קול הטעויות האפשריות

במהלך משחק יש לא מעט רגעים מתים, בעיקר כששחקן עובר החייאה לאחר שתוקל בחריפות. ברגעים כאלה נוהגים השדרנים ללהג עם הפרשן על מערך הכוחות, לספק לצופים נתונים סטטיסטיים ולספר אנקדוטות משעשעות. יש שדרנים יצירתיים שנוהגים גם לתת דרור למחשבותיהם ולשתף את הצופים באבחנותיהם האישיות, דבר שלא תמיד מוסיף להם כבוד. "יש אווירה בינלאומית אמיתית במונדיאל הזה", אמר ג'ימי ארמפילד והחריד את אנשי ה-BBC. "זה כמו בננה צהובה וענקית שרצה אליך", תיאר השדרן האנגלי מארק לורנסון את שוער אנגליה פול רובינסון, במשחק נגד פרגוואי במונדיאל 2006. "קייסי קלר הוא אדם מאוד משכיל, הוא מרכיב משקפיים מחוץ למגרש", פלט השדר האנגלי הוותיק ג'ון הלם במהלך המשחק בין איטליה לארה"ב במונדיאל 2006, והיה באותו רגע ההפך המוחלט של אותו שוער אמריקאי גבה מצח כביכול.

טיפ: נדלג על כל הקטע של סוף-מעשה-במחשבה-תחילה, זה הרי ברור, פשוט זכרו – שלוש שניות של שקט לא יגרמו לאף אחד לכבות את הטלוויזיה.

לאחר הפסדה של אנגליה לברזיל ברבע הגמר והדחתה ממונדיאל 2002, הטכנאים של ה-BBC השאירו את המיקרופונים של צמד הפרשנים במגרש אלן הנסן ואיאן רייט פתוחים. השניים חשבו שכבר ירדו מהשידור, ובעוד המסך שחור בשל התקלה הטכנית, זכו הצופים לשמוע את הדיאלוג הבא. "דייויד סימן היה חמישה מטרים מזוינים מהשער", קונן רייט על השער שספג סימן מבעיטה חופשית של רונאלדיניו, שנבעטה ממרחק של בערך 400 קילומטר, "ומה לעזאזל אריקסון עושה כשהוא מוציא את מייקל אואן החוצה?". הנסן, הרגוע בדרך-כלל, היה מטושטש מההפסד ושאל את עמיתו מתי המשחק הבא.

טיפ: תקלות טכניות הם לחם חוקו של שידור טלוויזיוני. תחשבו שמאזינים לכם כל העת, גם אם טרם ירדתם מהמונית שהסיעה אתכם לאולפן (האדונים אבי רצון ואיל ברקוביץ'), או כשאתם מחזירים את השידור לאולפן (שלמה שרף, אתה איתנו?).

לפעמים שדרנים עסוקים בעצמם, חושבים שיש להם 90 דקות בהן יוכלו לנאום לאומה, ובטוחים שכולם מחכים למוצא פיהם. ג'ון מוטסון משדר משחק ביורו 96' וללא בושה נוהם כלפי צופי ה-BBC: "עמדתי לומר משהו, לפני שמשהו הרבה יותר מעניין הפריע לי...".

טיפ: חברים, במיוחד אתה - מאיר איינשטיין הדעתן - קחו בחשבון שאנחנו רואים את המשחק, השימוש באוזניים הוא אקסטרה בלבד. דעתכם חשובה לנו כל עוד היא לא מושמעת בין שתיים לארבע או כשהכדור מתקרב לאחת הרחבות.

גינתר נצר, אחד הקשר המחוננים והמרגשים שראה הכדורגל העולמי, שימש פרשן הטלוויזיה הגרמנית במהלך מונדיאל 2006. נצר, כמו כל שחקן גדול, אהב את הכדור אצלו ברגל, וכפרשן, אהב לא פחות את זכות הדיבור. "אולי תיתן לי להשחיל מילה?", "אתה באמת מצפה שאני אענה על זה?" ו-"למה הזמנתם אותי לכאן אם אתם מדברים כל הזמן", היו חלק מהמשפטים המייבשים שפלט כלפי אנשי הטלוויזיה הגרמנית בשידור חי.

טיפ: אף אחד מהפרשנים שיוזמנו לאולפן - אבי רצון, אלי גוטמן, אלון חזן, אלון מזרחי ועוד – לא יביך את גינצבורג בצורה כזאת. בוני – תן לברקוביץ' לדבר, פשוט תן לו, אולי הוא לא יסביר לנו על סגירות אלכסוניות, אבל לפחות נצחק קצת לפני שנתבייש בשבילו.

שדרן חייב להיות חד ומרוכז לאורך השידור כולו, להיאבק ברעש הקהל, לשמוע מה ההפקה זועקת באוזניה, לסבול את הפרשן שלצדו ולהבחין בכל פרט במשחק. קשה. בנוסף, הוא אמור לעניין ולבדר אותנו הצופים. הוא גם חייב להכיר את ההיסטוריה של שתי הקבוצות ולשלוף סטטיסטיקות ואנקדוטות מהשרוול בהתאם להתפתחויות על כר הדשא. אנחנו לא מצפים מהורסקי, וייץ ואיינשטיין המקצוענים לטעות כמו אותו שדרן ABC שאמר "הכדורגלן המפורסם בעולם, מייקל בקהאם", אבל לא לעולם חוסן. דייויד פלאט: "ארה"ב משחקת עכשיו במערך 4-3-2", שדרן ITV פיטר דראורי: "לא יכול להיות 4-3-2, הם רק שמונה שחקנים על המגרש" (איטליה - ארה"ב, גרמניה 2006). "חלק מהחלטות השופט נטו לצד אחד, כששתי הנבחרות סבלו באופן שווה מטעויותיו" (שדרן ART SPORTS, אנגליה - פרגוואי, גרמניה 2006). "גוווווווווול לעירק...איראן" (שדרן הטלוויזיה הברזילאית, אירן - מקסיקו, מונדיאל 2006). בקיצור, צריך לבוא חדים ומרוכזים.

טיפ: אולי זה הגיל, יתכן שהנסיעות הקשות וסדר היום המפרך, גם הפטפטת בה לוקים השניים לא מוסיפה – דני נוימן ושלמה שרף, הקפידו על שתיית שבע כוסות קפה ביום ושבע שעות שינה בלילה.

מוקדמות מונדיאל 2010. בדקה ה-64, במצב של תיקו 0:0, כריס איוולומו, חלוץ נבחרת סקוטלנד, קיבל כדור רוחב וכשהוא חופשי לגמרי, שני מטרים מול שער חשוף, הצליח להחמיץ שער במשחק נגד נורבגיה. הצוות של סקיי ספורט חגג במשך שבע שניות תמימות את השער, בעוד שחקני סקוטלנד והאוהדים ביציע תופסים את הראש. רק אחרי ההילוך החוזר, ובראותם שאיש אינו חוגג על הדשא, הם הבינו שהכדור, מה לעשות, יצא החוצה.

טיפ: הרצון לתאר גול בצורה מרגשת, ובמשחקים גדולים – תיאור שאולי אפילו ייחרת בהיסטוריה, הוא מובן. אבל חובה לשמור על קור רוח, לצעוק את הרגש החוצה וגם להעיף מבט מלוכסן לשופט, להתלהב מהביצוע ולהציץ לעבר הקוון. אה, ולוודא קודם שהכדור נכנס פנימה.

לאמריקאים, זה ידוע, קשה עם שמות של בני אדם שהם לא...אמריקאים. גארי מילר, שדרן ספורט ותיק ומוערך בארצות הברית, צמוד למיקרופון מאז 1978, כשברזומה שלו 14 שנים בערוץ הספורט האולטימטיבי ESPN, שם הנחה את ספורטסנטר היוקרתית ושידר מגוון ענפי ספורט אמריקאים למהדרין. הבנתם נכון, כדורגל עולמי זה לא הצד החזק שלו. ב-30 בנובמבר 2007 חשף שדרן הרדיו האמריקאי דן פטריק בתוכניתו קלטת ובה מילר מנסה להקליט קריינות רקע למעברונים בתקופת מונדיאל 1994, ומעוות לחלוטין כל שם אפשרי, אומר "פאייפה" במקום פיפ"א, מצחקק במבוכה ולבסוף מקלל במרץ אחרי ששמותיהם של הקמרוני ריגוברט באהאנאג סונג, ושוערה המהולל של איטליה ג'אנלוקה פאליוקה, הוציאו אותו מדעתו.

טיפ: מחלקת הפרומו של הערוץ הראשון, מבזקני האולפן ושאר קריינים, כן אתם, תתחילו מהיום לשנן את שמם של קחישו דיחאסווה וסיפיווה טשבלאלה, אחרת ליאור שליין יסתלבט עליכם באחת התכניות המבריקות שלו.

במונדיאל הקודם אבי נמני גרם לנו להטיל ספק בכך שעברית היא שפת אמו, וטעויות הגייה הן חזון נפרץ בקרב שדרנים ופרשנים. לעולם לא נתרגל לזה, אבל גם לא נקבל את זה. "סרביה עשתה שינוי אחד במחצית לעומת ארגנטינה שנשארה ארגנטינה", הוא, לדוגמה, משפט עילג מצדו של שדרן ה-BBC ג'ונתן פירס, במהלך משחקן של השתיים במונדיאל 2006.

טיפ: המשלחת הנוכחית למונדיאל דווקא די רהוטה, אבל אף פעם לא תזיק הצצה במילון אבן שושן שבמזוודה. כמה נחמד יהיה לשמוע את נוימן אומר "מאיר, מאז שוולטר סמואל ביצע טעות שהובילה לספיגת שער ונ?כ?ו?ה ב??ג?ח?ל?ת?ו? ש??ל מראדונה, הוא מבצע את תפקידו בשלמות". "נ?כו?ן כ??נ?כו?ן ה?י?ו?ם", יענה איינשטיין.

"לורד נלסון, לורד ביברברוק, סר ווינסטון צ'רצ'יל, סר אנתוני אידן, קלמנט אטלי, הנרי קופר, ליידי דיאנה, מגי תאצ'ר, את יכולה לשמוע אותי מגי תאצ'ר? הבחורים שלך חטפו חזק, הבחורים שלך חטפו חזק", כך נשמע השדרן הנורבגי הצרוד והנרגש, לאחר שריקת הסיום שבישרה על ניצחון היסטורי של נורבגיה על אנגליה במוקדמות מונדיאל 1982. במשחק מוקדמות מונדיאל 2010 בין אנגליה לקרואטיה כריס וודל קבע אחרי 20 דקות משחק בלבד ש"כבר עכשיו אנגליה נראית עייפה". זה נגמר ב-1:4 מוחץ ומלהיב לזכות השחקנים של קאפלו.

טיפ: פרופורציות, רבותי, פרופורציות. איינשטיין - אפשר להתלהב, לא להתלהם; הורסקי, שרף וברקוביץ' – כדורגל משחקים 90 דקות, אשכרה.

אחרי שהסרבי מטייה קזמן נכנע בקלות לתיקול מצדו של הארגנטינאי גבריאל היינצה במונדיאל 2006, מיק מקראתי לא נותר אדיש במהלך השידור: "אני מקווה שהוא יילחם יותר במקרה שינסו לכייס אותו". אוקיי, אז כדורגל הוא יותר מעניין של חיים ומוות, ובספורט מעורבים כסף, פרסום, תהילה, פוליטיקה, גזענות ותמשיכו לבד. אבל ספורט בכלל וכדורגל בפרט זה גם בידור, ובידור אמור לבדר, לשחרר אותנו קצת, לגרום לנו קצת נחת רוח בין משט למשט, הרי המונדיאל זה הסיוע ההומניטרי שהעולם מגיש לנו, לא ככה? הבעיה היא שבניגוד לשדרים המשעשעים ממקסיקו וספרד, או לשדרנים האיטלקים המופרעים, החבורה שלנו מצטיינת בעיקר ברצינות וכובד ראש. יורם ארבל, שיודע לספק משבי רוח רעננים, איננו, וכדי שלא נחשוב שמשחק בין הולנד לדנמרק הוא ישיבת ממשלה הדנה ביחסים עם טורקיה, מישהו צריך לאוורר לנו את החיים. "ולנסיה הותיר רושם עז על שחקני פולין, במיוחד באיזור השוקיים" (השדר האירי של ESPN טומי סמית', פולין - אקוואדור, גרמניה 2006).

טיפ: ויץ ואיינשטיין, אנחנו לא מצפים מכם לאדי מרפי שואו, אבל אם זה לא יוצא ספונטני, תכינו פתקאות או שפשוט תפתחו כפתור עליון.