שלב המוקדמות של מונדיאל 2006 הבליט, בין היתר, את הנבחרת המאוחדת של סרביה ומונטנגרו. החבורה של איליה פטקוביץ' הותירה חותם עם תשעה ניצחונות והגנת ברזל שרשמה לחובתה שער אחד בלבד, והרוויחה בזכות את התואר "הסוס השחור הפוטנציאלי" לקראת הגביע העולמי. דווקא אז, שמונה ימים לפני המשחק הראשון בשלב הבתים, התבשרו שחקני הנבחרת כי מונטנגרו הכריזה על עצמאותה. אותו מפגש ראשון עם הולנד סיפק תמונה שנצרבה בתודעה הסרבית, כאשר לפני שריקת הפתיחה נוגן ההמנון הישן ואף אחד מ-11 השחקנים (10 סרבים ודרגוסלאב יבריץ' אחד כנציג המונטנגרי) לא הוציא הגה. הולנד ניצחה 0:1 והנבחרת המאוחדת שהפכה למפולגת המשיכה לסבול עם שישייה כואבת מארגנטינה והפסד גם לחוף השנהב. אבל גורלה נחרץ עוד קודם לכן.
האידיליה במחנה הסרבי-מונטנגרי נופצה לרסיסים עם הידיעה על הפרידה בין המדינות, אך היו שם גם עימותים פנימיים בין שחקנים (כולל קטטה בין נמניה וידיץ' למתיאה קזמן), חשד ממשי לנפוטיזם (המאמן ביצע זימון תמוה כשקרא לבנו המגן להחליף את החלוץ הפצוע מירקו ווצ'יניץ') ופציעות למכביר בחלק האחורי. הנבחרת שהגיעה כישות אחת מלאת ביטחון, פירקה את עצמה במו ידיה ונאלצה לחזור ולספק הסברים לשתי מדינות שונות.
ההתרסקות הקולוסאלית בגביע העולמי בגרמניה קיבלה משנה תוקף עם הכישלון בניסיון להעפיל ליורו 2008, כאשר הפעם המחדל היה כל כולו של סרביה. גם באולימפיאדת בייג'ינג' אכזבו הסרבים המוכשרים עם נקודה אחת עלובה, ובתווך החליפו שלושה מאמנים. בלית ברירה, התחננו ראשי ההתאחדות בפני המאמן הוותיק רדומיר אנטיץ' שייקח עליו את התפקיד.
אחרי ארבע שנות שבתון ובניגוד לעשרות הפעמים בהן סירב בעבר, אנטיץ' לא הפנה את הגב והצדיק את התדמית שלו כמאמן לעיתות משבר. עכשיו, לאחר שעמד במשימה שהציב לעצמו, עלה עם סרביה למונדיאל 2010 והחזיר את נבחרתו לעמדת המפתיעה המסומנת, אנטיץ' רוצה לגרש את רוחות העבר של ה'בלי אורלבי' (הנשרים הלבנים) ומשוכנע שהשפלה נוספת לא תחזור. הסרבים מאמינים לו.
המומחה למשברים
במונדיאלים רבים העמידה יוגוסלביה נבחרות עמוסות כישרון, שבכל פעם נתנו למזג החם ולמנטאליות הלחוצה לשים להן רגליים. לכן הישג השיא של האימפריה לשעבר בתולדות הגביע העולמי הוא בסך הכל המקום הרביעי. סרביה, יוצאת חלציה של יוגוסלביה, מציגה כמיטב המסורת סגל אטרקטיבי עם שחקנים מצוינים בכל עמדה ועמדה, שלמדו לשלב בין היכולות הפיזיות המוכרות שלהם לבין הסגנון ההתקפי אותו דורש המאמן אנטיץ'. אלא שככל שמתקרבת שריקת הפתיחה של המונדיאל, הלחץ בסרביה גובר ואיתו החשש כי סף השבירה הנמוך של הנבחרת יקפוץ לבקר ברגע האמת.
ההפסד המביך 1:0 לניו זילנד במשחק ההכנה הכניס את הקהל הסרבי לפאניקה, כאשר במהלך המחצית השנייה נאלץ וידיץ', הקפטן באותו משחק, לבקש ממספר אוהדים נזעמים שפרצו למגרש באוסטריה לפנות את כר הדשא. "זה רק משחק הכנה", ניסה הקשר זדרבקו קוזמנוביץ' להכניס את ההפסד לפרופורציות. "התוצאה הזו לא משנה דבר מבחינת מצב הרוח או צורת העבודה שלנו. אנחנו נחושים ובכלל לא מעלים אפשרות שניכשל".
גם התיקו המאופס מול פולין לא היה ממש מעודד, אבל יש כבר מי שטוענים כי מדובר במשבר מתוזמן היטב מצד אנטיץ', שמנסה להוריד את שחקניו לקרקע לאחר קמפיין מוקדמות מוצלח ורצף ניצחונות במשחקי ההכנה הראשוניים, ובעיקר מבקש להרגיע מעט את האופוריה במדינה. "אני מודע לאווירה בסרביה, גם אצלנו הייתה אופוריה כזו לפני המונדיאל וזה בהחלט נורמלי", הבהיר רוברט פרוסינצ'קי, עוזר מאמן נבחרת קרואטיה. "אם סרביה תצליח לחלוף על פני שלב הבתים, הדלתות יפתחו בפניה והיא תוכל להשיג דברים גדולים יותר, כמו שעשה הדור שלי עם קרואטיה ב-1998. תסמכו על אנטיץ'".
זה בעיקר מה שעושים הסרבים הם שמים מבטחם באנטיץ'. המאמן בן ה-61, שזכה בדאבל עם אתלטיקו מדריד ב-1996 ואימן גם את ריאל מדריד וברצלונה (היחיד בהיסטוריה שהדריך את שלושתן), המשיך להתבסס למעשה על אותו סגל בו השתמשו קודמיו, חאבייר קלמנטה ומירוסלאב ג'וקיץ'. עם שינויים קוסמטיים. ראשית, אנטיץ' הכריז עם בואו כי "הנבחרת היא משפחה אחת" ועצר מבעוד מועד אי אלו סכסוכים אישיים בין שחקנים. בהמשך, הודות למעמדו האיתן ולכבוד הרב לו הוא זוכה, חסם ניסיונות של אנשי כדורגל מקומיים (המגיעים מליגה הסובלת מבעיות שחיתות) לדחוף לנבחרת שחקנים שהם חפצים ביקרם תופעה שזכתה להסכמה שבשתיקה מצד מאמנים קודמים. ועל המגרש? אנטיץ' שב למקורות. "כדורגל הוא משחק פשוט", הסביר עם הגעתו. "במקום לנסות ולחקות אחרים, אנחנו צריכים לחזור לשורשים שלנו".
שירות לאומי
אנטיץ' נכנס לתפקידו פחות משבועיים לפני המשחק הראשון במוקדמות המונדיאל. בקושי 10 אלף צופים אצטדיון ריק במונחים של המראקנה הגועש בבלגרד - כיבדו בנוכחותם את משחק הבכורה של המאמן בניצחון 0:2 על איי פארו, אבל עד למפגש הבא התמונה השתנתה כליל. "אנטיץ' שיקם את התדמית של הנבחרת לא רק בעיני הציבור אלא גם בעיני השחקנים, שעכשיו לוקחים את ההופעות במדים הלאומיים ברצינות יתרה", העיד מבחוץ מלאדן קרסטאיץ', מנהיג 'הרביעייה המפורסמת' שהיוותה את הגנת הנבחרת ב-2006.
מלבד אנטיץ', בסרביה מאמינים כי הגאווה הלאומית תעשה עבורם את ההבדל הפעם. בניגוד לנבחרת המאוחדת שהופיעה בגרמניה לפני ארבע שנים, סרביה כעת היא מדינה עצמאית ומבחינת שחקניה מדובר בהופעת בכורה של נבחרתם במונדיאל, גם אם פיפ"א תאמר אחרת. בטורנירים קודמים נראו השחקנים הסרבים (גם כששיחקו ביוגוסלביה) כמי שעושים טובה ורק מחכים לרגע בו ישתחררו מהעול הכבד והמיותר ויוכלו לשוב לקבוצותיהם. "כולנו מכירים את העבר, כבר אין טעם לדוש בזה", טען אחד מכוכבי הנבחרת, מילוש קראסיץ', והצביע על השינוי. גם הקפטן דיאן סטנקוביץ', שהגיע פצוע ומותש אחרי הטרבל ההיסטורי עם אינטר, דרוך לקראת המשימה. "אני על רכבת המנצחים עכשיו, ואין לי כל כוונה לרדת". האם באמת כבר לא מדובר באסופת שחקנים מוכשרת שפשוט לא מסוגלת לחיות יחד אלא בנבחרת לאומית של ממש?
לפני משחק הידידות האחרון הקרין הצוות המקצועי לשחקנים את הסרט "לזכור את הטיטאנים", רק כדי להדגיש שוב כי הרוח הקבוצתית היא מעל הכל. בסגל הנוכחי מאמינים שהשינוי עמוק מכך לא הקבוצתיות תפסה את מקומו של האגו, כי אם הלאומיות. כולם רוצים לרומם ולפאר את שמה של המדינה הצעירה. "הדרך היחידה שלנו להיות הגאווה של סרביה זה לייצר משהו מיוחד בדרום אפריקה", הפתיע אנטיץ' בנאום פטריוטי במסיבת העיתונאים בה פרסם את הסגל. "הגיע הזמן שסרביה תזכה להכרה שלה ברמה העולמית. המטרה שלנו היא לעשות טורניר שיזכרו אחר כך ולהכשיר את הקרקע לעתיד הכדורגל הסרבי".
בסרביה לא נתנו לתוצאות ממשחקי האימון לשבור את רוחם. מלבד המסירות הלאומית, רוצים השחקנים מהבלקן להוכיח כי הם אינם מתרפסים בפני נבחרות גדולות כפי שטוענים נגדם, ובעיקר מעוניינים להשכיח לגמרי את חרפת המונדיאל בגרמניה. "ב-2006 הגענו חדורי אמונה לטורניר, אבל כמה שחקנים נפצעו, ספגנו יותר מדי שערים והיו עוד כמה תקריות שאני מעדיף לשכוח", נזכר החלוץ ניקולה זיגיץ'. "אבל הפעם מדובר בטורניר שונה, נבחרת אחרת לגמרי וגם הסוף יהיה שונה. אני משוכנע בכך". האם סרביה באמת תשלים את המטמורפוזה שלה? נצטרך להמתין עוד קצת כדי לגלות. מה שבטוח, הפעם השחקנים כבר ישירו את ההמנון בגרון ניחר.