הנכס הפך לעול

הנקודה המהדהדת ביותר שעולה במהלך צפייה חוזרת בגמר בין גלבוע/גליל למכבי ת"א, היא עוצמת הנוק-אאוט של עודד קטש על פיני גרשון. מאמן גלבוע שלף עוד ועוד קלפים מנצחים: רנדל שומר את אנדרסון או איידסון בלי לחשוש מיתרון הגובה של גיא פניני על הגארד ששמר אותו; אלישי כדיר נשאר על הפרקט בארבע עבירות; וחילופים אוטומטיים נסוגים בהגנה, שמתירים למכבי לזרוק כמה שהיא רוצה מחוץ לקשת וסותמים את הרחבה. פעם ההברקות האלו היו סימני ההיכר של המאמן בצד השני, שבמשך שנים סיפק למכבי יתרון כמעט לא הוגן על שאר קבוצות הליגה. סימן היכר נוסף שלו היה הביטחון הרב של קבוצותיו. הפעם עלתה קבוצתו למחצית השנייה כשהיא מפוחדת, אובדת עצות ובעיקר לא מאומנת.

ייתכן שהמפתח לחדות של קטש, מול היעדרה אצל גרשון, הוא הרעב. כשגרשון נחת במכבי ת"א לראשונה, זה קרה אחרי שנכשל בהפועל ירושלים ובמכבי ראשל"צ, צמא להוכיח שהוא המאמן הטוב בישראל, כפי שטען תמיד. בקדנציה השנייה הוא רצה לנקות את שמו אחרי תקרית המוקה. הפעם הוא חזר כמי שכפאו שד, מבהיר פעם אחר פעם שלא תיכנן לאמן ושנותרו שנים ספורות עד פרישתו. כפועל יוצא, במשך עונה שלמה הוא סרב לשנות ולאלתר, ודבק באופן דוגמטי בשיטת משחק שלא מתאימה לחומר השחקנים שעומד לרשותו. כשגרשון נטול תשוקה וחדות, מתבלטות כל תכונותיו השליליות: היהירות, הזלזול וחוסר היכולת ליצור קרבה אמיתית עם שחקניו, שבשום שלב בקריירה שלו לא אהבו אותו באמת. כשגרשון לא מצליח, הוא הופך לעול.

מעל הכל, זהו עול תדמיתי. אירועי הפיינל פור, שהחלו עוד בהצלפות שחטפה מכבי בעקבות תגובותיה החריפות לשיפוט במשחק החמישי נגד בני השרון, מוכיחים שתדמיתו של המועדון מעולם לא היתה בשפל קשה יותר. במקום לתקן את הסדקים שניבעו בעקבות הפרידה מרענן כץ ופרשת מוני פנאן, ההתנהגות של גרשון וקבוצתו האנטיפתית רק העמיקה את האיבה הציבורית למועדון. השנאה הגוברת לצהובים באה לידי ביטוי גם ברייטינג ירוד, ולבסוף יהיה לה גם מחיר כלכלי. כשראשי מכבי ת"א יחליטו אם גרשון צריך להמשיך עונה נוספת, הנזק שאישיותו גורמת למועדון יעמוד לנגד עיניהם. היתרון היחיד של גרשון כרגע, מעבר לפיצויי העתק שיש לשלם לו אם יפוטר, הוא שלראשונה זה שנים יש לו מה להוכיח.

כדי להבין עד כמה לא שינתה האליפות של גלבוע/גליל את מצבו של הכדורסל הישראלי באופן מהותי, די בבחינת האופציות שעומדות בפני מאמן האלופה, עודד קטש. אם יישאר בקבוצתו, הוא ייאלץ להסתפק בשכר נמוך וספק אם יצליח למצוא מחליפים ראויים לבריאן רנדל ולג'רמי פארגו, הגורמים העיקריים לאליפות (עם כל הכבוד להצטיינות הישראלים, יש לזכור כי הזרים קלעו 59 מ-90 הנקודות של גלבוע בגמר).

בהפועל ירושלים, האופציה השנייה, סיכויי ההצלחה שלו זעומים. יש סיבה לכך שהמועדון בעל התקציב השני בגובהו בישראל לא מצליח לזכות באליפות השנייה שמכבי שומטת בשלוש השנים האחרונות: חוסר הסבלנות של היו"ר דני קליין, חוסר היכולת של המועדון להצמיח מנהל קבוצה ראוי - מסוגו של עמית גל בגלבוע - ובעיקר הנטייה לנעוץ סכינים תקשורתיות בגבו של המאמן. מכבי? הלחץ שהכריע את קטש בקדנציה הראשונה במועדון לא השתנה.

הפתרון הטוב ביותר עבור קטש הוא לעקור לאירופה - בדיוק כפי שעשו לפניו צביקה שרף, אריק שיבק, מולי קצורין וגם פיני גרשון. כך שהאפשרות הכי נכונה מבחינת קטש היא הכי מתסכלת מבחינתנו: לצמוח ולהתפתח הרחק מכאן, ולהחליש עוד יותר ליגה שסיימה ביום חמישי, למרות הסנסציה, עונה איומה