תודעה כוזבת

כמו לכל טורניר גדול בעידן המודרני, גם ליורו 2008 הגיעה נבחרת הולנד עמוסת ציפיות. החבורה של מרקו ואן באסטן עמדה בהן בכבוד עם שלב בתים מושלם שכלל ניצחונות מרשימים על איטליה וצרפת, כולם היו על גג העולם, בבית החלו לתכנן את החגיגות ואז באה הבעיטה בדלי. או כמו שמגדיר זאת חוס הידינק – שלב הירייה ברגל. "יש לנו את הכלים, כולם מצפים מאיתנו, ואז כשמגיעה ההזדמנות אנחנו שוב יורים לעצמנו ברגליים", היטיב להסביר זאת המאמן שהודח עם האוראנג' בפנדלים בחצי גמר מונדיאל 98' ודאג לשלוח אותם הביתה עם רוסיה לפני שנתיים.

זוהי הולנד. מדינת כדורגל ברוכת כישרונות, שנהנתה (ועודנה נהנית) מדורות על גבי דורות של שחקנים נפלאים ומאמנים מוצלחים שהותירו את חותמם על הכדורגל העולמי, אך כזו שכף רגלה טרם דרכה בארץ המובטחת. נבחרת הולנד קיבלה על עצמה את תפקיד חביבת הקהל אי שם בשנות ה-70, עם הכדורגל שובה העין, הכוכבים החמים והאוהדים הססגוניים, אולם גאוותנות מושרשת ובעיות מנטליות כאלה ואחרות הפכו את הכתומים ברוב המקרים ללוזרים חביבים שנעים לבכות בשבילם.

גם לקראת מונדיאל 2010 הולנד מוזכרת בין הפייבוריטיות הגדולות לזכייה בתואר. אחד מכל שלושה הולנדים מאמין כי נבחרתו תעשה זאת הפעם, הודות לחלק הקדמי המצוין, המאזן המושלם במוקדמות ומשחקי ההכנה המרשימים. אבל אולי, כלקח מן העבר, כדאי להולנדים להסתייג מן הציפיות המוגזמות? בסך הכל מדובר בנבחרת שעד שנות ה-70 הייתה ממוצעת לגמרי, מעולם לא הניפה גביע עולמי ומייצגת אוכלוסיה של פחות מ-17 מיליון תושבים. לא נבחרת עם מסורת כמו ברזיל, איטליה או גרמניה, אלא כזו עליה אמר גארי ליניקר: "אין מה לדאוג לגבי הולנד, היא כרגיל תקלקל לעצמה". התשובה, כך מסתבר, לא כל כך פשוטה.

לשחקני נבחרת הולנד לדורותיהם מעולם לא היה ספק - הם תמיד הרגישו בפסגה. בין אם הייתה לכך הצדקה ובין אם לאו. היהירות היא זו שהייתה בעוכריהם לא פעם. ב-1974, המונדיאל השלישי של האוראנג' בסך הכל, הטוטאל פוטבול המלהיב קרס ברגע האמת, רק מפני שבהולנד האמינו כי ינצחו את הגרמנים ללא קושי. השחקנים הוטרדו מהידיעות על פרשיית הבילויים (שהייתה או לא) ושכחו מהכדורגל דווקא כשהתהילה כבר הייתה בהישג ידם.

גם ב-2008 נפלה הולנד קורבן לחטא ההיבריס, כשתמונות השחקנים הצוהלים (בצורה מוגזמת למדי) לאחר הניצחונות בשלב הבתים, הפכו לזיכרון מר בעקבות ההפסד 3:1 לרוסיה. "כולם רקדו וחגגו כשעלינו לרבע הגמר, ואז הגיעו הרוסים ושלחו אותנו הביתה", הסביר המאמן הנוכחי, ברט ואן מרוויק, את הבעיה הראשונה עימה נדרש להתמודד כשהחליף את ואן באסטן בתפקיד. "ריכוז ואמונה הם הדברים החשובים מבחינתי. ניסיתי במהלך התקופה הזו להסביר זאת לשחקנים, כדי שסיפור כזה לא יחזור על עצמו".

הצוות המקצועי של הולנד מייצג את חוד החנית של הכדורגל ההולנדי, והאנשים המרכזיים בו אמורים לדאוג לכך שיצר ההרס העצמי לא יפציע פעם נוספת ויחבל בתוכניות. ואן מרוויק הוא איש פיינורד ועוזריו הם שחקני העבר פיליפ קוקו (איינדהובן) ופרנק דה בור (אייאקס), שניים משיאני ההופעות של הנבחרת. צמד העוזרים מכיר את ההיסטוריה של הולנד, היה בנבחרות שסבלו בין היתר מקרע חברתי ויודע מה צריך לעשות כדי לתקן ליקויים. "נראה לכם שפרנק או פיליפ יתנו למישהו לסטות מהמסלול?", הרגיע שחקן עבר אחר, ארון וינטר. "הם מכירים את הנבחרת על כל צדדיה וידאגו להכין את השחקנים. יש לנו נבחרת מהטופ העולמי, עם כמה מהשחקנים הטובים בעולם. אפשר לחלום על זכייה".

למונדיאל 74' הגיעה הולנד אחרי תקופה בה הקבוצות המקומיות עשו חיל באירופה – פיינורד, מחזיקת גביע אופ"א באותה שנה, זכתה בגביע האלופות ב-1970, ואייאקס עשתה זאת בשלוש השנים הבאות. במונדיאל 78' שוב נעצרו ההולנדים בגמר, ואף במקרה הזה הטורניר נערך חודש לאחר שאיינדהובן הניפה את גביע אופ"א היחיד בתולדותיה. עשור לאחר מכן פ.ס.וו הוסיפה לארון גם את גביע האלופות. איך זה השפיע על הנבחרת? היא זכתה בטורניר הגדול היחיד שלה, כשניצחה 0:2 את ברית המועצות בגמר של יורו 88'. להצלחת הקבוצות הייתה השלכה ישירה על תהילת הנבחרת.

כיום, הסיכוי שקבוצה הולנדית תזכה בליגת האלופות שווה לסיכוי שרפאל ואן דר וארט יעבור עונה נטולת פציעות. גם התואר האירופי האחרון של קבוצה הולנדית – הזכייה של פיינורד בגביע אופ"א ב-2002 – הוגדר כסוג של נס. הקמפיין האירופי של ההולנדיות העונה היה כושל ואף עלה באיבוד אחד הכרטיסים, כשאלקמאר סיימה אחרונה בשלב הבתים של ליגת האלופות ובליגה האירופית כשלו שלוש הקבוצות בניסיון להעפיל לשמינית הגמר. לא בדיוק הנתונים שמעצמת כדורגל יכולה להתגאות בהם.

כן, הליגה ההולנדית כבר לא מה שהייתה בעבר. חוק בוסמן הנחית על הליגה מכה ממנה טרם הצליחה להתאושש, כששוק ההעברות נפרץ ולקבוצות המקומיות כבר לא נותר סיכוי לשמור על שחקניהן. החוק הפך את הליגה לסחורה חמה ורוקן אותה מנכסיה, כאשר כוכבים רבים, דוגמת אלופי אירופה עם אייאקס ב-1995, עברו עם תום חוזיהם והותירו את קבוצתם ללא תמורה נאותה.

כך נאלצים היום המועדונים הבכירים בהולנד להחתים על חוזים גם ילדים בני 16, על מנת למנוע את "חטיפתם" על ידי הגדולות של היבשת. באיינדהובן, למשל, חוסמים את הכניסה למתחם האימונים של קבוצות הנוער בפני כל מי שנראה כמו סקאוט או סוכן שחקנים, כדי שחלילה וחס לא יפתה את אחד מפרחי האקדמיה.

אמנם בשנתיים האחרונות חזינו לראשונה בהיסטוריה בשתי אלופות רצופות שאינן משתייכות לשלוש הגדולות, אך התמונה הכללית הרבה פחות ורודה. כרגע רק שש קבוצות מקצועניות בהולנד יכולות להצהיר על בריאות כלכלית, בעוד לפחות 14 אחרות נמצאות על סף תהום. "הגיע הזמן שנחזור להיות ריאליים", קרא יו"ר ההתאחדות, הנק קסלר. "קחו בחשבון שמועדונים פשוט ייעלמו". ואכן, בזמן שאייאקס הצהירה על הפסדים גדולים, פיינורד המשיכה לסבול ואלקמאר נאבקה על קיומה. הארלם, אחד המועדונים הוותיקים בהולנד, פשט את הרגל ונסגר לפני מספר חודשים. הנבואה הגשימה את עצמה.

עד עכשיו הפיחות במעמד הליגה לא הזיק לנבחרת הלאומית, שנהנית מדור מעולה וממאגר כישרונות בלתי נדלה גם בנבחרות הצעירות. אקדמיות הנוער פורחות, סקאוטים מרחבי אירופה מגיעים מדי שבוע למשחקי הליגה לנוער בניסיון לצוד רובן או ואן פרסי חדשים והולנד ממשיכה לייצר שחקנים בסיטונות. המועדון ההולנדי אולי קורס, אך המניה של הכדורגלן ההולנדי בנסיקה. "בזירה האירופית אין לנו את הכסף להתמודד מבחינה תקציבית עם המועדונים הגדולים ולכן הרבה שחקנים מעדיפים לעבור לליגות אחרות", הסביר רוד חוליט. "למרות זאת, אנחנו מייצרים שחקנים גדולים לאורך שנים. אנחנו עושים משהו טוב בהולנד ואני מקווה שגם בשנים הבאות נחזה בעוד ועוד הולנדים משחקים ברמות הגבוהות ביותר".

הנבחרת הלאומית, המהווה את המקום האחד בו יכולים הכדורגלנים המקומיים לבוא יחד לידי ביטוי, היא למעשה זו ששומרת על הגחלת ומצדיקה את הצגתה של הולנד כאחת ממדינות הכדורגל המובילות בעולם. "לפעמים אני מביט סביב במהלך הארוחה ונדהם", תיאר ואן דר וארט את תחושותיו במחנה האימון של הולנד לקראת המונדיאל. "אני רואה שחקנים מאייאקס, ארסנל, ריאל מדריד, אינטר, באיירן מינכן... כולם שלנו וכולם משתייכים לטופ העולמי".

אז כוכבים נוצצים לא חסר. האם הגיע הזמן הכתום? הולנד יכולה למצות סוף כל סוף את הפוטנציאל? "אומרים שהגיע הזמן שנזכה בגביע העולמי, ומבחינתי מדובר במחמאה הכי גדולה שהכדורגל ההולנדי יכול לקבל", אמר חוליט. "צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה בסך הכל. בורכנו בדורות של שחקנים מדהימים והשפענו על הכדורגל העולמי, אבל כדי לזכות במונדיאל צריך להיות חכמים. אסור לחשוף את הקלפים שלנו כבר בפתיחה. אנחנו תמיד רוצים לשחק מהר ולהרשים, אבל הסוד הוא להתחיל בזהירות ולהאיץ בשלבי הסיום". חוליט צודק. הולנד אולי לא מעצמת הכדורגל שיכלה להיות, אך היא בהחלט מושא קנאתן של מדינות רבות.