פול רובינסון לא ידע את נפשו מרוב לחץ לפני מונדיאל 2006. מי שהיה אז השוער הראשון של נבחרת אנגליה חשש מהכדור הרשמי של הגביע ה-Adidas Teamgeist. כל כך חשש, ששמונה שבועות לפני פתיחת המשחקים הוא ביקש מהסוכן שלו להזמין בשבילו שישה כדורים כאלה במחיר כולל של 420 ליש"ט. "הכדור הזה פשוט נורא, זה כמו לשחק בכדור מים. הוא קל כמו בלון", הסביר השוער את הפאניקה שאחזה בו, "התיאור הכי טוב בשבילו הוא 'כדור לא ידידותי לשוער'. מאוד לא ידידותי".
רובינסון לא נשאר לבד. כמה ימים לאחר התלונות שלו הגיעה ביקורת נוספת מהצד השני לחלוטין מגן נבחרת ברזיל ואחד מהבועטים הטובים בהיסטוריה של המשחק, רוברטו קרלוס. "עוד לא מצאתי את הדרך לבעוט בכדור הזה", אמר בכעס מגן הסלסאו, שאמור היה להיות המרוויח העיקרי מהשינוי, "הוא מאוד קל. הדרך בה עושים את הכדור שונה מבעבר. יש תחושה כאילו הכדור ממש עשוי מפלסטיק".
ארבע שנים חלפו מאז אותו מונדיאל שנערך בגרמניה, ונראה שאחד הדברים שחוזרים על עצמם גם הפעם טרם הטורניר הן התלונות על הכדור, שהפעם זכה לכינוי "ג'בולאני" ("אושר" בשפת הזולו, אחת השפות הרשמיות בדרום אפריקה). "זה כמו כדור חוף", אמר שוער ספרד איקר קסיאס, אליו הצטרף שוער ברזיל ז'וליו סזאר שאמר ש"הכדור הוא פשוט אסון". שוב, גם הפעם הביקורת הגיעה לא רק מהשוערים, אלא גם מאלה שאמורים לסכן אותם, כמו חלוץ איטליה ג'יאמפולו פאציני שאמר: "הכדור הזה הוא אסון לא רק לשוערים, אלא גם לשחקנים השדה. הכדור זז כל הזמן ואי אפשר לשלוט בו".
דומה שאחרי כל הביקורת הזו כדאי לבדוק מה מידת ההשפעה האמיתית של הכדור על המשחק, ביחס לכל שאר תנאי המגרש, כמו איכות הדשא, קהל עוין או מזג האוויר. מצד שני, אם הכדור כל כך גרוע וכל השחקנים מתלוננים עליו, למה בכלל להתעקש לשחק דווקא עם כדור שמראש יועד לפורענות? גם פה, כמו ברוב ההחלטות של גופי הספורט הבינלאומיים לא מעורבים רק שיקולים ספורטיביים.
לנפח או לא?
כדור הרגל, במתכונתו הנוכחית, הומצא כבר בשנת 1838. הכדורים באותה התקופה קפצו טוב על הדשא והיו מצוינים לבעיטה, אך היו בלתי ניתנים לנגיחה. זה פשוט כאב מדי, בעיקר כשהכדור נרטב בגשם והפך לכבד יותר ממשקלו הרגיל. בעיה נוספת שהייתה באותם הכדורים היא השחיקה המהירה שלהם, כשלעתים התקלפו אפילו במהלך משחק. השינוי הגדול התחיל להגיע בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשמדענים ופיזיקאים בקבוצת מחקר הספורט באוניברסיטת לאפבורו באנגליה נכנסו לעניינים והתחילו לפתח כדורים עבור אדידס. החברה הגרמנית למעשה ייצרה את כל הכדורים למונדיאל וליורו מאז שנת 1972, כשבכל כדור ישנו סימן היכר של המדינה המארחת. למשל, על הג'בולאני יש 11 צבעים, שמסמלים גם את 11 השחקנים על מגרש הכדורגל, אבל גם את 11 השפות הרשמיות בדרום אפריקה. הכדור של מונדיאל 2006 יצר שינוי משמעותי, כשלראשונה נוצר כדור מ-14 פנלים בלבד, לעומת 32 שהיו נהוגים בכל הטורנירים מאז 1970. בג'בולאני כבר יש שמונה בלבד.
עד השנים האחרונות היה נהוג שכל קבוצה ביתית תהיה אדונית לעצמה בכל הנוגע לכדור. כלומר כל מועדון היה בוחר את הכדור לפי הספונסר שלו. דבר שהיה גורם לבעיות בשל העובדה ששחקנים ובעיקר שוערים לא יכלו להתרגל או להתכונן מראש לכדורים. בשנים האחרונות כאמור נחקק החוק לפיו במשחקים רשמיים יש כדור אחד שחייב להיות במשקל ובגודל זהה לחלוטין. זאביק זלצר, כיום המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בהפועל תל אביב, נזכר השבוע בכדורים שליוו אותו לאורך הקריירה שלו במכבי פתח תקוה של שנות ה-60 וה-70. "פעם כל קבוצה הייתה משחקת עם הכדור שלה ושל הספונסר שמימן אותה וזו הייתה ממש בדיחה", אמר זלצר, "היו קבוצות שהיו מנפחות את הכדור יותר מדי וכאלה שהיו משחקות עם כדורים לא מספיק מנופחים. הכל לפי הצורך של אותה הקבוצה באותו משחק נתון".
אבל יש גם כמה מקומות בהם עדיין לא מיישמים את החוקים של אופ"א ופיפ"א. אחד מהם הוא הליגה הלאומית בישראל. רן בן שמעון, אחד מגדולי הבועטים בכדורגל הישראלי בעבר ומאמן עירוני קרית שמונה היום, מספר כיצד מצא פתרון יצירתי ויעיל לסוגיה המרגיזה. "בתחילת השנה הלכנו וקנינו עשרה כדורים של עשר חברות שונות והקפדנו להתאמן עם כולם. היינו נוסעים למשחק במרמורק, בבת ים או בראשון לציון ובכל מקום היינו צריכים להתרגל לכדור של החברה שמממנת את האגודה. לא יודע איך השחקנים היו מתפקדים אם הם לא היו מכירים, מתאמנים ומסתגלים לכדורים האלה מראש".
עד כמה משפיע הכדור על המשחק?
לצופה שיושב בבית או באצטדיון קשה בדרך כלל לאמוד את ההשפעות החיצוניות והפנימיות על השחקנים, כשכל תלונה נגד שיפוט, תנאי דשא גרועים או קהל עוין מתויגים מיד כ"תירוצים" ו-"בכיינות". למרות זאת, נראה שגם לספקנים קשה להתווכח שלכדור יש משמעות גדולה מאוד במגרש. אחד מהשחקנים עם השליטה הטובה ביותר בכדור שידע הכדורגל הישראלי, איל ברקוביץ', דווקא לא מתרגש מההשפעה של החפץ הזה. "לא יודע על מה מדברים. אף פעם לא עניין אותי ולא התעסקתי בכדור ובכל מיני דברים בסגנון הזה", אומר ברקוביץ', "זה כמו העיסוק המפורסם עם הרצפה העקומה או הרקדן הגרוע. זה לא מעניין אף אחד וזה סתם תירוץ".
שביט אלימלך, ששיחק עם הפועל תל אביב במסע המופלא בעונת 2001/2, חושב אחרת מברקוביץ'. "הטענות על איכות הכדור הן ממש לא תירוץ", הוא טוען, "יש בזה הרבה היגיון. ממציאים ומפתחים כדורים שיטוסו ואם הם גם לא נדבקים טוב לכפפה, אז זו בכלל בעיה. במיוחד אם גם יורד גשם. נכון שאצל שוער זה הרבה יותר משמעותי מאשר אצל כל שחקן אחר במגרש, אבל גם אצל הקשרים יש לזה חשיבות גבוהה בעיקר במובן שהעובדה שהכדור כל כך קל, אז הוא מקשה על השחקנים היצירתיים להשתלט עליו. זכור לי ששיחקתי עם הפועל בסן סירו נגד מילאן והם השתמשו בכדור שונה ממה שהיינו רגילים ובקושי התרגלתי אליו, אולי אפילו ספגתי שער בגללו".
זלצר מסביר מה בדיוק גורם לבעיות של השוערים: "יש משמעות למשקל הכדור, לצורה שלו ולחומר ממנו הוא עשוי. כל פעם עושים שינויים בכדור. מנסים לגרום שהוא לא ישנה את הצורה בזמן המעוף, אבל ככל שעושים אותו מחומרים פלסטיים יותר ומצפים אותו הוא דווקא כן משנה כיוון באוויר וזה פוגע בעיקר בשוערים". יחד עם זאת, סבור זלצר כי "סגנון המשחק היום הוא במעברים מסודרים, בהתקפות קצרות ובמסירות שעוברות מרגל לרגל. כדור קל מדי יכול להשפיע לרעה בעיקר על נבחרות שישחקו על כדורים ארוכים וגבוהים".
מי צריך את זה בכלל?
דומה כי מאז פתחה אדידס במנהג ייצור הכדורים לתחרויות הבינלאומיות, לא היה אחד שלא זכה לביקורת. פרט למונדיאל הקודם, גם ב-2002 היו ביקורות שהגיעו דווקא מקשר סלובניה זלטקו זחוביץ', שאמר שזה הכדור הכי גרוע איתו שיחק בכל ימי חייו, בעוד קשר טורקיה עבדולאה ארקאן טען שזה כדור רע מפני שאי אפשר לשלוח אותו לאן שרוצים. השאלה המתבקשת היא כמובן למה לנסות להמשיך ולפתח כדורים קלים יותר ויותר ובמיוחד למה לבחון אותם דווקא בזירה החשובה והגדולה ביותר שהיא גביע העולם.
פרשן Soccernet פיל בול זועם כשהשאלה הזו בכלל עולה. "ברור שהלחץ על כל מארחת לבוא עם איזה פטנט חדש פעם בארבע שנים הוביל לאסון הנוכחי", הוא קובע, "למה שלא פשוט יטביעו את הסלוגן על כדור נורמלי ויגמרו עם זה? זה מגוחך! אבל מה שהכי חשוב זו העובדה שפיתוח הכדור סידר עבודה למדענים באוניברסיטת לאפבורו. הבדיחה הנוספת היא ששחקנים כמו צ'אבי אלונסו, שממומנים ומייצגים את אדידס, אמרו שהכדור הוא 'בסדר' ושאפשר להתרגל אליו, אבל השחקנים שמיוצגים על ידי נייקי תקפו את הכדור בחמת זעם. זה מה שנקרא מוסריות של העולם הפוסט מודרני".
בפיפ"א נלחצו בימים האחרונים מכל הביקורת הפומבית על הכדור החדש והדובר של הארגון תומאס ואן שאיק התעקש שהכדור, שהושק בדצמבר האחרון, עבר את כל הבדיקות על ידי כל המומחים הכי גדולים, כולל בתנאים בהם ישוחקו המשחקים בדרום אפריקה. ואן שאיק הוסיף ואמר שמדובר בכדור "קטן, אך כבד שמאפשר דיוק מרבי, שליטה מושלמת ומעוף יציב לחלוטין". אגב, פרט לדוגמה שציין בול, גם שחקנים נוספים שממומנים על ידי אדידס כמו פרנק למפארד, קאקה ופטר צ'ך טענו שהכדור בסך הכל די בסדר ושאפשר יהיה להתרגל אליו בקלות.
כמו פיפ"א גם בן שמעון מאמין שבסופו של דבר הכדור רק יתרום להנאה של הקהל מהמשחק. "האינטרס של פיפ"א הוא שיהיו כמה שיותר גולים כדי שהקהל ייהנה, מה לעשות שבדרך זה לוקח כמה קורבנות? אין מה לעשות, אלה תנאים שווים לכולם ואני מאמין שזה רק יגביר את החוויה. כל הסיפור הזה מזכיר לי קצת את שיטת הקיזוז, זה יוצר מתח אולי לא באופן הכי טבעי, אבל בצורה שהיא בהחלט שווה לכולם". אגב, מי שירצה לבדוק על מה כל הבלגאן וירכוש את הג'בולאני, יצטרך להיפרד מלא פחות מאשר 149 דולר. סכום שהרבה מהשחקנים היו מוכנים לשלם בכפולות של עשרות כדי להימנע ממפגש עם אותו כדור.
