מחפשים היגיון בשיגעון

כדורגל הוא ענף שהרומנטיקה בו מתה כבר מזמן, ולא יהיה זה אמיץ מדי להכריז כי כסף מביא תארים. ברצלונה היא קבוצה גלקטית לא פחות מריאל מדריד, רק שאופי המועדון ודרכו של הנשיא מאפשרים לה להסוות את זה ולהצטייר כ"גוד גאי" בסיפור. צ'לסי ואינטר גם הם מועדונים מפוצצים במזומנים. המקום היחיד בין הליגות המובילות בעולם שנשאר בו איזשהו שבב של שוויוניות הוא גרמניה, ואפילו שם זכתה העונה באיירן מינכן בדאבל.

מסיבה זו, אין טעם לקונן על אבדן הדרך של מכבי תל אביב או על הכחדת מינוחים כמו "שחקני בית" ו"הזדהות עם המועדון". כמה שחקנים מתוצרת מחלקת הנוער של הפועל תל אביב עלו באופן קבוע בהרכב העונה? האם זה הפריע לאוהדים האדומים להזדהות עם הקבוצה שלהם? והאם ליאור ז'אן ושרן ייני, חביבים ככל שיהיו, הם הדור שיבנה את התשתית לאליפות הבאה שתגיע לקריית שלום? ספק רב.

אז כן, יש בעיה עם רכבת הרכש שמגיעה למכבי תל אביב. הרכב שכולל את ברק יצחקי (בתקווה), אלירן עטר ומאור בוזגלו צריך יותר מכדור אחד במגרש, ואיך בדיוק קשור קלמי סבן לכל החבילה הזו אף אחד לא יודע. בינתיים, במכבי תל אביב הולכים על שמות. על הנייר זה נשמע סבוך ומסוכן, מועד לפורענות, אבל זו לא הבעיה הגדולה של הצהובים. הבעיה היא שבתוך שלושה חודשים שינה מיטש גולדהאר את עמדותיו, וזה קצת מחשיד.

בתחילת השנה דיבר גולדהאר על בנייה לטווח ארוך, על תהליך, על כך שמכבי תל אביב היא סוג של חברה בהתפתחות עבורו. פתיחת הארנק והזרמת המזומנים הבלתי מוגבלת שלו היא צעד מבורך, אם לא מתחשבים בכך שהיא מעידה שהוא נטש לחלוטין את רעיון המודל העסקי. במלים אחרות: גולדהאר כבר מבין עכשיו לאן הוא הגיע. הוא מבין שאבי נמני חייב להיות במערכת, ולא משנה באיזה תפקיד, והוא יודע שכאן אין זמן ואין שנת חסד, אפילו לא שבוע חסד – כאן רוצים תוצאות מיידיות.

גם אלכס שניידר הבין את זה והעמיד תקציב מפואר. גולדהאר הוא לא שניידר - הוא מחובר יותר, נגיש יותר ונראה כמו אדם נחמד יותר. השאלה היא אם וכאשר הפרויקט הזה ייכשל כמו אלה של 2006 ו-2008, הוא יהיה גם סבלני יותר. כי אם זה לא יקרה, הכל שוב יתפרק ויתחיל מההתחלה. וזו תהיה בשורה באמת רעה למכבי תל אביב.

אפשר להבין את התגובות האימפולסיביות של גולדהאר. כאוהדי כדורגל, בהחלט גם ניתן להזדהות איתן. התגובות שלו הן כמו של ילד שמפנטז על בעלות של קבוצת כדורגל, ופשוט קונה מכל הבא ליד. אין ספק שהוא מוכיח שהוא לא כל כך מבין בכדורגל, אך בניגוד לבעלים קודמים של המועדון, הוא גם מוכיח שהוא לא מוכן להשלים עם הפסדים. גם אם לאוהדים יש השגות על הרכש עצמו, הם חייבים להעריך אותו על הגישה. אולי זה לא בריא, אולי זה לא מוסרי, וכמובן שההיסטוריה מוכיחה כי בניית קבוצת כדורגל היא תהליך ארוך ומורכב, אך לפחות גולדהאר שולח מסר ברור וחד משמעי לאוהדים, לשחקנים, למאמנים ולהנהלה: הדשדוש בבינוניות אינו בא בחשבון, מכבי רוצה רק דבר אחד – אליפות – ולשם כך היא תעשה הכל, כולל רעש מטורף ובזבוז כספים ראוותני. עבור רבים זה משדר יותר ווינריות מאשר הצהרות על בניית קבוצה.

יכול להיות שזה נעשה בצורה מעט קיצונית, הרי לא בריא להחליף את 11 השחקנים בהרכב, אבל אסור לשכוח: גולדהאר לא מפרק לגורמים את ברצלונה, הוא מחליף את ההרכב של הקבוצה הכושלת של נמני. גם אם יואב זיו וקלמי סבן יתגלו כרכש גרוע, לא תמצאו הרבה אנשים בקהל שיתלוננו על חסרונו של רוני גפני. גם אם קולאוטי ועטר יתקשו למצוא את הרשת, אוהדי הקבוצה יזכרו היטב מדוע הבעלים בחר להחליף את יברויאן ואבידור. הקלישאה אומרת לבנות תשתיות ולהסתמך על הנוער, אבל לא זכור שהאלופות הקודמות בישראל התבססו על שחקני בית. השינוי הוא כורח המציאות, וחבל על הזמן. אסור לתת ליריבות לצבור כוח ומומנטום. מי שרוצה להמתין בסבלנות, שייסע להודו. מי שגר בקרית שלום יודע ששם דורשים תוצאות, ובעיקר תגובה מהירה ומוחצת לדאבל האדום.

הדומיננטיות של בית"ר ירושלים תחת גאידמק כבר הוכיחה שכסף קונה אליפויות. גם צ'לסי הגיעה לגמר האלופות בזכות רכש מטורף, לא בגלל סבלנות או ניהול שפוי. המקטרגים יזכירו שהפרויקט של מנצ'סטר סיטי נתקל בקשיים, אבל היא עדיין מראה סימני התקדמות מרשימים בפרמיירליג הקשה והתובענית. נכון שכגודל ההשקעה, כך גם גודל הכישלון, ונכון שהתקשורת תארוב למכבי ותחכה למעידה שלה על מנת לעקוץ את הפרויקט היומרני של גולדהאר, אבל כישלון מהדהד מרגש יותר מדשדוש משעמם. זו מכבי, זה אופיה, וכנראה שגולדהאר מבין את זה. מדהים לגלות שהבעלים המסתורי הזה, שרק עכשיו הגיע, הוא המכביסט האחרון שנותר במועדון.

מכל מבול הידיעות שנחתו עלינו בחודש האחרון בהקשר של מכבי תל אביב, דווקא הודעת ההתאחדות על המשך שיטת הקיזוז היא זו שצריכה לעודד יותר מכל את הצהובים. מכל שחקני הרכש, היא נראית כרגע היעילה והבטוחה מכולם, בהנחה כמובן שהחבילה לא תתפרק עד אז והמערכת תדע להתאים את עצמה ליתרון הזה: משמע, לחבר את הקבוצה הכמעט חדשה בשלבים. לבנות ביטחון, לסמן מוציאים לפועל, לנכש את התקלות שיצוצו עד אז, ולהגיע לפלייאוף בפער סביר, כשמאחור דוחפים עשרות אלפי צהובים סבלניים את הקבוצה, וזאת אחרי שבמשך עונה שלמה אבי נמני טפטף להם שהפעם לקבוצה יש דרך מסודרת שתלבש צורה ברורה יותר במחזורי הסיום של העונה. הבעיה היא שאוהדי מכבי תל אביב כבר היו בסרט הזה, ואין סיבה שלא יקומו באמצע.

אם אתם חושבים שאוהדי מכבי תל אביב הם לא חלק מפתרון המשוואה הזו, אתם טועים: הכל מתחיל ונגמר ביציע, והפרצופים המעוקמים שאוהדי הקבוצה משתמשים בהם לנוכח גל שחקני הרכש החדש, לא רומזים שהם יהיו סבלניים יותר הפעם ולא ישרקו בוז כבר במשחקי האימון. זה מאוד אופנתי לצחוק על קלישאות ספורט, אנחנו תמיד אוהבים חידושים ושואפים לשינויים, אבל מה לעשות שהן נכונות: קבוצות ספורט, גם כאלה שמבוססות על רכש, נבנות בהדרגה – תהליך גדילה שמתרחש גם במגרש וגם ביציע. את התהליך הזה הפועל תל אביב הנוכחית החלה עמוק בעונת ההישרדות שלה עם נאתכו ואניימה והקהל המאושר, דרך הצטרפותם של דה סילבה וידין, וכלה ברכישתו של שכטר. אין בית"ר של גאידמק בלי בית"ר של יצחקי, ברוכיאן, מליקסון וארבייטמן, ואין צ'לסי של מוריניו בלי צ'לסי של ראניירי.

כל מסלול אחר מתחבר מיד לאמרת השפר של פלורנטינו פרז על הזידאנים והפאבונים ויוצר מעמדות לא בריאים בחדר ההלבשה. בטח כשאתה מחליף כמעט את כל ההרכב שלך. אל תזלזלו בשחקנים הנוכחיים של מכבי תל אביב, ואם אתם חושבים שהם הכשילו את מכבי תל אביב העונה, תהיו בטוחים שבעונה הבאה הם יעשו זאת טוב יותר. הדרך היחידה, אולי, למנוע מהם הפצת רעל שימית את הפרויקט הזה כבר בתחילת העונה, היא לשלם להם בהתאם לרף של שחקני הרכש, דבר שלא קורה כרגע. כרגע, אם כבר, יש יותר מדי שחקנים שלא רוצים שהמהלך של גולדהאר יצליח. יותר מדי שחקנים שרוצים שבעוד מספר חודשים הטענה ההגיונית לפיה "איך גם השחקן הכי בטוח בהרכב של מכבי תל אביב, רוני גפני, קיבל כרטיס אדום" תיראה הגיונית יותר. יותר מדי אנשים שיעזרו לכם להבין "שאין הבדל בין מלול לסבן, ואיך אחרי כל הכסף שנשפך לא נמצא עדיין מנהיג אחד לרפואה". לקיזוז שיחול גם בעונה הבאה יש תרופות פלא גם למחלות כאלה, אבל ספק אם בריכוז כזה ותחת לחץ כזה לתוצאות.