פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המבוגר האחראי

        רגע אחרי שהוביל קבוצה נוספת לאליפות, גוני יזרעאלי מתפנה לדבר: על עצמו, על קטש, על החברים והשאיפות. ראיון עם מנהיג

        נוזל אחד עיקרי זרם בחדר ההלבשה של גלבוע/גליל עליון, דקות אחרי שהקבוצה הכניעה את מכבי תל אביב וחגגה אליפות היסטורית. שילוב של זיעה, מים ושמפניות שטף את השחקנים, את הרצפות, את האוויר. שחקני הקבוצה – חלקם, בהחלט ייתכן, יישכחו מהר יותר ממאליק דיקסון או פי ג'יי טאקר - לא רצו להפסיק לחגוג, כשם שכמה דקות קודם לכן הם התעקשו שלא לפספס אותם. אחד שכבר ראה איך תהילת עולם אובדת לה הוא גוני יזרעאלי.

        על אף שהיווה חלק לא קטן באליפות המיתולוגית של הפועל חולון לפני שנתיים, מצא עצמו בעונה הרכז יליד גבת יושב על הספסל בחלקים מכריעים רבים של העונה שעברה. הפעם, כאמור, יזרעאלי (26) כבר לא נתן לחלום לחמוק ממנו. "אני עדיין לא מעכל, אני עדיין שם. זה לא נתפס, ייקח לי עוד הרבה זמן, בטח כאשר זו הפעם השניה, וזו היסטוריה", אומר אחד מגיבורי האליפות של גלבוע/גליל, בראיון לוואלה! ספורט. "זה משהו מטורף. ישנתי אולי חצי שעה בלילה, בטח לא יותר מזה".

        בהפועל חולון החלק של יזרעאלי היה קטן יותר. הוא בעיקר היה שם כדי לתת דקות מנוחה למורן רוט, אבל ממש כמו אמש, גם בגמר 2008 יזרעאלי היווה סוג של אקס פקטור, ועלה מהספסל בדרך לשינוי מומנטום אקוטי שכלל 7 נקודות. אתמול הוא שוב שלט בקצב המשחק והיה הדמות האחראית בדקות שגלבוע/גליל נלחצה. "מי שמכיר אותי יודע כשאני עולה למגרש אני לא זוכר איפה משחקים. ככה אני מנסה להתייחס לכל משחק: לא להתרגש ולא לחשוב יותר מדי, בסך הכל לשחק את המשחק שלי. בחולון היה לי יותר קשה לעשות את זה, אז אולי עם הניסיון הדברים באים יותר בקלות במעמדים האלה. הרגשתי שציפו ממני בגלל שיש לי ניסיון, והיה לי יותר קל לעשות את הדברים. אני ממש שמח שזה עבד".

        על הגל

        את העונה הנוכחית בכלל פתח יזרעאלי כישראלי המוביל של ברק נתניה. שבועיים בלבד לאחר תחילת האימונים הוא שוחרר, ומיהר לחתום בקבוצה אותה עזב רק עונה קודם לכן. "היו לי כמה סיבות אישיות בחיים הפרטיים שאני לא רוצה להיכנס אליהן", הוא אומר, בהתייחסו לעזיבה המוקדמת את עיר היהלומים. "דבר שני, התחלנו להתאמן והרגשתי שזה לא המקום הנכון בשבילי. באותה תקופה גליל היו צריכים רכז, התחילו דיבורים והרגשתי שזה המקום הנכון בשבילי, בטח עם ליאור ועודד שהם צמד ענק. אני אוהב את שיטת המשחק ואתה רואה שבסופו של דבר צדקתי. אין ספק שזו הייתה החלטה לא קלה (ללכת לקבוצה עם שני גארדים זרים חתומים, א.ש), אבל אני לא מפחד מתחרות. אני רוצה להיות איפה שטוב לי, ורציתי להיות עם אבישי (גורדון) אלישי (כדיר) ודוגי (יבזורי), החברים הטובים שלי".

        - ואז גל מקל חתם בקבוצה. זה לא שבר אותך? שוב חזרת למצב לא נעים.

        "בהתחלה זה עבד, אז גל הגיע וירדתי בדקות, אבל עודד הכניס אותי ונתן לי ולגל לשחק, ומשם זה היסטוריה. לא אשקר - ביקשתי לעזוב את הקבוצה כשהבנתי שזה לא הולך למקומות שאני רוצה, בטח כשפתחנו את העונה עם 0:5 במקום הראשון והייתי בכושר טוב מאוד, ולא חשבתי שגל יפגע בי בצורה קשה. עודד סירב לשחרר אותי, אמר לי שהוא לא משחרר אותי בשום פנים ואופן. כנראה שהוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים".

        לא מעט שחקנים היו נשברים מהעובדה שעוד ועוד שחקנים מגיעים על העמדה שלהם, אבל לא גוני, בטוח לא אצל מאמן כמו עודד קטש. בחגיגות הניצחון במסעדת 206, כשנכנס המאמן של גלבוע/גליל לחדר, החיבוק החם והנשיקה בין השניים נראו כמו סצינה מתוך סרט רומנטי. "אני בטוח שמה שמייחד את עודד זה החיבור של השחקנים אליו", מסכים יזרעאלי, "עובדה שבסיום המשחק הזרים רצו וחיבקו אותו, הוא כמו חבר. כשאתה בא לאימון אתה מתחרה איתו, הוא משחק איתנו כדורגל ומשתתף ב5 על 5 לפעמים. הוא חלק מאיתנו, חלק ממך. הוא יורד לחדר הלבשה לצחוק עם השחקנים, לשמוע את הבדיחות שלהם וגם ליאור ככה. זה מה שמייחד את שניהם בסופו של דבר".

        חלום נושן על יבשת ישנה

        יזרעאלי, שגדל בקיבוצים באיזור הגלבוע, מסמל ביחד עם דגן יבזורי את השרידים האחרונים של כדורסל הקיבוצים של פעם. על אף העליה המשמחת של הפועל יקנעם/מגידו לליגת העל, אין ספק כי שנות השבעים חייכו יותר לכדורסל הקיבוצים הכמעט מיתולוגי. ובכל זאת, האופטימיים יכולים לדבר על עליה מחודשת בענף, אולי עם עלייתו של יזרעאלי עצמו. "אני מקווה שההישג שלנו יביא יותר את הקהל, אבל אני חושב שמגיע לקהל שלנו כל הכבוד, הגיעו 1500 איש בערך", הוא אומר. "הם הביאו לנו המון אנרגיה. אני מקווה שהאליפות הזאת תגרום לילדים בקיבוצים לבוא, לרצות לשחק כדורסל ולהבין שיש לאן להגיע. אני מקווה שזה יגרום גם ליותר קהל בעמק. זה טוב מאוד לאיזור הזה".

        ממרומי 26 שנותיו, יזרעאלי הוא השחקן השלישי הכי מבוגר בשורות האלופה הטריה, אחרי הקפטן אבישי גורדון (33), אותו הוא מכנה יזרעאלי "האבא של הקבוצה", והזר אריק דניאלס (28). בקבוצה כל כך צעירה, מרכיב הניסיון – או, בעצם, חוסר הניסיון - לא דיבר בכלל בחלקים החשובים של העונה, מה שהפתיע אפילו את יזרעאלי עצמו. "העובדה שאנחנו קבוצה צעירה הורגשה בדברים הקטנים, אימונים ומריבות קטנות באימון. דווקא בפיינל פור הרגשתי מאוד בטוח וידענו לאן אנחנו הולכים, ולא הורגש חוסר הניסיון. מגיע קרדיט לקבוצה: היה כל הזמן רוגע וזה מאוד עזר לנו, למרות הגיל הצעיר של השחקנים".

        למרות ההצלחה והאליפות, בגלבוע/גליל לא קופצים מעל הפופיק. הבעלים חיים אוחיון לא ייתן להשתתפות ביורוקאפ לברוח לקבוצה שנה שנייה ברצף, אבל בניגוד להפועל ירושלים, שמנהלת מגעים ראשוניים עם הנהלת היול"ב על השתתפות ביורוליג, באלופה החדשה שומרים על שפיות. אוחיון אמר למקורביו לאחר המשחק שהוא לא יילך לבנות קבוצה יקרה,שכן יותר חשוב לו לבנות ביחד עם המועצה האיזורית גלבוע קבוצה לעוד שנים רבות – דבר שקבוצות אחרות שלקחו ממכבי תל אביב אליפות לא תמיד השכילו לעשות.

        על אף הרצון להמשכיות וההצלחה האחרונה, יזרעאלי בכלל עוד לא יודע היכן ישחק בעונה הבאה, למרות שההשתתפות הצפויה באירופה, בקבוצה שפויה כמו גלבוע/גליל, מפתה אותו. "אני עדיין לא יודע מה קורה איתי לקראת העונה הבאה. אני עדיין לא יודע מה התקציב של הקבוצה, מי יאמן אותה. ברור שאני רוצה לשחק באירופה, זה אחד החלומות שלי, ואני מקווה שגם אותו אגשים".

        כשמזכירים ליזרעאלי שהוא נכנס להיסטוריה של הכדורסל הישראלי - הן בזכות האליפות המדהימה שהשיגה קבוצתו והן בצוותא עם אבישי גורדון כאחד משני השחקנים היחידים שזכו בשתי אליפויות עם קבוצה שאינה מכבי תל אביב - הוא מתרגש. גורדון התבטא בסיום המשחק ואמר: "אני קבלן אליפויות, מי שרוצה אליפות צריכה לקחת אותי". יזרעאלי עצמו נשאר צנוע כהרגלו, עם חיוך גדול מרוח על הפנים. "אני לא יודע מה החלק שלי - אם אני קבלן אליפויות כמו אבישי - אבל לאן שאבישי הולך, אני רוצה להיות איתו".