כאשר הכריז מאמן הבונדסטים, יואכים לב, על ההרכב לקראת המשחק הראשון מול אוסטרליה, הוא הודה שההחלטה היתה קשה: "מירוסלב קלוזה יפתח, אבל לא קל להשאיר על הספסל חלוץ כמו קאקאו". המתאזרח הברזילאי כבש בכל מקרה ב-0:4 מול נבחרת הקנגורו, שתי דקות אחרי נכנס כמחליף, אבל עכשיו מגיע רגע האמת. אחרי הכרטיס האדום המוזר של קלוזה במשחק מול סרביה, יוכל קאקאו לממש את החלום על הבמה הגדולה במשחק הגורלי מול גאנה.
דרכו של קלאודמיר ז'רונימו בארטו, שקיבל את הכינוי קאקאו בגלל שלא ידע לבטא את שמו בילדותו, לצמרת הכדורגל העולמי היתה לא שגרתית בלשון המעטה. בגיל 13 הוא התקבל לאקדמיה של סאו-פאולו, אבל לא הרשים ונופה כעבור 3 שנים. קאקאו נאלץ לעבוד כמוכר ברחוב לפרנסתו, ומקביל שיחק כדורגל בקבוצת הנערים של מוז'י-דאס-קרוזיס הזעירה בפרברי העיר.
המאמן, אוסמר אוליביירה, אהב אמנם את הכשרון של קאקאו, אבל ידע שסיכוייו לפלס את דרכו בכדורגל הברזילאי קלושים. בן דודו של אוליביירה, מאורו קורייה, אימן אז את קבוצת המהגרים הטורקים במינכן, טורק-גוצ'ו, ששיחקה בליגה המחוזית בבוואריה. בצעד הרפתקני למדי, הציע אוליביירה לקאקאו לנסות את מזלו בגרמניה, ובגיל 18 הוא עזב את משפחתו כדי להצטרף לחבורת טורקים. אחרי מבחנים שנמשכו לא פחות מחודשיים, החליט קורייה שקאקאו אכן מתאים לקבוצתו, שיכן אותו בדירתו, וגם שימש לו מתורגמן. קאקאו גמל לו בכמה שערים יפים, אבל גם כעבור שנתיים, בגיל 20, הוא אפילו לא העז לחלום על הבונדסליגה.
ברזילאי הוא לא תמיד סגולה לניצחון
אמנם איש לא שם לב אליו ביוזמתו, אך התברר שבכל זאת יש דרך להתקדם, כי הרי קשרים אף פעם לא הזיקו. חבר של אוליביירה הכיר מישהו שעבד בהנהלת חשבונות של נירנברג, והצליח איכשהו לשכנע את אחד המאמנים הזוטרים של קבוצת המילואים לבוא לראות את קאקאו מככב בטורק-גוצ'ו. הברזילאי הוחתם והתקדם לליגה הרביעית, ואז המזל שיחק שוב לידיו. באמצע העונה, בדצמבר 2001, סבלה הקבוצה הראשונה של נירנברג ממכת פציעות, והמאמן קלאוס אאוגנטלר שלף אותו מקבוצת המילואים.
במשחקו הראשון בהרכב הפותח, הפציץ קאקאו צמד בהפסד 4:2 בלברקוזן, והפך לפתע לשחקן חשוב בסגל. עד לסיום העונה רשם קאקאו עוד שני צמדים שהניבו נצחונות ואיפשרו לנירנברג לשרוד בליגה. עונתו השניה היתה מוצלחת הרבה פחות, עם שני שערים בלבד וירידה, אבל הוא בכל זאת עשה מספיק כדי ששטוטגרט תציע לו להתמקם על הספסל שלה.
הגעתו של מתיאס זאמר לשטוטגרט ב-2004 פתחה בפני קאקאו אפשרות להוכיח מה הוא שווה, והוא תרם 13 שערי ליגה ו-7 נוספים בגביע אופ"א. כעבור שנתיים, הבקיע הברזילאי 13 שערים בעונת האליפות הסנסציונית תחת הדרכתו של ארמין פה, אבל למרות הממוצע הנאה היה ברור לחלוטין שאין לו סיכוי קלוש לשחק בנבחרת מולדתו. למעשה, גם בגרמניה איש לא התייחס אליו, עד שהוא קיבל אזרחות מטעמים פרטיים בינואר 2009. בצירוף מקרים מצוין מבחינתו, נכנס קאקאו לכושר שיא באותה תקופה בדיוק, והמאמן הלאומי לב זימן אותו לסגל במאי לפני שנה.
עיתוי טוב שיחק תמיד תפקיד מרכזי בקריירה של קאקאו. בסיבוב הראשון בעונה החולפת היתה שטוטגרט חלשה, והוא עצמו הבקיע שני שערים והתרחק מאוד מהסגל של לב. אבל בסיבוב השני, בחודשי ההכרעה לקראת המונדיאל, הכל התהפך. קאקאו הרשית 11 פעמים בבונדסליגה מאז סוף פברואר, כולל רביעיה נגד קלן, ונבחר גם לאיש המשחק ב-1:1 הנפלא מול ברצלונה בשמינית-גמר ליגת האלופות שהיה צריך להסתיים בנצחון מוחץ על ספינת הדגל הקטלונית. בעוד קלוזה ומריו גומז מחממים את הספסל בבאיירן מינכן, ולוקאס פודולסקי לא פוגע ממטר בקלן, הבין לב שקאקאו הוא החלוץ בכושר הטוב שעומד לרשותו.
יש רק בעיה קטנה אחת קאקאו הוא הברזילאי השני בתולדות הבונדסטים. גם הראשון, פאולו רינק, היה חלוץ, והוא זומן באופן תמוה למדי לסגל של אריך ריבק ביורו 2000 ופתח במשחק הראשון מול רומניה. זה נגמר עם פיאסקו מהדהד והדחה בשלב הבתים, באחד הטורנירים הגרועים בהיסטוריה הגרמנית. לב מקווה מאוד שהמזל של קאקאו יהיה שונה, וגרמניה לא תיסע שוב הביתה אחרי 3 משחקים בלבד.