עוד יום עבודה במפעל

להוכיח שדונגה לא חמור

דונגה מאושר. הוא רצה מאוד לפגוש בשמינית הגמר את צ'ילה, בניגוד לספרד ולשווייץ, קיבל את צ'ילה, והכול הלך בדיוק לפי התוכניות. החבורה המוכשרת של מרסלו ביילסה קיבלה הזדמנות לעשות מה שבא לה עם הכדור, כל עוד זה לא סיכן את השער של ז'וליו סזאר. ההגנה הברזילאית עשתה עבודה מדהימה לכל הדעות. לוסיו חיסל כהרגלו את החלוץ המרכזי של היריבה, והפעם זה לא היה מורכב במיוחד כי הומברטו סואזו הגיע למונדיאל פצוע ובכושר ירוד. מישל באסטוס, במשחקו הטוב ביותר במונדיאל, העלים את השחקן היצירתי ביותר של צ'ילה, אלכסיס סאנצ'ס, שגרם לצרות צרורות למגנים בכל משחקיו הקודמים בטורניר. הפעם, למרות שהשקיע ורץ ללא הפסקה, הוא לא איים על השער אפילו פעם אחת. מייקון מיעט לצאת להתקפות, אבל ז'אן בוסז'ור לא עשה הרבה באגף שלו, וזה מה שחשוב לדונגה. למעשה, נאלץ ז'וליו סזאר לבצע את ההדיפה הראשונה שלו רבע שעה לסיום, כשסואזו עבר את לוסיו בפעם הראשונה, אבל עד אז העסק כבר היה גמור וחתום.

בדומה למשחק מול חוף השנהב, מספר ההזדמנויות של ברזיל היה נמוך, אבל אחוז הניצול שלהן קטלני. דונגה תכנן להכניע את צ'ילה בהתקפות מתפרצות, כפי שעשה בשני הניצחונות במוקדמות, והסלסאו לא איכזבו. המאמן לא התנגד, כמובן, לכך שהשער הראשון הגיע דווקא ממצב נייח, כאשר חואן ניצל את חוסר התיאום בהגנה הצ'יליאנית שחסרה את שני הבלמים הקבועים שלה, ואלדו פונסה וגארי מדל. אלא שהשערים היפים יותר באו מעקיצות שהפכו לסמלה המסחרי של ברזיל בשנים האחרונות – מסירות מהירות מאוד שתופסות את הגנת היריב דלילה ולא מאורגנת. כך היה כאשר רוביניו דהר באגף השמאלי, וקאקה בישל ללואיס פביאנו את השער השני. כך היה גם כאשר ראמירס פרץ נפלא קדימה וסידר שער בכורה יפהפה לרוביניו. איזה משחק נהדר לחלוצה של סנטוס – גם מעורב ישירות בשני שערים, וגם ביצע את משימותיו ההגנתיות על הצד הטוב ביותר.

אגב, ראמירס, מחליפו בהרכב את פליפה מלו שעדיין לא התאושש לגמרי מהפציעה, הוא אופציה ברזילאית הרבה יותר, וקצת חבל שהכרטיס הצהוב שספג ימנע ממנו לשחק ברבע-הגמר. אמנם הוא קשוח הרבה פחות מהקשר של יובנטוס, אבל היה יעיל כמוהו בקישור ההגנתי, ובנוסף הביא הרבה מהירות וטכניקה. הרי אי אפשר אפילו לדמיין את פליפה מלו מבצע את הפריצה ההיא בדרך לשער השלישי.

בקיצור, עוד יום עבודה במפעל הניצחונות של דונגה. לא אכפת לו מהקהל, הוא השלים עם העובדה שקאקה רחוק מאוד מכושרו האופטימלי, ובז לעיתונאים שמבקרים אותו. מבחינתו, שני שערים מרהיבים מפצים על דקות ארוכות בהן אין לסלסאו כל עניין ליזום התקפות. זהו הכדורגל "האירופי" ביותר שרואים בדרום אפריקה. כל עוד הוא מביא ניצחונות חלקים כמו אתמול, חלק מהפרשנים מסוגלים לבלוע את הצפרדע. אם יקרה פנצ'ר, איש לא ירחם על המאמן הכי גרמני במונדיאל.

צ'ילה הייתה שקופה לחלוטין עבור דונגה – הוא ידע בדיוק מה צפוי לו, והכין את נבחרתו בהתאם. הולנד, לעומת זאת, היא סוג של תעלומה, מאחר ולא ידוע בוודאות אם הכתומים ימשיכו בסגנון הרגוע והמבוקר שלהם, שמניב ניצחונות קלילים על יריבות נחותות, ואפילו מזכיר קצת את הגישה של דונגה עצמו. אם זה יקרה, החגיגה מול צ'ילה לא תחזור על עצמה, והמשחק עלול להיגרר למופע משעמם למדי, כשכל נבחרת מחכה לטעות של היריב. אין ספק שיש סיכוי גבוה יותר לטעות בעורף ההולנדי – יוריס מטייסן וג'ון הייטינחה עשו לא מעט פאשלות בקריירה הארוכה שלהם, והם אפילו לא מתקרבים ברמתם ללוסיו וחואן.

מצד שני, אין ספק שבמשחק סגור יש להולנד כלים טובים יותר לנצח בעזרת הברקות אישיות. עם כל הכבוד לרוביניו, אריאן רובן גם מוכשר יותר, וגם נמצא בכושר טוב יותר למרות הפציעה שהשביתה אותו בתחילת הטורניר. עם כל הכבוד לקאקה הפושר, וסלי סניידר היה הפליימייקר המצטיין באירופה בעונה החולפת. צמד הקשרים האחוריים של הולנד, מארק ואן-בומל ונייג'ל דה-יונג, יצירתי הרבה יותר בהשוואה לג'ילברטו סילבה ופליפה מלו. הג'וקרים הכתומים על הספסל, אלג'רו אליה וכנראה גם רפאל ואן-דר-וארט, מסוגלים לשנות ולנצח משחקים, בעוד לדונגה פשוט אין שחקנים כאלה.

לכן יקווה דונגה שהולנד תחזור לסגנון הטבעי שלה ותשחק פתוח יותר. זה יכול לקרות, רק כדי לעשות הפוך על הפוך, אבל קשה לסמוך על זה. נבחרת האורנג' היא המשוכה הגבוהה ביותר של דונגה עד כה, והיא עלולה להיות גבוהה מדי.