בעיטת פתיחה. לפנים

טמביסה היא חלק מאזור אומלל ממנו מגיע גם פיטר מסיללה שלנו. כאן הוא תלוי על לוח שנה, בדירת חדר קטנטנה, עשויה פח, שאמורה להכיל משפחה שלמה שחיה על מיטה אחת. לפחות על הקיר יש תחושה של מונדיאל

בטמביסה אין עדיין חשמל, הביוב זורם בין הפחונים וככה מביאים מים הביתה. יש עוד משהו להוסיף על התמונה?

יש הרבה מן המשותף למיליון האנשים שגרים באזור הזה: אבטלה, עוני, איידס, צפיפות, וגם חבל כביסה שעובר בין החורבות

אנשים שמאסו בסיכוי לשבור את מעגל העוני דרך עבודת ניקיון בדירות הפאר של יוהנסבורג. עבודה שמתחילה בחמש בבוקר ונגמרת עמוק בתוך הערב, מאלתרים לעצמם ג'ובים. כמו התופר עם מכונת התפירה העתיקה בתמונה. אחרים הופכים לסוחרים שנרדפים על ידי החוק

חלק לא קטן מהסוחרים עוסקים במכירת תרנגולות. את התרנגולות האיכותיות יותר הם מגדלים בחצר לטובת ביצים

בשוק המאולתר, הם יכולים להשיג בשר פרה

ותשכחו מהקצביות המפורסמות של יוהנסבורג, שמציעות את הבשר המשובח בעולם לצד ארגנטינה. כאן קונים וצולים כל חלק שאפשר לקנות מהפרה

אגב, גם שיחי קאנביס, גראס למי שלא הבין, ניתן להשיג בשוק

עבור הילדים, המציאות הזו היא מגרש משחקים. רק כשהם יגדלו, הם יבינו למה ההורים שלהם מפגינים נגד הממשלה

המונדיאל לא הגיע לכאן. למעטים יש כסף לכרטיס, אבל וובוזלה לילדים אפשר עדיין להביא

את ברזיל וארגנטינה מחליפות קבוצות הרחוב האקראיות, שמתאספות במגרשי החול ומארגנות טורנירים עצמאיים

ואם לא ארגנטינה או ברזיל, אז לפחות איטליה. הנה אוהד אחד שלה בטמביסה

עכשיו תסתכלו לילדה הזו בעיניים ותבטיחו לה שהמונדיאל הקרוב ימלט אותה יום אחד מהזוועה הזו

החדירה לעולם הזה לא היתה יוצאת אל הפועל בלי יובו החכם והטוב (עם החולצה של מילאן) ובלי המהגר מזימבבואה, כריס (עומד, אחרון משמאל), עליו הוא מגן מפני זעם ההמון שמתעמר במהגרים שמגיעים מצפון לדרום אפריקה. אלו המשפחות שלהם, זהו העולם שלנו. העולם האמיתי