לשמוח אבל לא להשתגע

שמראדונה יעזור למסי ומסי יהפוך למראדונה

מראדונה הגיע זחוח קצת למשחק האחרון בבית נגד יוון והעלה הרכב כמעט שלם של מחליפים. מלבד השוער רומרו, דמיקליס, מקסי ומסי, ביצע המאמן שבעה שינויים בהרכב, לעומת זה שפתח בניצחון על דרום קוריאה. מראדונה רצה לשמור שחקנים עם צהוב אחד וכן על הרגליים והכשירות שלהם לשלבים החשובים. אוטמנדי, בורדיסו וקלמנטה רודריגז נכנסו בהגנה, ורון, שחזר לקישור, ובולאטי הוצבו במרכז, כשאגוארו ומיליטו על תקן טבז והיגואין.

השליטה של האלביסלסטה במגרש הייתה מוחלטת, בעיקר בגלל היריבה, שהגיעה אך ורק במטרה להתגונן, מבלי כמעט לשלוח כלים קדימה, מלבד סמאראס, שלא קיבל עזרה כלל. נקודת האור הכמעט יחידה במחצית הראשונה הייתה ורון, שהפעם, מבלי שמסצ'ראנו מפריע לו, תפקד טוב מאוד והוציא את חבריו קדימה. בולאטי עשה סדר מאחור ולא נדרש ליותר מזה. כך, קיבלנו את לה ברוחיטה מחלק כדורים, מסכן את השער ומראה שיש לו עדיין מה לתרום לנבחרת. בחלק הקדמי היחיד שעשה דברים משמעותיים הוא אגוארו. לאחר התפנית שחולל במשחק השני, קיבל החתן ממראדונה את חולצת ההרכב. קון נהנה מהשמירה הצמודה מאוד על מסי - כל אימת ששחקן ברצלונה עבר את קו 30 המטרים לכיוון שער היריבה הוא ראה לפחות שחקן יווני אחד לידו אם לא שניים - וכך, החתן של מראדונה ניסה לנווט את המשחק מקדימה. כידוע, זה לא עבד.

ושוב, כמו נגד ניגריה ודרום קוריאה, לא הנעת הכדור היא שעשתה את ההבדל אלא כדור חופשי. הקרן של ארגנטינה פרצה את הבונקר השערורייתי של רהאגל והוציאה את יוון קצת מעמדותיה. בשער השני כבר קיבלנו מלאכת מחשבת של מסי, שקיבל הרבה יותר חופש תנועה לאחר פריצת הבונקר, וסידר שער קל מאוד לפאלרמו.

ארגנטינה והמאמן שלה מגיעים כעת לרגע המבחן שלהם. מראדונה התהלך לקראת סוף המשחק עם ידיים שלובות, חזה נפוח וראש מורם, כמו טווס שפורש נוצותיו כאילו הוא רחוק כפסע מזכייה. עכשיו זה המאני טיים. עד כה האלביסלסטה לא טעו הרבה. מחד, אפשר לא להעריך את הנבחרות ששיחקו נגדם בסיבוב הראשון ולומר שהן לא היוו יריב ראוי ושקול, מנגד, בהחלט ניתן לומר שארגנטינה היא זו שעשתה וגרמה להן להיראות הרבה יותר קטנים ממה שהן.

אבל האמת שכל זה כבר כמעט ולא רלוונטי. כי זה העיקרון של טורניר שכזה. לשים את השלב הראשון בצד, ולהתרכז בדבר הבא - מקסיקו. הנבחרת ממרכז אמריקה שונה מהיריבות הקודמות. בניגוד ליוון, היא לא תסתגר כל כך בחלק המגרש שלה ותשליך כדורים ארוכים לחלוץ בודד. ארגנטינה חייבת להישמר מאוד מהמהירות הגבוהה של שחקני ההתקפה של מקסיקו. הנבחרת של חאבייר אגירה תתבסס לא מעט על מתפרצות, כפי שעשתה מול צרפת, ומול צמד הבלמים האיטיים, דמיקליס ו-וולטר סמואל, שיחזור כנראה למרכז ההגנה, ושלא יוכלו למהירות זה עלול להיות קטלני. כמו כן, דבר נוסף שמראדונה יהיה חייב לתת את הדעת עליו הוא בלימת מקסיקו הטכנית במרכז המגרש, כי מסצ'ראנו, בהנחה כאמור שהמאמן יחזור להרכב הראשון שלו, לא יספיק לבד להרוס את התקפות היריבה. בחלק ההתקפי קון מציב בעיה גדולה למראדונה. שווה למאמן לחשוב האם יש לו מקום על חשבונו של טבז. מחד, החתן היה מצוין כמחליף נגד דרום קוריאה, מנגד היה לא רע כשפתח נגד יוון.

ומה לגבי מסי? ממשחק למשחק, כמו ארגנטינה, הילד צובר תאוצה וביטחון, ונראה שהוא משתלב הרבה יותר טוב במערך. עם זאת, היו מספר התקפות שמסי הלך עם הראש בקיר ולא ראה הרבה זולת הכדור. הרצון להציל את המולדת ולהבקיע גדל מרגע לרגע. כשהוא רואה את חבריו כובשים והוא קרוב כל כך (בינתיים יש לו שתי קורות) נראה שהוא קצת נחמץ. כי אם ארגנטינה תניף גביע והוא לא יכבוש כלל, זו תהיה זכייה לכל דבר אבל עם כוכבית זעירה מאוד-מאוד ליד השם שלו.

מעבר לשערים ולעובדה שארגנטינה מסיימת מושלמת את השלב הראשון (1:7), יפה לראות את "הביחד" שלה. ותיקים וצעירים שהופכים אט-אט למקשה אחת. החבורה של מראדונה מגובשת ובעיקר שמחה. בניגוד לברזיל, שגם מרשימה בדרך שלה, ארגנטינה עושה את זה עם הרבה יותר סטייל. מראדונה נותן הרבה חופש יחסית לשחקנים בתכלת ובעיקר למסי, והם עדיין משחקים עם האחריות הדרושה בכל חלקי המגרש. רק שאל לה, לארגנטינה, להפוך את השמחה הגדולה שלה למטרה – היא עדיין חייבת לזכור ולהזכיר לעצמה כל פעם מחדש שזהו רק האמצעי.