אנחנו כאן אורחים לרגע

בשנתיים האחרונות כולם מדברים רק עליו ומחכים רק לו. חצי מקבוצות ה-NBA הפסיקו להתעניין בכל דבר שלא קשור אליו, חצי מהשחקנים בליגה בנו את כל תוכניות העתיד שלהם סביבו. לרגע נדמה היה שהוא לא הולך לספק את הסחורה, אבל ככל שהוא התקרב התברר שהוא מסוגל להיות אפילו יותר גדול ומפתיע מהציפיות ממנו. עוד לפני שהוא נפתח רשמית הוא סיפק את הסחורה עם שלל שמועות שמטרללות את עולם הכדורסל בשבועות האחרונים. והיום, עם פתיחת חודש יולי, הוא התחיל גם באופן רשמי. גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לקיץ 2010.

בשבועות הקרובים ייקבע העתיד של מספר דו ספרתי של קבוצות. בודדות יזכו בכל הקופה, אחרות יקבלו פרסי ניחומים לא רעים, אך הרוב ימצאו את עצמן נאבקות על שאריות ומתחילות להתכונן לשנים של שהיה במרתפי ה-NBA. מפת הקונטנדריות בליגה עשויה להשתנות באופן משמעותי, אך היא יכולה גם להישאר דומה מאוד. והכל בגלל רשימת השחקנים הזו שהופכים ברגעים אלו להיות חופשיים. כדי לעשות קצת סדר בבלגאן, חילקנו אותם לקטגוריות.

בסופו של דבר, בלעדיהם זה לא היה קיץ 2010. הם השניים שיהפכו כמעט כל קבוצה שיגיעו אליה לקונטנדרית שתמשוך אליה גם כמה מהשמות האחרים בשוק. שניים משלושת השחקנים הכי טובים בעולם, בשיא הקריירה שלהם, פנויים להצעות. אין דרך להקטין מחשיבות המצב הזה. מתי ברסקי עבר אתמול על המועמדות הרציניות לשים יד על לברון, רובן עבדו קשה כדי להגיע למצב הזה, ואלו גם המועמדות להשיג את הפלאש (פרט לקליבלנד, כנראה) - שיקגו, מיאמי, ניו יורק, ניו ג'רזי והקליפרס.

לאחרונה, בעקבות מפגשים בין השחקנים, עולה האפשרות שהם יחתמו ביחד באחת מהקבוצות, ככל הנראה מיאמי. זו אפשרות די תמוהה מבחינתם – הרי לברון ו-וויד יושבים על אותה משבצת ולא ברור איך יתפקדו ביחד; הם ייאלצו להתחלק בתהילה וכל עונה בה לא ייקחו אליפות תיחשב לכשלון צורב. אני מקווה בשבילם שזו סתם עוד שמועה.

שאלה לא פחות מעניינת היא אם וויד לא עדיף על לברון. קינג ג'יימס הראה בעיות אופי די מטרידות בפלייאוף האחרון ולעומת וויד, הוא עדיין לא הוביל קבוצה לאליפות. הפלאש מביא פחות הייפ, אבל מבחינה מקצועית זה יכול להתברר כדבר מבורך. ובכל זאת, יש שלוש סיבות לכך שקשה לי להאמין שתהיה קבוצה שלא תבחר את לברון מבין שניהם: 1) מבחינה כלכלית, לברון יהפוך כל קבוצה וכל עיר אליה יגיע לאטרקטיבית במיוחד. 2) לברון הרבה יותר חסין מפציעות. בשבע שנים בליגה הוא כמעט לא הפסיד משחקים, בעוד באותה תקופה וויד עבר מספר פציעות רציניות. 3) הפרש הגילאים. וויד בן 28 וחצי, לברון בן 25 וחצי. מי שמחתימה את המלך לשש שנים מקבלת, בוודאות הכי גדולה שניתן לקבל, פרנצ'ייז פלייר לכל התקופה עם אפשרות לעוד כמה שנים גדולות בהמשך. במקרה של וויד, בכלל לא בטוח שבעוד ארבע שנים הוא יהיה אותו השחקן.

כריס בוש, אמארה סטודומאייר וקרלוס בוזר. הדוגמא המובהקת היא בוש, אך גם שני האחרים עושים קולות של השתייכות לקטגוריה. הכוונה כאן היא לשחקנים שבקלות יכלו להיות הכוכבים של קבוצה קטנה אך מעדיפים להפוך לכינור שני ללברון או לוויד. בוש יהיה כמעט בוודאות נדוניה שג'יימס או פלאש יביא איתם (ולכן יש עדיפות מבחינתם לקבוצה שיכולה להחתים שני סופרסטארים).

יכול להיות שהנגררים האיכותיים רואים את פאו גאסול ומתקנאים, יכול להיות שהם הבינו שלבד הם לא יכולים ויכול להיות שהם פשוט רוצים לקפוץ על עגלה מנצחת. מה שבטוח זה שההכרעה העקרונית שלהם ללכת עם אחד משני הכוכבים הופכת את הקיץ הזה לקיץ של מנצחות גדולות ומפסדות גדולות: קבוצה אחת או שתיים יזכו בכל הקופה - גם אחד השחקנים הטובים בעולם וגם אחד ממספרי 2 הטובים ביותר שניתן לבקש - בעוד האחרות יישארו עם מעט מאוד.

ג'ו ג'ונסון, רודי גיי, דיוויד לי, מי שיישאר מהקטגוריה הקודמת. קבוצות עם מקום מתחת לתקרה שלא יצליחו להחתים את התותחים הכבדים והנגררים שלהם (רמז - סיכוי סביר שהן יהיו מניו יורק והסביבה), ינסו ללכת על אחד או שניים מהחבורה הזאת.

אף אחד מהם לבד לא יהפוך קבוצה לקונטנדרית, אבל במועדון מוכן הם יכולים להיות הפיסה החסרה. JJ וגיי, למשל, יכולים לשבת טוב בתוך ההרכב של הנטס והקליפרס וליצור שם חמישיות שכדאי לשים לב אליהן. ג'ונסון יכול לחתום גם בניקס עם אמארה או להישאר באטלנטה עם חוזה לשבע שנים ולנסות לעשות איתם את הצעד הנוסף, שכרגע לא נראה שהם מסוגלים לעשות.

דירק נוביצקי ופול פירס. שניהם הפתיעו בימים האחרונים עם החלטה להשתחרר מהחוזה שלהם. אם הם אכן מנסים את מזלם בשוק החופשי ומחפשים קבוצה שניתן לזכות איתה באליפות, הם הופכים את הקיץ הזה למרתק פי כמה. האם נוביצקי ינסה להצטוות ללברון או וויד? האם פירס מחפש קבוצה צעירה ומבטיחה כדי שיהיה לו צ'אנס נוסף להגיע לגמר? לא בטוח. רוב הסיכויים הם ששניהם פשוט מעדיפים לחתום על חוזה גדול אחרון עכשיו, גם כי הם מפחדים שהמניות שלהם ייפלו בשנה הבאה וחוששים מהסכמים חדשים בקיץ הבא שיגבילו את גודל ו/או אורך החוזים.

ריי אלן, ריימונד פלטון, ברנדון הייווד, אנתוני מורו, סי ג'יי ווטסון, לואיס סקולה, יודוניס האסלם, ג'רמיין או'ניל, ג'ון סלמונס, אל הרינגטון, צ'אנינג פריי, מייק מילר, ג'וש הווארד, רנדי פוי. בקיץ רגיל אלה היו השחקנים החופשי הבולטים ועל כל שביב כשרון היו מתנפלות 4-5 קבוצות עם יותר מדי כסף לבזבז. השנה, בזמן שכולם עסוקים בשמות הגדולים, ללא מעט קבוצות יהיה צ'אנס להחתים מישהו מהחבורה הזאת על חוזה סביר.

מי שזקוקה לסנטר שמסוגל להתמודד עם שחקנים כמו דוויט הווארד וגאסול יכולה להתמקד בהיווד או ג'וניל. מי שצריכה פוינט גארד סולידי שעוד יכול להשתפר יכולה לבדוק את פלטון ו-ווטסון. מי שזקוקה לסקורר נוסף מהספסל תשים עין על הרינגטון, תנסה להמר על מורו ותבדוק עם ג'וש הווארד ופוי במצב סביר. סקולה וסלמונס הם שחקני חמישייה יעילים ומוכחים. אלן כמובן יהיה נכס לכל קבוצה שחושבת בגדול, וגם האסלם כבר הוכיח שיש לו מה להציע לקונטנדרית. אם קבוצות הדרג הראשון והשני יפעלו נכון ומהר, יכול להיות שההחתמות הכי חשובות של הקיץ הזה יהיו דווקא אלה של השחקנים המשלימים.