כדורגל במקום פוליטיקה, לא לצידה

לפני כשנה הייתה הונדורס שרויה במשבר פוליטי עמוק. המדינה ממרכז אמריקה, המונה קצת פחות משמונה מיליון, תושבים הצליחה בסופו של דבר לעמוד בפני הפיכה צבאית שאיימה עליה. תושבי האומה לא רוו נחת מהמצב הלאומי, אלא שבאופק נצנצה קרן אור אחת ויחידה - הנבחרת הלאומית, כשזו התמודדה על העלייה למונדיאל והייתה נתונה בעמדת זינוק טובה. הונדורס ניצבה רביעית בבית המוקדמות האחרון של מרכז וצפון אמריקה (קונקקאף) מחזור לפני הסיום, כשקוסטה ריקה הקדימה אותה בשתי נקודות. הונדורס ניצחה 0:1 את אל סלבדור במחזור האחרון, וחיכתה לשמוע את תוצאת הסיום מהמשחק בין יריבתה על העלייה לארה"ב. ארבע דקות עמוק בתוספת הזמן הבקיעו האמריקאים, שכבר הבטיחו את עלייתם, שער שוויון (2:2) ובכך הביאו לפתיחתן של חגיגות ענק בלתי נשלטות בהונדורס.

המצב הלאומי הלא מלבב התחלף בתחושת שמחה אדירה. "האנשים פרקו מתח רב שהיה צבור בהם לאחר ההעפלה", אמר מאמן הנבחרת רינאלדו רואדה. "הונדורס שיקמה את הכבוד הלאומי שלה, ההערכה העצמית, המוטיבציה והכבוד לדגל ולמדינה". בהונדורס קבעו יום חג לאומי בעקבות ההעפלה השנייה בתולדות האומה לגביע העולם. נשיא המדינה הצטלם עם השחקנים על גבי הגג הפתוח של אוטובוס הנבחרת, כאשר אלפים יצאו לרחובות כדי להריע להם. אגב, האוטובוס של הנבחרת מעוטר על ידי הסלוגן: "מדינה אחת, תשוקה אחת, חמישה כוכבים בלב", בהתייחס לנס.

אם נראה, לפחות לפי הסיפור לעיל, שהאנשים בהונדורס מייחסים לכדורגל חשיבות רבה מדי, אז מה יאמרו על כך שהונדורס אף יצאה בעברה הרחוק למלחמה מול אל סלבדור בעקבות משחק כדורגל? ב-1969 משחק לאומי בין הונדורס לאל סלבדור הוביל לעימות צבאי, מלחמה המוכרת בשם 'מלחמת הכדורגל'. בין שתי המדינות הסמוכות הייתה קיימת מתיחות רבה, והמשחק עצמו היה רק הניצוץ שהבעיר את השטח. שתי הנבחרות התחרו על העלייה למונדיאל 70' ונפגשו לגומלין באל סלבדור. שני אוהדי נבחרת הונדורס נהרגו, ההמנון שלה בוזה ודגל המדינה הושחת, כשגם מאות מכוניות של אוהדי הנבחרת האורחת הוצתו, מה שהביא את הממשל בהונדורס לגרש כ-1,500 מתיישבים מאל סלבדור. הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות נותקו ב-26 ליוני, ושבועיים לאחר המשחק המכריע ביניהן על העלייה (2:3 לאל סלבדור) עברו השתיים להתעמת בזירה הרבה פחות ידידותית - הגבול הארוך הנפרש בין שתי המדינות - לחימה בה נהרגו 3,000 אנשים.

13 שנים אחרי אותו עימות צבאי הצליחה הונדורס לעלות, לראשונה בתולדותיה למונדיאל, וכעת, 28 שנים אחרי, היא שבה לקדמת הבמה העולמית של כדורגל הלאומים - הגביע העולמי. האיש שהופקד על הנבחרת ב-2007 והביאה עד הלום הוא המאמן הקולומביאני רינאלדו רואדה. רואדה, 53, לא אימן אף פעם קבוצה. את דרכו המקצועית כמאמן עשה במסגרת הנבחרות הצעירות של קולומביה. ב-2003 הוביל את הנבחרת עד גיל 20 למקום השלישי באליפות העולם לנבחרות צעירות, מה שקנה לו שנה לאחר מכן את המקום כמאמן הבוגרת. אלא שרואדה נכשל עם קולומביה ולא הצליח להביאה לגרמניה לפני ארבע שנים.

שנה לאחר מכן, ב-2007, בהונדורס לקחו הימור עליו. רואדה הוא אחד שמאמין בירידה לפרטים הכי קטנים ולא משאיר דבר ליד הגורל, הכל מבחינתו מתוכנן ומחושב. העבודה המדוקדקת הביאה לו הצלחה כבירה בנבחרת, והעלייה למונדיאל גרמה לכך שבמדינה העניקו לרואדה אזרחות. לאחר ההעפלה גילה המאמן את סוד ההצלחה: "בנבחרת הזו יש שילוב מוצלח מאוד של שחקנים עם ניסיון וצעירים שכבר התנסו והם בוגרים. ברגע השעה, כאשר הם יידרשו לקחת אחריות וליטול החלטות, הם יידעו לעשות זאת בדרך הטובה ביותר". המגן ויקטור ברננדז חלק שבחים למאמן, והסביר על פיו מה הביא לעלייה: "לפניו, אף מאמן לאומי שהיה להונדורס לא שם לב לשחקנים ולפרטים, כפי שהוא עושה בצורה מצוינת".

אלא שלאחר האופוריה הגדולה שהגיעה בעקבות העלייה לפני כשנה בא לאחרונה מפח נפש, כשהונדורס מאוד לא הרשימה במשחקי המבחן שלה לפני הטורניר. אמנם מהונדורס לא מצפים לגדולות ונצורות, אבל לפחות רוצים לראות לחימה והקרבה. אחרי שני משחקי תיקו נגד נבחרות לא חזקות במיוחד, בלארוס ואזרבייג'אן, התרעם רואדה על ההופעה ולא חסך שבטו משחקניו: "לא עשינו הגנה בכלל. הגיע הזמן של השחקנים להתעשת. לא ראיתי שום רצון או אגרסיביות, ובכלל, זו לא הייתה נבחרת שמתאימה לגביע העולם".

אולם הניסיון לייצר סוג של מוטיבציה בקרב שחקני הנבחרת לא ממש עבד, לאחר שבמשחק הבא שלה היא הובסה 3:0 על ידי רומניה. הבעיה הגדולה באותם משחקי הכנה, מלבד התוצאות כמובן, ומה שגרם לשבר בנבחרת הייתה העובדה שהחלק שנחשב לחזק ביותר שלה – ההגנה – נראה רע מאוד. השמועות אף רמזו על כך שרואדה כבר היה מוכן לקחת אחריות ולהתפטר בעקבות תצוגות השפל, אבל קברניטי ההתאחדות מנעו כמובן מהלך שכזה שהיה גורם לזעזוע שלילי וממוטט, כנראה, את הנבחרת הצנועה עוד יותר.

בניגוד ל-1982, אז שיחק שחקן אחד בלבד מחוץ למדינה, כיום ניתן למצוא תשעה שחקנים מסגל ה-23 הסופי של הנבחרת שמשחקים מחוץ לגבולות המדינה, שישה מהם באנגליה ובאיטליה, כשהם מתחלקים בצורה שווה. שניים מכוכבי הנבחרת היותר מוכרים הם ווילסון פלאסיוס מטוטנהאם, שכבר הוכיח בשנים שלו בפרמיירליג שהוא נכס חשוב מאוד. הקשר בן ה-25, שנוהג להקדיש את שעריו לאחיו שנרצח, מהווה נדבך חשוב ומתמצא מצוין ברחבה ומחוצה לה. במשחק ההכנה נגד רומניה נפצס פלאסיוס והוא בספק למשחק הפתיחה של הנבחרת. כוכב נוסף הוא דויד סואזו השייך לאינטר ומושאל לגנואה, כשמי שמופקד על החלק המנהיגותי הוא הקפטן אמאדו גואברה (34) המשחק בטורונטו ובעל 134 הופעות בנבחרת. מי שעוד יתרום לניסיון הרב הוא קרלוס פאבון בן ה-37 ומשחק בהונדורס (ריאל אספניה).

הונדורס מסתמכת על משחק הגנה חזק מאוד וקשוח, בעוד מקדימה היא מציגה חלק התקפי משובח מאוד, שינסה להיות קטלני בעיקר בהתקפות מתפרצות. חולשתה של הנבחרת מסתמנת בין הקורות כאשר השוער הראשון נואל ויאדארס לא הרשים כלל במשחקי המוקדמות, ויש לו בעיה קשה בכדורי הגובה, דבר שנבחרת אירופית קלאסית כמו שוויץ בהחלט תנסה לנצל. לזכותה של הנבחרת תעמוד העובדה שאף אחד לא מצפה ממנה להעפיל לשלב שמינית הגמר, מה שיכול להביא אותה לשחק באופן חופשי ומשוחרר יחסית.

הונדורס אמנם הוגרלה לבית קשה (ח') עם אלופת אירופה ספרד, שרוצה ללכת הפעם עד הסוף, שוויץ, כאמור, וצ'ילה, המאיימת להפתיע. אבל לא נבחרת כמוה תוותר. סביר להניח שלא רבים האמינו שבספרד 82' היא תצליח לכפות תיקו 1:1 מפתיע על המארחת. ספרד תנסה מצידה, בדרך למעלה, גם לנקום בה במקצת על אותו תיקו, אבל פאבון כבר הצהיר: "לא נאכזב את כל האנשים והאוהדים שלנו שהאמנו בנו לאורך כל הדרך".

אבל גם אם הונדורס לא תצלח את השלב הראשון, הרי שעצם העלייה כבר תרמה את שלה. "כדורגל זה הדבר היחיד שמצליח לחבר ולאחד כרגע את כל האנשים במדינה, לאחר כל הבעיות הפוליטיות שפערו בה שסע", אמר שחקן הנבחרת לשעבר דנילו טורקיוס. גם מאמן הנבחרת לשעבר, חוסה דה לה פז הררה, חושב כמוהו: "הדבר המאחד את המדינה הזו כעת הוא הכדורגל", מצד שני הוא גם הוסיף משא כבד על כתפי השחקנים: "אני חושב שאם נעפיל לשלב הבא זה יפתור הרבה מאוד בעיות במדינה".