התעוררו שטופי זיעה

לתרגם את הפייבוריטיות לתואר

הזהרנו מפני הזחיחות, התרענו על אופוריה כמוה לא זוכרים גם זקני ספרד והמאמן ויסנטה דל בוסקה בעצמו טען לאחר הניצחון המשכנע על פולין בהכנה (0:6) כי עליו להנחית את שחקניו בחזרה למציאות. כל זה לא עזר. חטא היוהרה גבה מחיר כבד מה'לה רוחה', שעכשיו כבר נזכרת איך במונדיאל הקודם אליו הגיעה כאלופת אירופה (1966, שנתיים לאחר הזכייה ביורו הביתי) היא סולקה בבושת פנים עוד בסיבוב הראשון. אז לפחות היא ניצחה את שוויץ.

על כך שספרד עדיפה על שוויץ ועל רובן המכריע של הנבחרות בטורניר, אין עוררין. אולם בגביע העולמי לא רק האיכות היא זו שמכריעה. טכניקה עילאית ומשחק מסירות מושלם הם לא ערובה להצלחות בטורניר כזה. השחקנים הספרדים צריכים "להתלכלך קצת" - להתחיל לטרוף את הדשא ולהזיע בדרך לשלבי ההכרעה. בהפסד לשוויץ דל בוסקה שמר על פרננדו טורס לקראת ההמשך, ועל המגרש אנדרס אינייסטה וחבריו שמרו על הרגליים. על פניו, זה נראה הדבר הנכון לעשות. בדיעבד, מסתבר שזו הייתה שגיאה מרה.

שלב הבתים הנוח של הספרדים הפך כעת למלחמה אחת גדולה. מול הונדורס תצטרך אלופת אירופה לא רק לנצח, אלא לעשות זאת בצורה מרשימה. כזו שתנקה את התחושות הרעות מההפסד המפתיע ובעיקר תרגיע את התקשורת הלחוצה שעטה על הטרף הקל העונה לשם דל בוסקה. "תאונת סקי", כך כינו בספרד את התוצאה האומללה של נבחרתם, המייצגת מעצמת ספורט אדירה והפסידה למדינה בה ענף הספורט המוביל הוא סקי.

ספרד זקוקה עכשיו לכל התותחים הכבדים, בשלב מוקדם מכפי שתוכנן תחילה. צ'אבי חייב לקחת אחריות במרכז השדה, אינייסטה יידרש להפעיל את קסמיו לעיתים תכופות יותר ולדל בוסקה כבר לא תהיה ברירה - דויד וייה ופרננדו טורס יחד בהרכב. לתקופת ההתאוששות מפציעה ולשיקולים האחרים כבר אין מקום. יכול להיות שההפסד הזה יפחית את הלחץ הבלתי אפשרי ודווקא ישפיע לטובה על אלופת אירופה. בכל מקרה, ספרד הנוצצת והמלהיבה חייבת ללכת מעתה ואילך בצעדים קטנים, ובהתאם לכללי הטורניר להתמקד ביצר הבסיסי - הישרדות.