בחזרה למקורות

למרות העונה החלשה של ליברפול (מקום שביעי בליגה, הדחה כבר בשלב הבתים בליגת האלופות) הסיבה העיקרית לעזיבה של רפא בניטז את אנפילד היא שלשחקנים פשוט נמאס ממנו. ואל דאגה, לא רק שהצעד הזה לא יגרום לעזיבת ג'רארד וטורס (כמו שתומכיו ניסו תמיד להזהיר, שעה שחל פיחות במעמדו) - זה בעצם הסיכוי היחיד להשאיר אותם. ההנהלה הבינה את זה ופעלה בהתאם. גם לנושא יוסי בניון, שהסיבה העיקרית לכך שהוא שוקל את עתידו במועדון היא אי האמון הבלתי מוסבר שהביע בו פתאום הספרדי, היה משקל. כנראה שמישהו שם בקומת המנהלים באנפילד הבין שאם בניטז מצליח להסתכסך אפילו עם בחור בעל אופי נח וסימפטי כמו בניון, משהו כאן לא תקין.

התקופה של בניטז בליברפול, שהורכבה התעלויות חד פעמיות (בעיקר במפעלי גביע) לצד בינוניות מייאשת כל שאר הזמן, היתה בבואה מצויינת של האיש עצמו. בניטז ניחן ביכולת אנליטית יוצאת דופן. כתוצאה מכך, כמאמן, הוא אחד הטובים בעולם בהכנה למשחק בודד: הכנה שדורשת חשיבה טקטית, ירידה לפרטים הקטנים ביותר, ויכולת לזהות ולשבש את מערך היריבה. הרבה בזכות האיכויות האלה, ליברפול זכתה בליגת האלופות ב-2005, תוך שהיא מחזיקה בסגל בינוני להחריד.

אבל בניטז נכשל בכל מה שדורש חשיבה אסטרטגית. בתקופתו, למועדון לא היתה דרך מקצועית או תכנון לטווח ארוך. ההתנהלות בנושא סגל השחקנים התבססה בעיקר על רכישות חסרות השראה של שחקנים אפורים. במהלך תקופתו של בניטז לא ראינו בליברפול אף רכש מפתיע או שחקן צעיר שביסס מקום בהרכב. הליכתו של הספרדי צריכה לסמל את סופו של העידן בו ליברפול ניסתה לקנות את מקומה חזרה בצמרת בעזרת נשק שמעולם לא הצטיינה בו - כסף. כעת ליברפול צריכה לבנות את עצמה מהייסודות, לפתח את הנוער והאקדמיה ולהחזיר את זהות המועדון שאבדה בעשור האחרון תחת הדרכתם של שני מאמנים זרים (ג'ראר הוייה ובניטז) שהציפו אותה בשחקנים ואנשי מקצוע ממדינותיהם.

זה גם השיקול שצריך להנחות את ליברפול בבחירת המאמן הבא: מאמן בריטי צעיר, לאו דווקא בעל רזומה מרשים במיוחד, אבל כזה שיש לו היכולת לזהות כישרון, ללטש אותו ולהוציא ממנו את המקסימום. בדיוק כמו שנעשה כשהמועדון היה במצב דומה ב-1959, עת מונה לתפקיד מנג'ר האדרספילד האלמוני, ביל שאנקלי. דוגמאות למאמנים מהסוג הזה יכולים להיות: פיל בראון, איידי בוטרויד, איאן הולוואי ונייג'ל פירסון.

כמובן שגם מרטין אוניל יהיה בגדר בחירה נבונה מצד המרסיסיידים. אבל זה בתנאי שיינתן לו חוזה ארוך טווח ויובהר לו שהוא לא מגיע לספק הצלחה מיידית או להחזיר את ליברפול לליגת האליפות בכל מחיר, אלא לבנות תשתית לעשר שנים הבאות. אוניל עשוי לחשוב שההזדמנות שלו בקבוצה גדולה הגיעה ולפתח ציפיות שיוכל סופסוף לשחק במגרש של הגדולים בשוק ההעברות. ובכן, זה כרגע לא מעשי. יתרה מזאת: זה גם לא מה שליברפול צריכה בשלב זה.