כדאי לו מאוד לקיים

נובמבר 2008. אחרי 10 דקות של משחק בין טוטנהאם לאברטון בוויט הארט ליין, גלש לדלי קינג לרגליו של אייגביני יעקובו. במבט ראשון, זה נראה כמו תיקול תמים ולא חריף במיוחד. הניגרי עוד הספיק לקום, אבל דקות ספורות לאחר מכן ביקש להתחלף. כבר בחדר ההלבשה החלו החששות להתחזק והבדיקה אכן אישרה – קרע בגיד אכילס. הפציעה האיומה הזו לא רק השביתה את יעקובו לתשעה חודשים, אלא גם מנעה ממנו לעשות עוד צעד קטן בקידום הקריירה. רק לאחרונה חשף החלוץ כי היה קרוב לסיכום אצל אותה טוטנהאם, לפני שהגיעה הפציעה שטרפה את הקלפים.

אם תשאלו את דייויד מויס, מנג'ר אברטון, הוא יגיד שיעקובו מעולם לא חזר לעצמו אחרי אותה פציעה. החלוץ עצמו, מנגד, נחוש להוכיח לכם אחרת. מונדיאל 2010 הוא צעד נוסף עבורו בהליך השיקום לקריירה. רגע לפני עוד מעבר, אולי לחיקו של אברהם גרנט בווסטהאם, יעקובו מגיע לדרום אפריקה כאיש במשימה. להוביל את הנשרים לפחות לשמינית הגמר, להוכיח ששיאו עוד לפניו ולקבל סופסוף את ההכרה שתהפוך אותו לפופולארי גם בניגריה עצמה.

עד הפציעה, הקריירה של יעקובו באנגליה התקדמה בצורה שקולה ונכונה. אחרי שעזב את מכבי חיפה ועזר לפורטסמות לעלות ליגה, הוא כבש 16 שערי ליגה בעונת הבכורה בפרמיירליג. מידלסברו שילמה תמורתו 7.5 מיליון ליש"ט בקיץ 2005 והחלוץ רשם שתי עונות נפלאות ופוריות בריברסייד, כבש נגד ארבע הגדולות ועזר לקבוצה להעפיל לגמר גביע אופ"א. אלא שבורו נקלעה לצרות כלכליות ונאלצה למכור שחקנים. אברטון קפצה על המציאה ושילמה 11.25 מיליון ליש"ט עבור הניגרי בקיץ 2007, אז ההעברה היקרה בהיסטוריה של המועדון.

אוהדי אברטון, שלא רגילים להעברות בסכומים כאלה, קיבלו בחשדנות את השחקן החדש. למרות שכבש אחרי 10 דקות בבכורה נגד בולטון, לקח ליעקובו זמן להיכנס ללב האוהדים. כשהמנג'ר מויס עבר לשחק עם חלוץ אחד, שיתוף הפעולה עם טים קייהיל וסטיבן פינאר השתפר ויעקובו חזר לכבוש והחל להתחבב על יושבי היציע. "האכילו את היאק והוא יכבוש", נוהגים לשיר לו האוהדים והיאק אכן כובש. 21 שערים כבש יעקובו בעונת 2007/8 והפך לחלוץ הראשון באברטון מאז פיטר בירדסלי בתחילת שנות ה-90 ששובר את מחסום 20 השערים בעונה. בפתיחת העונה שלאחר מכן קבע יעקובו שיא נוסף, כשהפך לחלוץ האפריקאי הראשון שמגיע ל-100 שערים בפרמיירליג. ואז הגיעה הפציעה.

יעקובו נעדר למעלה מתשעה חודשים מהמגרשים עד שחזר בספטמבר. "אני לא חושב שיש לו את החדות והכוח שהיו לו לפני הפציעה", זיהה מויס במהרה. גם במהלך העונה, הניגרי לא הראה סימני התאוששות מהפציעה המסובכת וסיים עם שישה כיבושים בלבד. למויס ברור כי לא מדובר באותו שחקן. "יאק סובל, אבל יש לו עתיד איתנו", הסביר המנג'ר בראיון ל"מירור" לפני כחודשיים. "הוא עבר שנה מסובכת, אבל עבד קשה כדי לחזור לעצמו ואנחנו רוצים לתת לו הזדמנות לחזור למה שהיה. אני רק מקווה שיש לו את התיאבון. הוא מתאמן קשה, אבל מה שמניע אותו זה שערים".

הדברים שאומר מויס מעבירים את המהות של יעקובו. מדובר בסקורר אמיתי שניזון קודם כל מכיבוש שערים. מגע הכדור ברשת משפיע לחלוטין על שמחת החיים וצורת המשחק שלו. כשיעקובו לא כובש, הוא לא מרוצה ואז באות לידי ביטוי התכונות הרעות שלו – הזלזול והעצלנות. סטיגמת העצלן מוכרת לחלוץ עוד מימיו בישראל, אבל דווקא במולדתו ניגריה הביקורות כלפיו נשמעו בצורה חזקה וחריפה יותר. יעקובו אינו שחקן פופולארי בניגריה. הוא נתפס לא אחת כחלוץ בעל גישה רעה, אגו נפוח, שמעדיף את טובתו האישית על פני טובת הנבחרת.

לשיאן הגיעו הביקורות כלפי החלוץ בימיו של ברטי פוגטס כמאמן הנשרים. המאמן הגרמני לא אהב את איחוריו התכופים של יעקובו להתכנסויות הנבחרת ואת התנהגותו באימונים והעדיף אופציות אחרות על פניו. החלוץ זעם וטען כי הוא נמצא במלחמה עם פוגטס: "עברו הימים שבהם יכולתי לקבל החלטה להשאיר אותי על הספסל.אני כבר שש שנים עם הנשרים והוכחתי שאני עשוי מחומר של שחקן הרכב. הניסיון והשערים שלי מוכיחים את זה. אין חלוץ בסגל שהבקיע יותר ממני". התקריות לא פסקו גם אחרי עידן הגרמני. באליפות אפריקה האחרונה, זעם יעקובו כשהוחלף בניצחון 0:3 על מוזמביק ולא לחץ את ידו של מחליפו, אובפמי מרטינס, באקט שעורר את זעם התקשורת והקהל בניגריה.

הסיפורים הללו יכולים להסביר מדוע יעקובו מעולם לא זכה לפופולאריות ומעמד רם בנבחרת. יעקובו הוא הכובש השלישי בהיסטוריה של הנשרים, אך הוא לא זכה להכרה ולמעמד אליו הגיעו שחקנים כמו ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, נוואנקו קאנו או אפילו מרטינס עצמו, שלא לדבר על דור הנפילים, אלה ששמו את ניגריה על המפה במונדיאל 1994. יעקובו הוא ללא ספק אחד הניגרים המצליחים באירופה בעשור האחרון ולכן הציפיות ממנו היו גבוהות יותר, להוביל את הנשרים להישגים משמעותיים. יעקובו נכלל בסגל ניגריה שהודחה ברבע גמר אליפות אפריקה ב-2008 וסיימה רק שלישית ב-2010. שני הטורנירים נתפסו כמאכזבים, כשגם החלוץ עצמו היה רחוק מלהרשים.

רבים מהפרשנים בניגריה האמינו כי יעקובו ינופה מהסגל הסופי למונדיאל, אבל ללארס לאגרבק היו תוכניות משלו. המאמן השבדי החדש הסביר לראשי הנבחרת כי יעקובו הוא חלוץ עקשן ופיזי שמתאים לו למאבקים נגד ארגנטינה, יוון ודרום קוריאה בבית ב'. החלוץ נראה רע וחלוד בפתיחת האימונים, אבל השבדי המשיך להאמין בו. ביום ראשון, יעקובו קיבל קצת נחת כשכבש את השער הראשון בניצחון 1:3 על צפון קוריאה. השער שיפר את מצב הרוח של החלוץ: "אני מגיע לגביע העולם בכושר טוב, כנראה הכושר הטוב בחיי. האימונים תחת לאגרבק מעולים לא רק בשבילי, אלא לכל הנבחרת. אנחנו מאמינים שאפשר להשיג כאן משהו".

ההצהרות הללו יכולות להישמע שחצניות, אך נראה כי ההסבר הנכון יותר יהיה כי הן כוונו בעיקר להמריץ את השחקן עצמו. יעקובו מגיע לדרום אפריקה רעב וחדור מוטיבציה. הוא מרגיש צורך להוכיח לעולם (ולדייויד מויס) שהפציעה מאחוריו ושיאו עוד לפניו, רוצה סופסוף, בגיל 27, להיות חלק אינטגראלי מנבחרת מצליחה ועל הדרך לזכות בהכרה ובהערכה מהקהל הניגרי. טורניר טוב שווה ליעקובו חוזה יוקרתי לעונה הבאה, שיחזיר את הקריירה שלו אל המסלול. יכולת רעה יכולה לסיים את הסיפור שלו בנבחרת.

הבשורות הטובות הן שללא קשר להישגים של ניגריה ויעקובו במונדיאל, מי שמחכה לחלוץ בזרועות פתוחות הוא גרנט, מאמנה החדש של ווסטהאם. הפטישים כבר הניחו על שולחנה של אברטון הצעה לרכישת הניגרי תמורת ארבעה מיליון ליש"ט בלבד. ההצעה נדחתה. הטופיז כבר החתימו את ג'רמיין בקפורד מלידס ולמרות הצהרות כי אין בכוונתם למכור את יעקובו, באנגליה מדווחים כי בסך הכל מחכים שם להצעה משופרת. כך, עשוי יעקובו לחבור למאמן הישראלי שהדריך אותו במכבי חיפה בתחילת העשור הקודם. עד שזה יקרה, ממשיך הניגרי לפנטז: "אני רוצה לכבוש שערים בגביע העולם ואשמח להיות מלך השערים של הטורניר. אני מאמין בעצמי". אשרי המאמין.