שינוי ארגוני

"אנחנו דור אחר. אין לנו מה לעלות לגמר ולחשוב מה היה לנבחרות קודמות של הולנד. גדלנו על השחקנים ההם, אבל אנחנו נבחרת שונה מתקופה אחרת" (נייג'ל דה יונג, בסיום חצי הגמר מול אורוגוואי).

עוד במצב של 0:0, הולנד התכוננה לצאת להתקפה מתפרצת, אבל איכשהו הכדורגל נתקע במרכז המגרש, ואריאן רובן, שיצא למרוץ נוסף על קו שמאל, נותר מתוסכל בצד. המאמן ברט ואן מרוויק, שעמד קרוב אליו, ניגש וזרק לו כמה מילים, ומיד גם עוזר המאמן פרנק דה בור. רובן אמנם כבש במחצית השנייה, אבל סדרת ההחמצות שלו הקפיצה לא פעם את הספסל. היהלום של באיירן עדיין לא מביא 100 אחוז מהגאונות שלו לנבחרת הולנד, הפציעה ממנה התאושש הפכה אותו לשחקן יותר עציר ממה שהיה לפני חודשיים, אבל זה, אם תרצו, סוד ההצלחה של הכתומים: מנבחרת שתמיד הדגישה את היתרונות שלה, הולנד הנוכחית היא קודם נבחרת שמסתירה את החסרונות שלה. או כמו שאומר הכתב טוד איוון מ'דה פרס': "הנבחרת הזו, בניגוד לקודמותיה, לא תלויה באף שחקן, גם לא בווסלי סניידר".

לא תאמינו, אבל כמעט מדי יום ברט ואן מרוויק היה צריך להסביר את החסרונות הרבים שיש לו: לאן נעלם רובין ואן פרסי ("הוא אחד השחקנים המוכשרים בעולם"), מה מפריע לדירק קאוט ("בניטז אמר פעם שכשהוא רושם את ההרכב, הראשון שעולה על הלוח זה קאוט"), שנמשיך? ההגנה שלו היא לא מהמשובחות באירופה, גם לא השוער, אבל הולנד שלו לא באה לדרום אפריקה כדי לחטט בפצעים האלה, אלא לחבוש אותם. גם בחצי הגמר מול אורוגוואי, להולנד היו הרבה רגעים מתים בהם היה ניתן להוציא אותה להורג, אבל לא את הולנד הזו. הולנד הזו תהרוג אותך בדיוק ברגע שאתה חושב לעשות לה את אותו הדבר.

מהפך כזה יכול להתרחש רק כאשר גדל דור אחר, דור שלא נולד כשיוהאן קרויף שיחק כדורגל. כשנייג'ל דה יונג, ההוא מתחילת הכתבה, נשאל בנושא הגמר ההוא במינכן, הוא באמת לא ידע מה לענות. הפחדים המפורסמים של הולנד פחות נוגעים אליו. קשר מנצ'סטר סיטי בכלל נולד יותר משמונה שנים אחרי שהולנד הפסידה בגמר השני שלה ב-1978. בהרכב שעלה מול אורוגוואי נמצאו רק שניים שאולי נולדו לתוך הטראומה. ואן בומל (1977) וג'ובאני ואן ברונקהורסט (1975). במידה רבה, זה קצת מזכיר את נבחרת ספרד מהיורו האחרון, שנהנתה מדור שחקנים חדש שלא גדל על טראומות העבר ונולד הרבה אחרי שפרנקו מת ואיתו הקיטוב החד בין הקטלאנים והספרדים.

המבחן הגדול של השינוי הזה, שהנחיל הדור החדש של הולנד, עוד לפניו. "אם גרמניה תעלה לגמר, תהיה בטוח שהעיתונות תדע לפתוח את הפצע הישן ואולי זה יעלה דברים לא טובים אצל שחקני הדור הזה", אומר העיתונאי איוון. אלא שואן מרוויק, לפחות כרגע, לא חושב במושגים כאלה, גם לא "במושגים של נקמה בגרמניה". מבחינתו, ביום ראשון הקרוב הוא לא ניצב בפני איזשהי טראומה ישנה, אלא "זו גאווה גדולה" לחזור לבמה ההיא מ-1974 ו-1978.