הדרבי של ברצלונה

שחזור הגמר הגדול מ-1974 בין הולנד לגרמניה היה עשוי להיות מרתק במיוחד, וקצת חבל שזה לא קרה. מצד שני, ההפסד של הבונדסטים בחצי-הגמר היה כה ברור וחד-משמעי, שאפילו המחשבה עליו כבר לא רלוונטית. מעניין לגלות, אם כך, שגם הגמר בין ספרד להולנד, לכאורה נטול מטענים היסטוריים, מספק זווית פיקנטית מאוד. אם תרצו, זה פשוט הגמר של ברצלונה.

איך שלא תסתכלו על זה, נבחרת ספרד הנוכחית היא ברצלונה מחוזקת בכמה שחקני ריאל מדריד. בחצי-הגמר מול גרמניה פתחו בהרכב שבעה שחקני בארסה – קרלס פויול, ג'רארד פיקה, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, סרחיו בוסקטס, פדרו וגם דויד וייה שכבר הצטרף למועדון. אם המאמן ויסנטה דל-בוסקה לא יעשה טעות איומה – כלומר, אם פרננדו טורס יישאר במקומו הטבעי על הספסל ביום ראשון ביוהנסבורג - זה אמור להיות גם ההרכב שיפתח מול הכתומים. רוח קטלאנית נושבת בכל מה שספרד עושה, גם אם המערך והסגנון של הבוס המדרידאי לא בדיוק תואמים את אסכולת קאמפ-נואו.

מי בנה את ברצלונה כפי שאנחנו מכירים אותה? התשובה ברורה לחלוטין – ספינת הדגל של הכדורגל הקטלאני נוצרה בידי הולנדים. רינוס מיכלס הניח את היסודות אחרי שהגיע ב-1971, כעבור שנתיים צירף אליו את בן חסותו הגאון יוהאן קרויף ובהמשך גם את יוהאן נייסקנס. התלמיד המשיך את פועלו של המורה הדגול גם כמאמן – קרויף אחראי לדמותה של בארסה העכשווית. הוא אימן אותה במשך שמונה שנים מוצלחות, הנהיג את קבוצת החלומות וזכה בארבע אליפויות רצופות ובגביע האלופות הראשון בתולדות קטלוניה, משער ניצחון של רונאלד קומאן, עוד הולנדי, בגמר מול סמפדוריה. אחריו הגיע לקאמפ-נואו לואיס ואן-חאל והחתים מספר כה רב של בני ארצו, שהתנגדות גדולה גאתה בקרב האוהדים. הקבוצה הפכה בשלב מסוים לסניף של הנבחרת הכתומה, וקיבלה את הכינוי בארסה-איאקס. בתום הקדנציה השנייה של ואן-חאל ירש אותו פרנק רייקארד, אשר תקופתו עלתה על כל הציפיות המוקדמות והניבה שתי אליפויות וזכייה נוספת בליגת האלופות.

אפילו פפ גוארדיולה, האיש שגידל את פיקה, פדרו ובוסקטס והפך את אינייסטה לאחד השחקנים הטובים בעולם, הוא קודם כל תלמידו של קרויף, ממנו ינק את יסודות הכדורגל כאשר ניווט את הקבוצה של רומאריו, מיכאל לאודרופ וחריסטו סטויצ'קוב ממרכז המגרש בתחילת שנות ה-90'. ההשפעה ההולנדית ממשיכה בקמפ-נואו למרות שהיום, באופן מעט משונה, אין אף שחקן כתום בסגל של בארסה. קרויף הוא עדיין הרוח החיה מאחורי הקלעים, וידידותו הקרובה עם הנשיא הקודם ז'ואן לאפורטה סייעה רבות לבניית הקבוצות של רייקארד ופפ.

הנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם – 9 מ-12 האליפויות של ברצלונה ב-40 השנים האחרונות הושגו עם מאמנים הולנדים על הקווים. שתיים משלוש הזכיות בגביע האלופות רשומות על שמם של מאמנים הולנדים. שיטת המשחק המסורתית של בארסה, 3-3-4, הושאלה מהולנד ואיאקס.

במחנה נבחרת הולנד הקשרים לברצלונה חזקים למדי. הקפטן ג'ובאני ואן-ברונקהורסט בילה את שנותיו היפות ביותר בקריירה בקמפ-נואו, בהדרכתו של רייקארד, והיה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שזכתה בליגת האלופות ב-2006. גם הקשר האחורי מארק ואן-בומל שיחק בבארסה בעונת הזכייה ההיא, ויש לו זיכרונות נעימים מקטלוניה. שני העוזרים של המאמן ברט ואן-מרווייק בנבחרת, פרנק דה-בור ופיליפ קוקו, הובאו לבארסה על ידי ואן-חאל, והיו לשחקנים חשובים מאוד בסגל. דה-בור אולי לא שיחזר את יכולתו הטובה מאיאקס, אבל קוקו הפך לאגדה ושמו רשום באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של ברצלונה. לא צחוק – דווקא הקשר שמעולם לא זכה להערכה הראויה במהלך הקריירה המעולה שלו הוא שיאן ההופעות במדי ברצלונה בקרב שחקנים זרים, עם 292 משחקים.

במונדיאל הנוכחי, לא מציגות הולנד וברצלונה (סליחה, ספרד) כדורגל טוטאלי, והמערך של שני המאמנים דומה יותר ל-1-3-2-4 מקום 3-3-4 הקלאסי, אבל זה לא משנה. ביום ראשון יהיה זה הגמר הכתום ביותר וגם הכחול-סגול ביותר, בתולדות גביע העולם. עבור יוהאן קרויף הוא יהווה מעין דרבי פרטי. בעד מי יהיה האיש שהתפטר השבוע מתפקידו כנשיא הכבוד של ברצלונה בעקבות זכייתו של סנדרו רוסל בבחירות? זו שאלה לגיטימית לחלוטין, והתשובה אינה חד-משמעית. לא צריך להיות נביא כדי להבין עד כמה חשובה לקרויף מורשת הנבחרת של 1974. הפספוס הענק בגמר מול מערב-גרמניה של פרנץ בקנבאואר ירדוף אותו עד יומו האחרון, ולא ממש בטוח שהוא מעוניין שהולנד הנוכחית, נבחרת מבריקה הרבה פחות מזו שלו, תלך צעד אחד רחוק יותר ותניף את הגביע.

ההיסטוריה מלמדת שאפילו מיכלס הענק ניסה לשמר את 1974 כהישג הגדול ביותר בתולדות הכתומים. אחרי שהוביל את רוד חוליט, מרקו ואן-באסטן, פרנק רייקארד וחבריהם לזכיה ביורו-88 הוא התפטר, עבר לתפקיד ניהולי בהתאחדות והיה מעורב באחת השערוריות המרעישות בתולדות הולנד לקראת מונדיאל-90'. הנבחרת נקלעה למשבר קשה, כאשר השחקנים מרדו נגד המאמן תייס ליברחטס, דרשו את פיטוריו, קיבלו אישור להצביע בעצמם על הבוס החדש ובחרו בקרויף. מיכלס, אשר חשש לפי השמועות כי תלמידו יצליח בגביע העולם יותר ממנו, טרפד את המינוי, דאג להחתמתו של ליאו בינהאקר חסר הסמכות והולנד התרסקה לחלוטין. היא לא ניצחה אפילו במשחק אחד, ואוהדיה זוכרים מהטורניר ההוא בעיקר את היריקה הכפולה של רייקארד בפניו של רודי פלר. יודעי דבר מספרים גם על מאפרה שהעיף ואן-באסטן על בינהאקר בחדר ההלבשה.

אם מיכלס עשה זאת, ייתכן שגם קרויף ירצה בסתר ליבו שברצלונה (סליחה, ספרד) תניף את גביע העולם ביום ראשון. למרבה האירוניה, אם זה יקרה, הקפטן שיקבל אותו יהיה דווקא הסמל הגדול של ריאל מדריד, איקר קסיאס.