העדפה באמת מתקנת?

אוקטובר 2006. ערב המשחק בצרפת, שהיה הראשון מבין שני משחקי ההצלבה על העלייה לאליפות אירופה, נתקע מאמן הנבחרת הצעירה גיא לוי ללא חלוצים. טוטו תמוז ועמית בן שושן זומנו לנבחרת הבוגרת ולוי נאלץ לאלתר. בצעד מפתיע ומסקרן הוא בחר לזמן לראשונה את בן סהר, שהחזיק בטייטל המחייב של חלוץ קבוצת הנוער של צ'לסי, אבל נחשב עדיין לתעלומה. סהר קיבל מקום בהרכב על חשבונם של ברק יצחקי ואיתי שכטר. האחרון, שאפילו לא התלבש למשחק, השתולל ובכה בחדר ההלבשה. ייתכן ולוי היה סופג ביקורות על הצעד הנועז אלמלא השורה התחתונה. סהר כבש את השער היחיד בקון (1:1) והנבחרת השלימה את ההעפלה בהרצליה כעבור ארבעה ימים.

מאז עברו שלוש שנים וחצי, אבל סהר רק חיזק את מעמדו בזירה הבינלאומית. הוא זכה לאמונו המוחלט של דרור קשטן שזימן אותו לכל משימה של הנבחרת הבוגרת. לא אחת, שמו עורר מחלוקות ומריבות בין קשטן למאמני הצעירה, שחשקו גם הם בשירותיו. במקביל, הקריירה האישית של החלוץ לא התרוממה לגבהים המצופים. שוב ושוב החליף קבוצות ועבר תקופות השאלה לא מוצלחות. אבל גם כשסהר לא קיבל דקות משחק, מקומו בנבחרת היה מובטח ומעמדו לא נפגע.

הסיפור של סהר מעלה תהייה בסוגיית הסגידה ללגיונרים. לעיתים קרובות, השחקנים המשתייכים לקבוצות אירופאיות קיבלו עדיפות מוחלטת על פני חבריהם המשחקים בישראל. מאמני הנבחרת לדורותיהם הקפידו לטעון כי משטר האימונים האירופאי מבדיל את הלגיונר מאחרים ונותן לו את העדיפות. התלות בלגיונרים תפסה תאוצה בעידן קשטן ומעוררת את השאלה - האם אכן עדיף שחקן שממעט לשחק בקבוצתו האירופאית על פני שחקן באותו תפקיד שמצליח בליגת העל? במילים פילוסופיות יותר – עד מתי נמשיך להקטין את עצמנו ולשים את כל מבטחנו בידי ההוא שבא מהניכר?

סהר עוד לא בן 21, אבל מחזיק ברזומה מרשים של 34 הופעות בנבחרת הבוגרת והצעירה יחד. הוא דחק הצידה את חלוצים כמו יצחקי, תמוז, ארבייטמן וקולאוטי והפך בין לילה לחבר קבוע בסגל של קשטן. בקמפיין האחרון, סהר שיחק בתשעה מעשרת משחקי הנבחרת, כאשר רק אליניב ברדה רשם מספר הופעות דומה מבין שלל החלוצים בסגל. במקביל, כאשר התאריכים לא חופפים או כשקשטן הועיל בטובו לוותר, סהר נשלח לשרת את הנבחרת הצעירה, שם מעמדו רם ונישא. סהר מתוזז בין שתי הנבחרות שלא מוכנות לוותר. בשבוע שעבר יצא עם הנבחרת הבוגרת לדרום אמריקה, פתח בתבוסה לאורוגוואי רק כדי לטוס חזרה חצי עולם ולהתייצב למשחק החשוב של הצעירה נגד שבדיה.

הבעיה היא שתוך כדי בניית המעמד בנבחרות, סהר לא ידע אותן הצלחות ברמה האישית. בארבע השנים האחרונות שיחק בשש קבוצות בשלוש מדינות שונות, ניסה את מזלו כשחקן מושאל וברוב המקרים קיבל מעט מאוד הזדמנויות ולא הטביע את חותמו. ובכל זאת, גם בימים בהם ישב ביציע בפורטסמות או נשכח על הספסל של אספניול, הזימונים לא פסקו. ככל שמעמדו בנבחרת הלך והתחזק, סהר הפך למאמי ספורטיבי לאומי חדש והציפיות ממנו גבוהות יותר מאשר מחבריו המבוגרים יותר. המעברים שלו היו מתוקשרים מאוד, כמו גם המאבקים לפרוץ לתודעה. הלחץ עליו הפך קשה מנשוא.

"סהר איבד את הדרך שלו. יש עליו המון לחץ בגיל כל כך צעיר. כשהרבה אנשים אומרים עליך דברים טובים, לפעמים קשה לך להמשיך לעבוד, במיוחד כשאתה מחליף קבוצות בתכיפות", מנתח ג'ון גרגורי, שאימן את החלוץ בק.פ.ר הלונדונית. "הוא מתמודד עם המון דברים מאז הגיע לאנגליה. יש כל הזמן שינויים בחיים שלו וזה לא קל. אני מופתע מכמות הזימונים שלו לנבחרת וזה בטח מוסיף עליו לחץ, אבל מה הוא יכול לעשות. המאמנים בוחרים אותו, לא הוא מזמין את עצמו".

גם למשחק הגורלי של הצעירה נגד שבדיה סהר מגיע על תקן מושיע, כאשר מאחוריו עוד עונה קשה. בקיץ הקודם מצא בית חדש באסנפיול, אבל האופטימיות התחלפה באי וודאות ככל שהעונה התקדמה. דקות המשחק המעטות שקיבל העונה (15 בממוצע למשחק, חמש הופעות בהרכב) הפתיעו גם את העיתונאים המסקרים את הקבוצה, במיוחד לאחר הפתיחה הנפלאה שכללה צמד במשחק הידידות נגד ליברפול ושער בניצחון 1:2 על מלאגה. "זו הייתה שנה קשה כי לא שיחקתי הרבה, אבל כשהגעתי לכאן ידעתי שהשנה הראשונה תהיה שנת למידה עם הרבה תחרות. בעונה הבאה אני רוצה לשחק יותר. זו תהיה שנה חשובה עבורי", אמר לאחרונה לתקשורת הספרדית. למרות זאת, מתחת לפני השטח העניינים מבעבעים. סהר כועס ומאוכזב, מעמדו מעורער ואספניול שוקלת למכור או לשלוח אותו לעוד עונת השאלה.

סהר הוא לא המקרה הראשון של תלות בלגיונר. התופעה תפסה תאוצה באמצע שנות ה-90. משחקיהם של חיים רביבו ואיל ברקוביץ' שודרו מדי שבוע בשידור ישיר והסיקור התקשורתי סביבם בעיתונים ומאוחר יותר גם באתרי האינטרנט הפך אינטנסיבי ויומיומי. השניים הפכו לגיבורים לאומיים, מהם מצופה לבצע ניסים ולסחוב לבד את הנבחרת. רף הציפיות רק הלך ועלה עם העלייה בכמות השגרירים בשנים האחרונות. קשטן, לדוגמה, שם את כל מבטחו בשחקנים מהתפוצות. בקמפיין האחרון הסגל שלו מנה באופן קבוע 8-10 לגיונרים, ללא קשר לכושרם או דקות המשחק שלהם, והם גם אלה שקיבלו עדיפות בהרכב על פני שחקני ליגת העל. השיא היה כשהמאמן העניק לגל אלברמן את חולצת ההרכב בהפסד ללטביה, למרות שזה לא שיחק חצי שנה בגלל פציעה טורדנית.

"הם מתאמנים ברמות הגבוהות וזה רק משפר את היכולת שלהם", ניתח המאמן הלאומי לשעבר לפני המשחק הביתי נגד יוון כשנדרש להתייחס לשגרירים שלא זוכים לדקות משחק. "מהניסיון שלי, שחקנים באירופה לא נחים". התיאוריה הזו מקובלת מאוד בארץ ובבסיסה ההנחה ששחקן שמתאמן ברמה גבוהה, יכול להציג יכולת גבוהה יותר גם אם הוא לא משחק באופן סדיר. במילים אחרות, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר וכל מה שלא מגיע מליגת העל, בהכרח טוב יותר ולא משנות הנסיבות.

גיא עזורי מסכים חלקית עם התיאוריה: "ברור שלשחקן שמשחק בחו"ל יש יתרון והוא מהווה תוספת כוח בגלל איכות המשחק וקצב המשחק באירופה. לגבי שחקן שלא משחק, צריך לבדוק באופן נקודתי. למדוד את היכולת שלו ואת הכושר שלו ולראות אם הוא מתאים. תרבות האימון נותנת יתרונות. אין הבדל בתכני האימון בין אירופה לישראל, אבל הקצב והפיזיות גבוהים בדרגה אחת. כששחקן מתמודד עם קצב אחר, הוא משתפר בכל הפרמטרים".

גרגורי מסתכל על התיאוריה בצורה שונה: "אני יכול להבין למה מאמני הנבחרת העדיפו שחקנים שמשחקים באירופה. בעונה שעברה, הייתה ליגה של שתי קבוצות. מצד שני, אם שתי הקבוצות הללו יצליחו במפעלים האירופיים, אולי יהיה ללואיס פרננדז מבחר גדול יותר של שחקנים שמצליחים בישראל. אסור גם לשכוח שהלגיונרים הללו לא הביאו אתכם ליורו או למונדיאל, ולכן אולי למאמן החדש תהיה דעה שונה". עזורי מוסיף: "אין ויכוח לגבי שחקנים כמו בניון, אוואט ובן חיים. לגבי האחרים, זה נתון למבחן בזמן ספציפי. אני לא חושב שצריכה להיות תלות גורפת. אם יש שחקן שמשחק בישראל והוא בכושר פנטסטי, אין סיבה שלא ייאבק על המקום שלו".

המשפט של עזורי מעורר קושי מסוים ומחזיר אותנו לבעיה בה נפל קשטן - בעיית המעקב והמידע. אצל מוטי איוניר המצב קצת שונה. שערי אירופה נפתחו עבור השחקן הישראלי בשנים האחרונות וגם צעירים, כמו סהר, ממהרים לעזוב ולצאת החוצה. למעשה, איוניר הוא המאמן הראשון בנבחרת הצעירה שצריך לבצע מעקב גם אחרי שחקנים מחוץ לישראל. בתקופתו כמאמן הצעירה, איוניר נתן הזדמנות לכל הלגיונרים להוכיח את עצמם וזימן גם שמות כמו גיל שוחט ואלי זיזוב, שעזבו את ישראל בגיל צעיר מאוד. ההבדל מקשטן טמון בבחירה האוטומטית.

בסגל של הצעירה למשחק נגד שבדיה נמצאים גם רמי גרשון, שרשם העונה ארבע הופעות בלבד בסטנדרד ליאז', גיא אסולין שנלחם על דקות משחק בבארסה אתלטיק ונס זמיר, שחקן אלבסטה ב' מהליגה הרביעית בספרד. המעקב אחריהם לא פשוט, אבל השלושה זומנו לקראת המשחק החשוב. "כשסהר נמצא איתנו ולא בבוגרת, יש רק 10 מקומות בהרכב להיאבק עליהם", טוען שחקן בכיר בצעירה ומוסיף: "הוא היחיד שאיוניר מוכן ללכת עליו למלחמה. לא יודע מה היה קורה אם הוא לא היה משוחרר למשחק הזה". מלבדו, רק גרשון אמור לפתוח בהרכב, וזאת על חשבונו של דין מורי, שנמצא בתקופה רעה. על פי התרגולים השבוע, אסולין, למרות ההתחככות בכוכבים בקאמפ נואו, יפתח על הספסל כשבקישור יעלו, בין היתר, לירוי צעירי מבני יהודה ואלרואי כהן מעירוני קרית שמונה. שניים שנתנו עונה פנטסטית בקבוצותיהם.

מי שיאבד את המקום בהרכב לטובת סהר הוא עומר דמארי, שכבש העונה 10 שערי ליגה במכבי פתח תקוה וביצע פריצה. אמנם אין מה להשוות בין הליגה הספרדית לליגת העל, אך ברור שלדמארי יתרון גדול בדקות משחק. אז מי מהם צריך לפתוח? "לסהר יש יתרונות פיזיים גדולים, איכויות והוא שחקן חשוב. ברור שברגע שהוא לא משחק, הכושר והחדות יורדים. המאמן צריך לראות באיזה כושר הוא נמצא. הוא מתמודד יפה עם קשיים בגיל צעיר וזה לזכותו. זה מחשל אותו והוא יתפתח להיות שחקן מצוין", טוען עזורי. "הנבחרת תמיד נתנה לסהר השראה, גם כשהיה לו קשה לתפוס מקום בקבוצות", ממשיך גרגורי. "כשהוא לובש את מדי הנבחרת, הוא מרגיש גבוה וגדול יותר. הוא ירוויח מהניסיון שהוא צובר עם מאמנים במדינות שונות".