כל הדרכים מובילות לטבעת

ב-3 ביוני 2010, יצאה אחת מסדרות הגמר המרתקות של השנים האחרונות לדרך. מצד אחד – לוס אנג'לס לייקרס, האלופה המכהנת, במסע להגנה על התואר ובלי שנתקלו בצרות של ממש עד הגמר. מצד שני – בוסטון סלטיקס, שקרטעה במשך מרבית העונה הרגילה, רק כדי להתפוצץ בפלייאוף ולהעיף את שתי הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה. הלייקרס נכנסו לגמר ללא הפסדי בית בפלייאוף, והם קיוו שהאווירה בסטייפלס סנטר תעשה את העבודה

כל הכוכבים הגיעו למשחק הזה, ולא מדובר כאן רק על קובי, גאסול, ריי אלן, פירס וגארנט – אליהם נגיע עוד מעט. את יציעי הסטייפלס סנטר אכלסו במשחק מספר 1 של הגמר כמות בלתי נתפסת של שחקני קולנוע, קומיקאים, מוזיקאים, במאים ושלל פרצופים מוכרים אחרים. אלא שאי אפשר לחבר את משפט עם המילים "סלבריטאים" ו-"סטייפלס סנטר" בלי להזכיר את ג'ק ניקולסון. בתחילת המשחק הראשון, גם דוק ריברס התוודע לכך

קצת כמו ביציעים, גם על הפרקט הופיעו כוכבים מקבוצה אחת בלבד. פול פירס ורון ארטסט התעמתו, 27 שניות בלבד מהפתיחה. אחר כך, זה כבר הפך למופע של פאו גאסול וקובי בריאנט. בוסטון עוד היתה בתמונה במהלך המחצית הראשונה ובשלבים מסוימים של הרבע השלישי, אלא שריצת 2:11 בהנהגתו של מר בריאנט סגרה עניין. זה נגמר ב-89:102 לאלופה, יתרון 0:1 בסדרה, והצהרה על חשבון הבית: אנחנו כאן כדי לנצח

ואז הגיע המשחק השני, ואיתו התהפכה לה הסדרה על פיה. האנשים שזכו לצפות במשחק בשידור ישיר וודאי הרגישו שהם חוזים במשהו מיוחד, שכן, כבר מכדור הביניים הראשון, היה זה המופע של ריי אלן. השוטינג גארד הוותיק, שהוספד לא פעם בשנתיים האחרונות, הוכיח פעם נוספת שהוא אחד הקלעים הגדולים בתולדות המשחק: שבע שלשות רצופות ללא החטאה, 27 נקודות במחצית, 32 במשחק, ושיא ליגה חדש – שמונה שלשות במשחק גמר

אלא שלמשחק הזה היה גיבור נוסף, לא פחות גדול, כזה שנאלץ להדוף מעליו ולהילחם בשלל סימני שאלה מהרגע הראשון בו הרים כדור. ובכל זאת, המשחק השני של רייג'ון רונדו היה עילאי, לא פחות. סטטיסטית, זה אומר 19 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. מעשית, הרכז הצנום הופיע לשם שינוי לרגעי ההכרעה ועשה כל שביכולתו לגנוב את יתרון הביתיות. זה עבד: בוסטון ניצחה 94:103, ושבה הביתה כשהסדרה עומדת על 1:1

סדרת הגמר הנוכחית היתה בנויה ממומנטומים, אלא שהם בדרך כלל נמשכו מספר דקות – או משחק אחד, אם להגזים. על כן, אם מישהו חשב שבוסטון תרכב על גבי הרוח החדשה שהיא מצאה כל הדרך לשלושה נצחונות רצופים בבית – לקובי בריאנט שוב היו תכניות אחרות. 29 הנקודות שלו לא הגיעו באחוזים מוצלחים במיוחד, אך החיבוק עם אביו, ג'ו, לפני המשחק, ונטילת היתרון עוד בפתיחה הבהירו שהמשחק השלישי שייך ללייקרס

וגם למשחק הזה היה גיבור נוסף, ושוב הוא הגיע מעמדת הפוינט גארד. בתמונה הזאת דרק פישר מנסה להסביר במסיבת העיתונאים את ההצגה הענקית שנתן ברבע האחרון. בעוד שבוסטון עשתה כל שיכולה היתה כדי לשתק את קובי בריאנט, הפוינט גארד הבלתי נגמר שוב הוכיח איזה לב ענק יש לו. פיש הפגיז 11 מ-16 הנקודות שלו במשחק ב-12 הדקות האחרונות, ודאג שקבוצתו תשיב לעצמה את יתרון הביתיות עם 84:91 ב-TD גארדן. "הוא פשוט השתלט על המשחק בדקות האחרונות", קבע דוק ריברס המאוכזב, כמה דקות לפני שפישר עלה אל הפודיום

ואז הגיע המשחק הרביעי, ושוב מצאה עצמה בוסטון עם הגב אל הקיר. בידיעה שהפסד הערב פירושו, ככל הנראה, הפסד בסדרה כולה, חיפש דוק ריברס פתרונות. הוא לא ממש קיבל אותם משחקני החמישיה שלו, ופנה לספסל. התוצאה היתה הופעה הירואית מצד גלן דייויס ונייט רובינסון, עם 30 נקודות משותפות וטונות של אנרגיה. זהו, כמובן, היה משחק הריר המפורסם של ביג בייבי, ועם הקוראים סליחה. התוצאה, אגב, היתה 89:96 לסלטיקס. 2:2 בסדרה

את המשחק החמישי הסלטיקס פתחו היטב. פול פירס השתלט על הנעשה, וביחד עם גארנט ורונדו גברו הירוקים 86:92 על יריבתם המרה, בדרך להשגת יתרון ראשון בסדרת הגמר. "זה היה המשחק הכי גדול שלנו העונה", יגיד פירס בסיום, ובכל זאת: בהחלט ייתכן שמה שנזכור ממשחק 5 היה דווקא הרבע השלישי המדהים של קובי בריאנט, במהלכו הפציץ הממבה השחורה 19 נקודות רצופות – כל אחת מהן קשה ומרהיבה יותר מהקודמת

הסדרה שבה ללוס אנג'לס כאשר הלייקרס עם הגב אל הקיר. בפיגור 3:2, האלופה המכהנת ידעה שעליה לנצח כעת שני משחקים בסטייפלס סנטר, ותואר האליפות יישאר בהוליווד. הפתיחה לא בישרה טובות לסלטיקס: קנדריק פרקינס נפצע, בוסטון לא פגעה בכלום, ומנגד הלייקרס קיבלו הופעה קבוצתית מעולה, בראשות פאו גאסול וקובי בריאנט. עם השריקה לסיום, גם הקהל בסטייפלס סנטר הבין: יש לנו משחק שביעי. ווינר טייקס אול

זה לא היה המשחק הטוב ביותר בתולדות הגמר, ולבטח לא היפה ביותר. ובכל זאת, בתום 48 דקות של שריטות, מלחמה, איבודים, לחץ אטומי ואין ספור החטאות, ניצחה לוס אנג'לס לייקרס 79:83 את יריבתה המרה. קובי בריאנט אמנם דייק רק ב-6 מ-24 נסיונותיו מהשדה, אבל זה לא הפריע לו לשמוח בסיום המשחק, ואף להצהיר כי זו האליפות המתוקה ביותר שלו. פייר, התמונות מלמדות שהוא לא משקר

תביטו רגע בתמונה הזאת של דרק פישר ופיל ג'קסון: שני אנשי מקצוע מהרמה הגבוהה ביותר, שכבר ראו הכל בקריירה. תביטו בפרצוף של פישר בן ה-35, ותמצאו את כל הדברים היפים בספורט: פרפקציוניזם, ווינריות, והרעב המתמיד לנצח. בגיל בו שחקנים אחרים פורשים או עוברים לחמם ספסלים, דרק פישר ממשיך לתפור זריקות קלאץ' שמובילות לשמפניה בחדרי הלבשה. מישהו מוכן להמר שהוא לא יהיה כאן גם בעונה הבאה?

וזהו זה, כך הגיעה לה סדרת הגמר האפית הזו לסיומה. בוסטון גונבת את יתרון הביתיות? הלייקרס מחזירה אותו. בוסטון שורטת? הלייקרס שורטים חזק יותר. בוסטון שומרת? הלייקרס מציגים את ההגנה הטובה ביותר שלהם העונה. הסדרה הזו היתה יכולה ללכת לכל כיוון, אבל בסופו של דבר היא העדיפה לצעוד להוליווד: הבית שלה בשנתיים האחרונות. שיהיה במזל, ולנו לא נותר אלא לייחל לדרמות כאלה גם בעונה הבאה. שתהיה פגרה נעימה