פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיפוקים מהירים

        גם במונדיאל 2010 נחזה בתופעה הקבועה: מאמנים שמקבלים נבחרת זמן קצר לפני תחילת הטורניר. אז איך עושים זאת נכון? האם זה בכלל אפשרי?

        קצת לפני שהולנד של מונדיאל 1974 הפכה לאחת הנבחרות המלהיבות בתולדות גביע העולם, היא סבלה מקמפיין מוקדמות בינוני שבמזל גדול הסתיים בהעפלה. חמישה שבועות בלבד לפני הטורניר פוטר פרנטישק פאדרונץ הצ'כי ורינוס מיכלס האגדי מונה במקומו. מיכלס רצה לאמץ את שיטת המשחק שזכתה לכינוי "טוטאל פוטבול". בספרו: "בניית קבוצה: הדרך להצלחה" הסביר שהרציונל היה ניצול הכוח ההתקפי בסגל על ידי משחק לחץ בחלק המגרש של היריב במטרה להשיג כמה שיותר שליטה בכדור. הבעיה הייתה הזמן המועט שהיה לו לתרגול ומיכלס החליט להתייעץ עם השחקנים. באסיפה הראשונה הסביר את השיטה לפרטיה ואמר: "בשביל אוהד הכדורגל זו הבחירה היפה ביותר. נוכל לעשות את זה אם כולם יעמדו מאחורי השיטה ב-100 אחוז. אם למישהו מכם יש ספקות, לא נאמץ את השיטה". שחקני האורנג' הגיבו בהתלהבות והשאר – היסטוריה.

        מאמן נבחרת חוף השנהב, סוון גוראן אריקסון (רויטרס)
        האם הוא בנוי לזה? אריקסון (צילום: רויטרס)

        הסיפור של מיכלס, שעזב את נבחרת הולנד לאחר אותו טורניר (וחזר אליה כעבור 10 שנים), מדגים את הפן החיובי בתופעה מוכרת שחוזרת בכל מונדיאל – מאמנים לטווח קצר. בדרך כלל מדובר בנבחרת קטנה שלוקחת שם גדול שידריך אותה שניה לפני פתיחת המשחקים. החסרונות של התופעה ברורים. זמן מועט להכנות רציניות, פגיעה במעמד המאמן והעדפת תוצאות מיידיות על פני דרך ובנייה נכונה. אלא שהחסרונות הללו הופכים ליתרונות כשמדובר באיש הנכון. מיכלס וחוס הידינק, לדוגמה, ידעו להשפיע על הנבחרות ולחולל שינוי תוך זמן קצר בדרך להצלחה אמיתית ולא מלאכותית ורגעית. סוון גוראן אריקסון (חוף השנהב) ולארס לאגרבק (ניגריה) ינסו לעשות את זה בדרום אפריקה. האם הם בנויים לתפקיד?

        טרנד של מדינות קטנות

        תופעת המאמנים לטווח קצר הפכה עם השנים לטרנד שמקובל במיוחד מחוץ לאירופה. ארבעה חודשים לפני פתיחת מונדיאל 1994, שהיה הראשון בתולדותיה, מינתה ערב הסעודית את חורחה סולארי הארגנטינאי למאמנה. "נסיים במקום השני בבית ונעלה שלב", הבטיח במסיבת העיתונאים הראשונה שלו. ערב הסעודית הוגרלה לבית שכלל את הולנד, בלגיה ומרוקו ואכן סיימה במקום השני עם שש נקודות. סולארי הוא המאמן היחיד שהעלה את הסעודים שלב בגביע העולם. אחרי הניצחון 0:1 על בלגיה שהבטיח את ההעפלה, חייך סולארי לכתבים: "אני מזכיר לכם מה שאמרתי", והוסיף קריצה בעיניו.

        מאמן לטווח קצר אפשר למצוא כמעט בכל מונדיאל, כשעל אחוזי ההצלחה אפשר להתווכח. בורה מילוטינוביץ' הוביל את קוסטה ריקה לשמינית הגמר ב-1990. מנגד, קלוד לרואה (קמרון, 1998) ואוטו פפיסטר (טוגו, 2006) הובאו תקופה קצרה לפני הטורניר על סמך הניסיון שלהם באימון נבחרות אפריקאיות, אך לא הצליחו לצלוח את שלב הבתים.

        אלא שלתופעה הזו יש נפגע ראשי ועיקרי והוא המאמן המקורי שמאבד את משרתו, לעיתים בצורה לא מובנת. ב-24 משחקיו כמאמן חוף השנהב הפסיד הבוסני ואהיד חלילודז'יץ' פעם אחת – 3:2 לאלג'יריה ברבע גמר אליפות אפריקה האחרונה. ההפסד הזה גרם לו לאבד את משרתו. "אני נגעל, הוקרבתי מטעמים פוליטיים", אמר. ניגריה פיטרה את שאיבו אמודו המקומי, למרות שהעפילה לחצי גמר האליפות. "האיש הזה העפיל למונדיאל ללא הפסד והגיע לחצי גמר אליפות אפריקה. למרות זאת, זרקו אותו. זה פשוט אבסורד", תהה איימוס אדאמו, מראשי ההתאחדות האפריקאית.

        חוף השנהב וניגריה, למרות הצלחה יחסית, החליטו שלצורך ההשתתפות בגביע העולם עליהן להצטייד בדגם חדש ומשודרג על הקווים. למעשה, מדובר בעסקת חליפין משתלמת. הנבחרת מקבלת שם גדול, שלא בהכרח היה מסכים להגיע בחוזה ארוך טווח, והמאמן מתוגמל בהתאם. אריקסון, שמונה בסוף חודש מארס ויעזוב לאחר המונדיאל, ירוויח שני מיליון דולר בחוף השנהב, לאגרבק יסתפק ב-1.75 מיליון דולר לתקופה הקצרה. מעבר לכסף, הרווח עבור שני המאמנים הוא ההכרה הפוטנציאלית. קל יותר להצליח בשלושה-חמישה משחקים מאשר בתקופה ארוכה יותר. והצלחה במונדיאל עם נבחרת קטנה מזכה בתהילת עולם.

        הידינק כמשל

        כשמנסים לצייר תכונות אופי הדרושות למאמן האידיאלי לטווח קצר, קופץ מיד שם אחד לראש – חוס הידינק. ההולנדי בן ה-63 הוא מאמן מצליח שזכה עם פ.ס.וו איינדהובן בגביע אירופה לאלופות ב-1988. יחד עם זאת, הידינק קנה את מקומו כמאמן מהטופ העולמי בזכות ההצלחה עם הנבחרות בעשור האחרון. הידינק הפך עצמו לנוסע המתמיד. מאמן שמחפש אתגרים, פרויקטים. מגיע, מצליח וממשיך הלאה. אחרי שהוביל את דרום קוריאה לחצי הגמר ב-2002 והפך לגיבור לאומי, החליט הידינק לקחת על עצמו את המשרה באוסטרליה במקביל לתפקידו כמאמן איינדהובן.

        למרות היותו "מאמן בשלט רחוק", הידינק הוביל את הסוקרוז למונדיאל ראשון מזה 32 שנה. ההצלחה נמשכה גם בטורניר עצמו, שם העפילה הנבחרת לשמינית הגמר. ההולנדי שוב הפך לגיבור. הקהל קרא לו "אוסי חוס" והשחקנים טענו שמדובר בגאון. "ברגע שאוסטרליה מינתה את אחד מחמשת המאמנים הטובים בעולם, היא משכה תשומת לב. כל מי שמבין בכדורגל יודע שהידינק הוא שם נרדף להצלחה. הוא הופך את אוסטרליה לפייבוריטית של האוהד הנייטרלי", טען אז רונאלדיניו, שפגש את האוסטרלים בשלב הבתים.

        סוד ההצלחה של הידינק בטווח הקצר נעוץ ביכולת שלו להוציא את המקסימום מהשחקנים באופן מיידי ובפשטות הכדורגל שלו. הידינק הבין שבטווח קצר, אין צורך לבצע מהפכות טקטיות או לאמץ שיטות מסובכות. "השחקנים מרגישים את האנרגיות שלו באופן מיידי. כשאתה מגיע לתקופה קצרה, אתה מנסה להשפיע בדברים הקטנים", פרגן ארסן ונגר לקולגה. כזכור, בעונה שעברה הגיע הידינק להחליף את פליפה סקולארי בצ'לסי והקסם שוב עבד. "השינוי הוא היכולת שלו לגרום לשחקנים שהיו בתקופה רעה להציג את היכולת הרגילה שלהם", טען קשר העבר של צ'לסי, פט נווין.

        שלל התכונות הללו הופכות את הידינק למאמן המושלם לטווח קצר. השם הגדול מגביר את העניין והמוטיבטור מעורר את השחקנים. הידינק של העשור האחרון הפך עצמו לדמות אב ומיתג עצמו כמחולל ניסים ודמות הרואית במקומות כמו דרום קוריאה, אוסטרליה ורוסיה. אחרי פיטוריו של חלילודז'יץ' מחוף השנהב, הפך הידינק למועמד המוביל לאימון הפילים. דידייה דרוגבה בעצמו פנה למאמנו לשעבר בצ'לסי וביקש שיגיע. הידינק שקל וסירב. הראש שלו כבר בפרויקט הבא בטורקיה.

        האתגר הגדול באמת

        אחרי שנים בהן שלטו המאמנים הצרפתים בכדורגל האפריקאי, מינויים של אריקסון ולאגרבק יכול לסמן את פתיחתו של טרנד המאמן השבדי. המונדיאל הראשון על אדמת היבשת השחורה הגביר את הציפיות מהנציגות האפריקאיות ובראשן, חוף השנהב וניגריה המתהדרות בסגלים איכותיים. גם אם עדיין מוקדם לדבר על הנבחרת האפריקאית הראשונה שתניף את גביע העולם, הרי שנראה כי בהחלט הגיע הזמן שהשיא בו מחזיקה קמרון – רבע הגמר ב-1990 – יישבר. השאלה היא האם שני השבדים הם האנשים הנכונים להנהיג הצלחה בפרק זמן קצר.

        שני המאמנים מתמודדים עם אותן מגבלות – הם צריכים לבחור סגל, לבסס שיטת משחק ולתרגל אותה בפרק זמן מגוחך. אריקסון נפגש רק השבוע לראשונה עם כל 30 שחקני הסגל המורחב ויש לו שבוע בלבד להחליט את מי ייקח למונדיאל. "מעולם לא עבדתי איתם ולכן נצטרך להיות מהירים, על המגרש ומחוצה לו", הסביר השבדי ונאלץ להודות: "בחרתי את השחקנים על בסיס מה שראיתי ומשיחות עם מאמנים וסקאוטים. אני בהחלט מודאג שיש לנו רק שלושה שבועות להתכונן לטורניר".

        אריקסון, בזכות הרזומה המרשים שלו, נהנה מתמיכה לא מסויגת של שחקני הפילים. "לא יכולנו לבקש מישהו טוב יותר. הוא יודע למה אנחנו מסוגלים, איפה הנקודות החזקות שלנו והיכן עלינו להשתפר. הוא מאמן מהטופ העולמי", אמר קולו טורה. מנגד, בניגריה המצב שונה והביקורת כלפי לאגרבק בעיצומה, במיוחד לאחר הופעה עלובה במשחק ידידות מול ערב הסעודית (0:0) והעובדה שהשבדי לא ביצע כל שינוי בסגל. "העובדה שלאגרבק בחר את אותם שחקנים בדיוק מלמדת שאין כל הבדל. למה להביא זר שירוויח מהעבודה של אמודו? הוא הרי לא מכיר או מבין את המנטאליות של השחקנים שלנו. אם לא נקדם אחד משלנו, מי יעשה זאת?", אמר אדאמו, מראשי ההתאחדות האפריקאית.

        הדברים של אדאמו מחזירים אותנו לנקודת הפתיחה, שכן את התופעה הזו של מאמנים לטווח קצר יש לבחון בצורה רחבה יותר. האם ההצלחה המיידית אכן חשובה יותר מבניית תכנית עבודה לטווח ארוך? ובכלל, מה קורה אחרי אותה הצלחה? דרום קוריאה מעולם לא התאוששה מעזיבת הידינק ואוסטרליה תיבחן במונדיאל הקרוב. ערב הסעודית כשלה פעם אחר פעם אחרי עזיבת סולארי וגם קוסטה ריקה לא רשמה התקדמות אדירה לאור ההצלחה במונדיאל באיטליה. אריקסון ולאגרבק עומדים בפני אתגר ענק ברמה האישית, אבל למאמנים שיחליפו אותם בחודש יולי צפוי כנראה אתגר גדול יותר.