שתי שאלות פשוטות

אוהד גרינוולד:

כמעט בכל אחד מהקיצים האחרונים ניהל בלאט סוג של מגעים עם מכבי תל אביב. עד היום זה לא הסתייע, מסיבות שונות: פעם המועדון לא היה מספיק בטוח; פעם בלאט לא הרגיש מספיק בנוח; פעם עמד נושא השכר בלב המחלוקת, ופעם היו אלה האמוציות (בלאט נותר פגוע במשך שנים ממהלך השבתו לעמדת העוזר).

בתום מסע של שש עונות – מוצלחות יותר ופחות, הן עבור מכבי והן עבור בלאט – הבשילו התנאים לחזרתו: בלאט עזב מועדון בשיאו, לאחר הזכייה בפיינל פור בתל אביב, ומקבל אותו כעת בשפל חסר תקדים, כסגן אלוף ישראל. וישנו עניין הסמליות, שמשחק תפקיד גדול: אם בקיץ 2003 הוזז בלאט בכוח לטובתו של פיני גרשון, הרי שהקיץ היה זה גרשון שהודח למען בלאט. המעגל נסגר.

אין מאמן ישראלי שמוכן מבלאט לאתגר הזה: בשנים האחרונות זכה בתארים משמעותיים, ניהל תקציבים גדולים, עמד בלחצים עצומים ונאלץ לתפעל משברים עמוקים. בלאט קם ונפל, ניצח והפסיד, מונה ופוטר. הוא ראה הרבה בתקופה הזו. במעמדו הנוכחי, הוא איש הכדורסל היחיד בישראל, למעט פיני גרשון ואולי צביקה שרף, שמגיע למכבי לא רק כמאמן, אלא גם כאוטוריטה. בלאט הרוויח, בצדק, את הזכות לבנות קבוצה בשקט. והפעם הבעלים יהיו חייבים לספק לו גב.

אומנם, סימני השאלה עדיין באוויר; קשה להתעלם מכישלונותיו המהדהדים בפילזן ובדינמו מוסקבה. אלא שבלאט, שהכריז מספר פעמים בעבר כי ירצה להתנסות בקריירה דיפלומטית, הוא הדמות האידיאלית לשיקום הריסותיה של מכבי – לא רק ברמה המקצועית, אם כי גם, ובעיקר, ברמה השיווקית והתדמיתית.

נמרוד עופרן:

אם לוקחים בחשבון את המועמדים שכביכול הוזכרו לצד בלאט ומצרפים אליהן את ההנחה הארכאית והמוטעית בכל נושא המאמנים הזרים, אז כן - דייויד בלאט הוא פחות או יותר האיש הכי ראוי לנסות ולשרוד במכבי תל אביב בעונה הקרובה. אפילו אם מוציאים את פיני גרשון מהמשוואה, בהחלט ניתן להניח שעודד קטש עדיין לא מוכן לאמן קבוצת יורוליג עם יומרות כשל מכבי, ודבר דומה ניתן יהיה לכתוב על שרון דרוקר. לא בכדי נפגשה מכבי תל אביב קודם כל עם דייויד בלאט, ולקחו לה בערך 24 שעות מאז פיטוריו של פיני גרשון כדי לעשות כך; גם סגנית האלופה יודעת שבלאט הוא האופציה הטובה ביותר בשוק.

ובכל זאת, מכבי תל אביב של השנים האחרונות הפכה - שומו שמים - לסוג של הפועל ירושלים לעשירים, דבר שיכול להיתפס כמחמאה מסוימת עבור אוהדים מסוימים, אם כי הפעם מדובר בצד השני של המטבע. כמו במועדון האדום, כך גם בזה הצהוב למאמנים הרבה יותר קל להיכשל מלהצליח, ודוגמאות לא חסרות. העדכנית שבהן הפכה מיתוס מוזהב לעול גדול, מהסוג ממנו מחפשים לברוח בכל מחיר (תרתי משמע). ובכן, כדאי למכבי תל אביב שהיום שאחרי פיני גרשון יהיה שונה, ולא רק בכמות הבדיחות הגזעניות שתסופרנה בחדרי ההלבשה.

המציאות החדשה מביאה איתה בסיס לא רע לשינוי אווירה, שינוי תדמיתי, ושינוי מחשבתי: לא עוד חשיבה צרה, קפריזית וממהרת להסיק מסקנות, כי אם שקולה, מחושבת ומעט יותר סבלנית. במכבי תל אביב של לפני שבוע, למעט מאוד מאמנים בעולם היה סיכוי להצליח. במכבי תל אביב שקולה והגיונית יותר סיכויי ההצלחה גבוהים יותר, לכן ההחלטה להביא את בלאט - כאמור, הטוב ביותר שהיה בשוק - היא התחלה טובה. הוא מכיר את המערכת, מכיר את סט הלחצים, מכיר את הקהל, מכיר את התקשורת. למען האמת, יש אלמנט אחד עיקרי שדייויד בלאט, בגלגולו הנוכחי, יתוודע לו לראשונה במכבי תל אביב, והוא עשוי לעשות עבורו, ועבורם, את העונה: היעדר הצל הגדול של פיני גרשון.

ארז מיכאלי:

כלכלית - פיטוריו של גרשון יצרו בעיה רצינית והבעלים יצטרכו לגייס סכום גדול כדי לחפות על השינויים; מקצועית - לא בטוח שמדובר בצעד נבון, משום שמעטים המאמנים אשר עולים על גרשון באיכותם, ובנוסף, לגרשון היה הרבה מה להוכיח אם היה נשאר בתקפיד. אבל פיטוריו של גרשון חשובים כי מדובר בצעד הראשון בהחלמת המועדון משנות ההצלחה הגדולות שלו בעשור הקודם, שנים שרצה מאוד לשחזר, לא הצליח, וקרס. בלי גרשון על הקווים, מכבי תחל לבנות את דרכה מחדש, כשהעבר אינו צל אלא זיכרון שיש ללמוד ממנו.

דייויד בלאט הוכיח בעבר שהוא יודע להביא שחקנים זולים ואיכותיים, הוא מאמן ששחקנים משחקים בשבילו, הוא גם לא יכניס את מכבי לתקריות דיפלומטיות שאפילו דני איילון לא מסוגל לייצר. אם תרצו - מדובר בהפך המוחלט של גרשון, או בעברית: מאמן שהוא חלומו של פדרמן. מכיוון שמאמן זר לא יצליח במכבי (טד אוואנס, וינקו ילובאץ, נוון ספאחיה. מספיק, נכון?), בלאט הוא המאמן הישראלי המנוסה והבכיר ביותר שיכול לקחת על עצמו את התפקיד התובעני. זה שהוא מכיר היטב את המערכת, וזה שהוא זכה באליפות אירופה לא מבטיח לו דבר, כמובן. בשנים האחרונות הוא לא הצליח בקבוצות בהן אימן, ברוב המקרים לא באשמתו, ואחרי הקדנציה הקודמת שלו במכבי יש לו אפשרות לתקן את הרושם שהותיר ביד אליהו. מבין גלריית המאמנים הישראלים, הוא המינוי הנכון והטוב ביותר למועדון, מכאן ועד הצלחה בתפקיד הדרך ארוכה וקשה.

אוהד גרינוולד:

עודד קטש הוכיח שהוא זקוק לתנאים מסוימים מאוד – תנאי מעבדה כמעט – כדי להביא את איכויותיו לידי ביטוי. הוא מכוון לטווח רחוק, ולכן זקוק לסביבת עבודה שקטה וסובלנית; לבעלים רגוע ויציב; למערכת שמסוגלת לאפשר לו את הספייס, הזמן והרישיון להפסיד. כל אלו היו קיימים בגליל, אך לא בהפועל ירושלים.

מצד שני, אחרי שש עונות בצפון, התחושה הכללית היא כי הגיע זמנו של קטש להתקדם. הפועל ירושלים היא תחנה הכרחית בדרכו חזרה למכבי תל אביב – אם יקרוס תחת הלחץ האטומי במלחה, שקבר מאמנים מנוסים ממנו, יהיה זה סממן מובהק לכך שהוא מאמן של קבוצה אחת.

אין סיבה שזה יקרה: קטש, כך מסתמן, יגיע לירושלים אחרי שנתיים בינוניות, רזות, בהן לא הצליחה הקבוצה להעפיל למעמד גמר. הקרקע נוחה, יחסית. הציפיות ממנו גבוהות, אומנם – גם ובעיקר בשל הזכייה באליפות עם גלבוע/גליל – אבל לא בלתי-אפשריות. רק לאחר שיסיים לכבוש את ירושלים, אם וכאשר, תיסלל דרכו חזרה להיכל.

נמרוד עופרן:

שירים כבר נכתבו בשבועות האחרונים על עתידו של נסיך הכדורסל הישראלי, ובעשרות אלפי המילים שנשפכו חזרה המנטרה הקבועה לפיה הפועל ירושלים היא לא המקום הנכון בשבילו. לכן, בואו נשים לרגע את הצד של קטש במערכת היחסים הזו בצד, ונעסוק במאקרו הירושלמי. ראשית, ממש כמו במקרה של דייויד בלאט, חשוב לזכור שבנוף הכדורסל השראלי, מאמן נמדד לפי המועמדים האחרים לתפקיד. במקרה של הפועל ירושלים הנוכחית, עודד קטש הוא בהחלט בחירה הגיונית יותר מאריק שיבק, מולי קצורין, דני פרנקו ואחרים. אין עוררין לגבי יכולות האימון של השלושה הנ"ל, אך קטש - עם רוח גבית שבוודאי היתה פוסלת אותו בריצת 100 מטר - פשוט נראה טוב יותר, מכל הכיוונים.

הוא הוכיח בשנים האחרונות את סגולותיו המקצועיות, הוכיח שהוא מסוגל לבנות קבוצות - להווה, אך גם לעתיד - ואף שהקפריזיות זורמת באולם מלחה כרוח, הסיכום עם האלוף הנוכחי לשלוש שנים מצביע על רצון מסוים להמשכיות. קטש הוא האיש ללכת איתו קדימה. וזו, למעשה, הנקודה העיקרית מכולן: הפועל ירושלים הפכה במרוצת השנים למועדון שהדרך היחידה לצלוח אותו כמאמן היא לעשות פניית פרסה, ולשוב לאיזור גוש דן. מאמנים מוצלחים יותר ופחות מעודד קטש הצליחו, נכשלו וגמרו רע עם האדומים מעיר הבירה - בדרך כלל בסדר הזה, עד כדי כך שנדמה כאילו הגורל של המאמנים שמגיעים למלחה זהה; זו רק תעודת הזהות שמתחלפת.

מעבר לתקציב שאולי יגדל ואולי יקטן, מעבר לגימיק, ליחסי הציבור ולמשב הרוח המרענן שעודד קטש מביא איתו מהגליל, הפועל ירושלים צריכה להתייחס אל המצב הנוכחי כעל צעד אחד בדרך לשוב ולהתנהל כמועדון הגיוני, כזה שמגדיר לעצמו מטרות הגיוניות וברורות - ולא שובר את הכלים כשחלק מהן לא מושגות. בכדורסל הישראלי, נכון להיום, אין אדם טוב יותר ללכת איתו קדימה מעודד קטש. בהחלט ייתכן שהרומן הזה לא יסתיים עם תואר כזה או אחר בעונה הראשונה, אך אם הוא ימשיך גם אל תוך השנה השניה - ובכן, זה עשוי להיות ניצחון גדול הרבה יותר.

ארז מיכאלי:

חברים, תרכיבו משקפי תלת-ממד, זה הולך להיות הריאליטי של עונת הכדורסל. במידה שהכותש יחליט סוף-סוף שהוא עובר, כמובן. האם קטש, שוב רווק אחרי שעזב את גלבוע/גליל, ימצא אהבה בירושלים; האם יוכל לשרוד באי המתים שנקרא מלחה; האם האליפות שהשיג תהיה שרשרת חסינות לצווארו גם בימים הקשים של ינואר-פברואר? נצא לפרסומות ונחזור עם תשובות במאי, בינתיים תביאו עוד בירה מהמקרר ואל תסתירו, כי הולך להיות מעניין. קטש, כך מסתמן, יעזוב קן חמים לטובת הליכה בשדה קוצים ויש להעריכו על זה, מדובר בצעד חשוב בהתפתחותו כמאמן, מי יודע, אולי אפילו יצליח לנסוך קצת מהרוגע שלו על ירושלים האמוציונלית.

בסופו של דבר, אם יעבור, מדובר בעונת מבחן לשני הצדדים, כשקטש חייב להוכיח שמידת נעליו גדלה בקיץ האחרון וירושלים צריכה להפגין אורך רוח ומקצוענות כמצופה ממועדון שמתיימר להיות גדול. קטש בא עם הרבה סימני שאלה: עליו להוביל קבוצה לחוצה עם ציפיות גבוהות, להוכיח שיש ביכולתו לנצל ביעילות תקציב גדול יותר ממה שהורגל לו; להראות שיש לו מה למכור באירופה, בקיצור, המקום הכי שונה מגן-נר, שם מעמדו היה רם והוא נהנה מאורך רוח מצד ההנהלה.

המינוי הזה יזכיר במעט את המינוי של אפי בירנבוים במכבי תל אביב: הצהובים החתימו את המאמן היחיד שעשה להם צרות; ירושלים הביאה את המאמן היחיד שלקח אליפות עם קבוצה צנועה. פשוט לוקחים את המאמן האופנתי, ומקווים שהחליפה תתאים. הצלחתו של קטש תלויה בהרבה נסיבות, ולא בטוח שירושלים תוכל לספק לו את התנאים להצלחה. על אורך רוח וסבלנות אין מה לדבר. אמנם הנהלת ירושלים נוקטת בקו יותר שפוי בשנים האחרונות, אבל אחרי שלוש שנים ללא הופעה בגמר פיינל פור, אף אחד לא יסבול עוד כישלון. לעת עתה נראה שהחיבור הזה לא טבעי.