פסים יש, כוכבים עדיין לא

את האצטדיון בבלו הוריזונטה, ברזיל, לא ישכחו אף פעם בארצות הברית וגם באנגליה. אי שם במונדיאל 1950, אסופה חובבנית של שחקני כדורגל ייצגה את האמריקאים בגביע העולמי והולידה אגדה בדמות ה"נס על הדשא", עם ניצחון סנסציוני 0:1 על מולדת הכדורגל אנגליה. כדורגלן אלמוני העונה לשם ג'ו גאטיינס, בן לאב בלגי ואם מהאיטי שאפילו לא החזיק באזרחות אמריקאית ועבד למחייתו כשוטף כלים, צורף לסגל יום לפני פתיחת הטורניר והיה אחראי לשער הנגיחה המפורסם בתולדות הנבחרת.

אמנם ביום שלאחר מכן 'ניו יורק טיימס' כלל לא פרסם את התוצאה (בנימוק מגוחך של חוסר עניין לציבור), אבל אותו משחק שרד את מבחן ההיסטוריה ולמעשה מהווה את הרגע עליו חי הכדורגל האמריקאי כבר 60 שנה. מעט מדי עבור מעצמה עולמית המצטיינת במרבית תחומי הספורט ומוליכה את טבלת המדליות בכל אולימפיאדה, אך הגיוני כשמדברים על ענף שמעולם לא הצליח לפרוץ את גבולות המיינסטרים בארצות הברית.

כמי שהכירה לעולם את תרבות האינסטנט, ארצות הברית תמיד האמינה בפיתרונות בזק. אחרי שפלה וניו יורק קוסמוס שלו לא הביאו למפנה המיוחל ב-NASL בשנות ה-70, קיוו האמריקאים שאירוע גדול אחד ימנף את הכדורגל. אז מונדיאל 1994 באמת היה מוצלח מבחינה מקצועית ובעיקר כלכלית (שיא מכירות כרטיסים, שלל מפרסמים), הוביל להקמתה של ליגת ה-MLS וקידם את הכדורגלנים האמריקאים לליגות באירופה, אבל הבאזז סביב הכדורגל לא החזיק מעמד והענף שוב נדחק לשוליים.

האמריקאים הבינו בשלב מסוים כי מדובר בתהליך מורכב שדורש זמן ולא מעט סבלנות, ואולי יקצרו את הפירות בשנים הקרובות. עם מעל ל-24 מיליון שחקני כדורגל רשומים בכל הגילאים - יותר מכל מדינה אחרת - ארצות הברית שווה קצת יותר מאותו זיכרון נושן מהניצחון על אנגליה במונדיאל בברזיל. לארצות הברית יש נבחרת חזקה ונחושה שהוכיחה בגביע הקונפדרציות אשתקד כי ביכולתה לגבור על יריבות עדיפות, ובהחלט זכאית לקצת יותר אשראי מבית. משחק הפתיחה בבית ג' סידר לאמריקאים מפגש נוסטלגי מול אנגליה, אליו הם יעלו לבושים במדים שעוצבו בהשראת התלבושת מהמשחק ההיסטורי ועם אפשרות ליצור זיכרונות חדשים. אולם יותר מכך, רוצים בארצות הברית להמשיך ולקדם את הכדורגל המקומי לקראת אירוח עתידי של המונדיאל ב-2018 או 2022, מתוך אמונה שאז אפשר יהיה לדבר ברצינות על זכייה.

החגיגה הגלובלית בה נוטלים חלק מאות מיליונים מכל קצוות תבל, מלווה בפיהוק מתמשך מצד רוב האמריקאים שכלל לא מבינים את פשר ההתלהבות מאותו אירוע המכונה מונדיאל. ברחבי אירופה, דרום אמריקה ואפריקה מדובר באירוע הספורט האולטימטיבי - גדול ומרגש פי כמה מהאולימפיאדה. בארצות הברית זה בסך הכל כדורגל, או כמו שהם קוראים לזה - Soccer. בניגוד לפוטבול, בייסבול או כדורסל, בהם ההתרחשויות הן מיידיות והצופה האמריקאי מקבל את מנת האקשן שלו באופן קבוע, הכדורגל דורש סבלנות ומוגדר כמשעמם על ידי מי שחי על ריגושים ודורש ספקטקל בכל מחיר. זו הסיבה המרכזית בגינה האמריקאים טרם אימצו את הכדורגל לחיקם ופיתחו כלפיו יחס אמביוולנטי. הרבה נהנים לשחק אותו והוא הפך פופולארי מאוד בפארקים, אבל צפייה? לא, תודה.

המשחקים המרכזיים בדרום אפריקה ישוחקו כשבארצות הברית תהיה שעת צהריים מוקדמת והאחרים יהיו בכלל בבוקר, כך שקשה לבנות על התעניינות שיא מצד האמריקאים האדישים לענף, אבל ב-ESPN וב-UNIVISION מאמינים במוצר. שם לא חששו להשקיע כ-425 מיליון דולר (יותר מכל רשת אחרת ברחבי העולם) על זכויות השידור של שני המונדיאלים הקרובים, מתוך הנחה כי השוק התרחב בשנים האחרונות. אחרי עליות באחוזי הצפייה ב-2002 וב-2006, ב-ESPN חוזים זינוק נוסף של בין 25 ל-50 אחוזים במונדיאל הנוכחי, למרות שלכאורה הכדורגל נתפס באמריקה כענף לא טלוויזיוני. "הרבה אנשים מתעניינים, בכל שנה ושנה מצטרפים עוד אוהדי כדורגל ויהיה קהל רב שיצפה במשחקים בטלוויזיה", הודיע הקפטן קרלוס בוקנגרה. "צריך לזכור שהליגה שלנו עוד בחיתוליה. אנחנו לא יכולים להתקדם על פי הציפיות של העולם אלא רק בקצב שלנו".

אצל מרבית האמריקאים שיצפו במשחקים מדובר בהתעניינות פטריוטית טהורה, מבלי להכיר את שמות המעורבים או את חוקי המשחק ומבלי לערב רגשות אחרים. הם יבינו שהבן של המאמן נמצא בהרכב – בכל זאת פיקנטריה שעוד עשויה לשמש השראה לסרט עתידי - אבל לא ידעו שמדי שבוע הוא משחק במדי בורוסיה מנשנגלאדבך בליגה הגרמנית. בכל זאת, רשת השידור האמריקאית מאמינה בפוטנציאל הגלום בענף, מבחינה בצמיחה ומכוונת בעיקר לקהל ההיספאני. על פי הערכות, ב-2030 ההיספאנים יהוו כ-30 אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית. אהבתם לכדורגל ידועה ומוכרת לכל, הם אלה שממלאים את המגרשים בליגה המקומית ועכשיו נציגיהם גם השיגו דריסת רגל בנבחרת. הם תקוות הכדורגל בארצות הברית.

אלא שלאמריקאים אין כל כוונה להמתין 20 שנה. הליגה מתקדמת באיטיות, יש הסכמי שידור עם רשתות מובילות וגם המפרסמים לא נוטשים. כל הסימנים מעידים על כך שהכדורגל המקומי ימשיך לצמוח בצורה הדרגתית, וכדי להבטיח זאת רוצים האמריקאים לזכות באירוח מונדיאל 2018 או 2022. בהנחה שההצעה האנגלית תקבל עדיפות ב-2018, ארצות הברית תהיה הפייבוריטית לעשות זאת ארבע שנים לאחר מכן, כשלרשותה עומדים המתקנים הדרושים והיא יכולה לנפנף בהצלחה המוכחת מהמונדיאל אותו אירחה ב-1994. הבחירה תהיה בעוד כחצי שנה וכדי לקדם את מועמדותה שולחת ארצות הברית לדרום אפריקה את נציגי הוועדה, בראשם ביל קלינטון. עם כל הכבוד לנשיא לשעבר, הצלחה משמעותית על כר הדשא במהלך הטורניר תעשה את העבודה טוב יותר.

"בארצות הברית ניתן לקרוא כתבות מעטות על המונדיאל, אבל באנגליה זה פשוט נמצא בכל מקום. רק על זה מדברים. אתה יכול לדעת מה השחקנים האנגלים אכלו לארוחת הבוקר ומה עשו בערב", ניסה צ'רלי מיטשל, כדורגלן סקוטי ששיחק בניו יורק קוסמוס עם פלה ומוטל'ה שפיגלר בשנות ה-70' ולאחר מכן אימן בארצות הברית, להסביר עד כמה שונה היחס לכדורגל בין שתי המדינות. למרות שתשוקה נרחבת למשחק עדיין אין, אפשר בהחלט לברך על שינוי. אם ב-1950 רק עיתונאי אחד זכה לסקר את הניצחון המופלא על אנגליה, לדרום אפריקה הגיעו עשרות אנשי תקשורת מארצות הברית במטרה לעקוב מקרוב אחר נבחרתם.

ובהחלט יש סיבה לעשות זאת. המאמן בוב בראדלי מציג נבחרת עתירת לגיונרים בעלי רזומה מכובד בליגות בכירות באירופה, כשהיא רכובה על גל הצלחתה בגביע הקונפדרציות בשנה שעברה, אז הדהימה את ספרד בחצי הגמר ואיבדה יתרון של שני שערים מול ברזיל בגמר הראשון שלה אי פעם בטורניר בינלאומי. כעת רוצים האמריקאים להוכיח כי המונדיאל בגרמניה, בו הודחו כבר בשלב הבתים, הוא זה שהיה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, ולא זה מ-2002 בו נעצרו ברבע הגמר. "אם לא נצלח את שלב הבתים, אין ספק שהקהל בבית יהיה מאוכזב", קבע אלכסי לאלאס, קפטן הנבחרת לשעבר וכיום פרשן ESPN. "האמת היא שזו סיטואציה טובה. צריך לזכור שעד לא מזמן לאנשים לא היה אכפת. עכשיו כבר יש ציפיות וזו אומר הכל".

גם השחקנים עצמם חשים בשינוי, גם אם מדובר בתהליך איטי במיוחד. "בכל הקשור לכדורגל, תמיד חובת ההוכחה עלינו", העיד ג'יי דמריט. "אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה, אבל רואים כבר אנשים שאומרים 'היי, החבר'ה האלה שווים משהו'". הקפטן בוקנגרה מרגיש אף הוא כי הכדורגל האמריקאי יכול לעלות מדרגה. "הגענו לנקודה בה אנחנו צריכים לעבור את שלב הבתים על בסיס קבוע", הסביר בראיון ל'מירור'. "אנחנו רוצים להיות נבחרת דומיננטית, כמו שיש לארצות הברית בענפים אחרים. יהיה נחמד אם הקובי בריאנטים והדווין ווידים של העולם יבחרו בכדורגל, אבל אני לא יודע אם זה יקרה אי פעם. הדינמיקה בארצות הברית שונה ואנחנו מנסים לקדם את המשחק בדרכנו. נוכל לעשות זאת מצוין בעזרת זכייה בטורניר גדול".