשמש כיופי של מספרי 2 ו-3. הבולס לא זכו בכל הקופה, אבל בינתיים נבנית שם יופי של קבוצה.

2. ניו יורק ניקס

קל לצחוק על הניקס לאור התפתחויות הקיץ, אבל אחרי עשור בתחתית, הם לפחות חוזרים להיות רלוונטים. החוזה של אמארה - 100 מיליון לחמש שנים - גורר השוואות לחוזים של סטפון מארבורי (בגלל האופי) ואנטוניו מקדייס (בגלל הפציעות). מנגד, צירוף שחקן בקאליבר של אמארה היה צעד הכרחי, כדי להשיג בהמשך שחקן פרנצ'ייז אמיתי כמו כרמלו אנתוני או כריס פול. הטרייד של הניקס על דייויד לי, שהיה בדרך החוצה ממילא, הוא מצוין בשבילם: אנתוני ראנדולף הוא הכשרון הבולט בחבילה, פורוורד מוכשר בן 21 שיכול להתפתח, תחת מייק ד'אנטוני, לשילוב נדיר של שון מריון ובוריס דיאו. אפרופו דיאו, חברו לנבחרת צרפת, רוני טוריאף, הוא סנטר נייד שחוסם נהדר ומוסר לא רע בכלל, וככזה הוא ישלים היטב את אמארה. השחקן השלישי שהניקס קיבלו, הסווינגמן קלנה אזובוקי, הוא סקורר חזק ומהיר שמגיע המון לקו וגם קולע מבחוץ.

הרכש הטרי ביותר של הניקס הוא הרכז ריימונד פלטון, שמגיע על חוזה של 25 מיליון דולר לשלוש שנים. ביחס למאמנים עבורם שיחק עד כה בליגה בשארלוט, פלטון בדרך להזדמנות חייו תחת ד'אנטוני. אבל בניגוד לחצי העונה הראשונה של כריס דוהאן בניקס, כאן לא צפוי מקרה של ניפוח סטטיסטיקה – פלטון הוא רכז טהור, נהדר בפיק אנד רול ובמגרש הפתוח, עם חיסרון בולט באחוזי הקליעה מבחוץ. מדובר באופציה הטובה ביותר בשוק, שכן גם אם היה הדבר ריאלי, לא בטוח שעדיף היה לניקס לשלם לטוני פארקר פי שניים מחוזהו. בינתיים, בכל אופן, הניקס נראים כמו קבוצה אטרקטיבית שיכולה להגיע לפלייאוף. החוזה המסתיים של אדי קרי בקיץ הבא יאפשר להם את הגמישות הכלכלית להשגת כרמלו אנתוני, כריס פול או דרון וויליאמס, בעוד שנה-שנתיים מעכשיו. כי ככה זה בניו יורק: מחליפים פנטזיה בפנטזיה.

3. ניו ג'רזי נטס

הבעלים מיכאיל פרוחורוב הבטיח אליפות תוך חמש שנים, אבל נראה שבדומה ליריבתו המושבעת מעבר לנהר, גם הוא צריך להתחיל לחלום על כרמלו אנתוני או כריס פול. לנטס יש הרבה נכסים צעירים וגם מקום בתקרת השכר, אם כי חלק ממנו כבר נוצל – חוזים של 35 מיליון לחמש שנים בשביל טרוויס אאוטלו, וטיוטת חוזה של 12 מיליון לשלוש שנים עבור אנתוני מורו (שהווריורס יכולים להשוות עד סוף השבוע) קופצים לראש, כאשר גם לואיס סקולה נמצא חזק על הכוונות.

מדובר במהלכים טובים של ניו ג'רזי, אם לוקחים בחשבון כי מלכתחילה, סיכוייהם להנחית את אחד הפרי אייג'נטים הגדולים היו קלושים משהו. הנטס כבר מחזיקים בדווין האריס וברוק לופז, שהם יופי של כוכבי משנה בשתי העמדות הכי משמעותיות בליגה – רכז וסנטר בהתאמה; הם הזדקקו לקלעי טהור לצד האריס, קורטני לי וטרנס וויליאמס, ולכן פנו אל אנתוני מורו, שסיים עונה של 2 שלשות למשחק בדיוק של 45.6% (וזה עוד בשיטה המבולגנת של גולדן סטייט). עבור שחקן בן 25 שנמצא רק שנתיים בליגה, מדובר ביופי של חוזה פוטנציאלי. אאוטלו ירוויח לא מעט לשחקן ספסל, אבל מדובר בשחקן שישי מהטובים בליגה, כזה שמסוגל לעלות בשתי עמדות הפורוורד, לייצר לעצמו מצבי קליעה מכלום ולהוסיף אורך, אתלטיות ואנרגיות. שחקן שרוד ת'ורן רצה לצרף לנטס מזה שלוש שנים, וצלח במשימה רגע לפני שהוא עוזב.

אם הנטס יצליחו לשמר מספיק קאפ-ספייס לעתיד, אז כמות הפרוספקטים שלהם לצד המעבר הצפוי לברוקלין יהפכו אותם לפייבוריטים במרדף אחר אנתוני או פול, במידה וקבוצותיהם יגיעו למסקנה שטרייד על אחד הסופרסטארים הוא בלתי נמנע. עד אז, המאמן אייברי ג'ונסון ייצור מאוסף הצעירים תלכיד קבוצתי והגנתי שצפוי להשתפר באופן עקבי. אם האלטרנטיבה היתה לשלם לג'ו ג'ונסון, רודי גיי או קרלוס בוזר את החוזים החדשים שלהם, אז הנטס יכולים להיות מרוצים ממצבם הנוכחי.