פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ההברקה של מראדונה

        גם בהשראת המשחק מול ברזיל במונדיאל 1990, מאמן ארגנטינה מגיע לדרום אפריקה עם שיטת הגנה מוזרה מאוד: ארבעה בלמים. כן, ארבעה בלמים שלא עולים. זה עבד לארגנטינה הרבה לפני גביע העולם באיטליה, וגם אם זה פוגע במסי, דייגו מבקש ממנו לזכור את קאניג'ה

        אם יש משהו שידעו בארגנטינה כי יקבלו מדייגו מראדונה כמאמן הנבחרת בכל מקרה, זוהי פתיחות תקשורתית חסרת תקדים והצהרות פיקנטיות למכביר. עוד לפני שמונה באופן רשמי כמחליפו של אלפיו באסילה, הודיע מראדונה ללא היסוס כי צמד המגנים שלו יהיו חאבייר זאנטי בצד ימין ואמיליאנו פאפה, שחקנה של ולז, בצד שמאל. שנה וחצי חלפה מאז, ולשניים אין זכר בסגל שנבחר לקראת המונדיאל בדרום אפריקה. כך גם לרובם המכריע של המגנים הטבעיים שנוסו במהלך הקדנציה של דייגו. כן, מראדונה תמיד שש לדבר, אבל אצלו דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הרי זה אותו מאמן שהודיע חגיגית כי חואן פאבלו קאריסו יהיה השוער הראשון לכל אורך התקופה שלו בתפקיד, ומי שהצהיר בריש גלי כי גבי היינצה ישחק אך ורק כבלם.

        מבחוץ, מה לעשות, הדברים נראים אחרת לגמרי. מראדונה חשב שהוא עלה על פתרון הקסם לבעיה הכואבת ביותר של ארגנטינה – שחקני ההגנה באגפים. אלא שמספר חודשים בתפקיד הבהירו לו עד כמה העסק מורכב ומסובך. ארגנטינה גמגמה לאורך כל קמפיין המוקדמות, הצליחה לשרוד ממש בקושי משברים דוגמת התבוסה המשפילה 6:1 בבוליביה ולבסוף הבטיחה את הכרטיס לגביע העולמי עם ניצחון דחוק אך יקר מפז באורוגוואי. שם, באותו משחק מבוצר ולחוץ במונטבידאו, בחר דייגו לעלות עם "מערך חירום" שהורכב מארבעה שחקני הגנה שכולם בלמים. הרצון היה לחלץ תיקו, התוצאה הייתה ניצחון. כדורגלן העבר האגדי סימן לעצמו וי ראשון בתור מאמן, ובמשחק הידידות נגד גרמניה קיבל גושפנקה לשיטת ההגנה החדשה עם 0:1 מעודד מאוד מבחינתו.

        את ההצהרות ממשיך מראדונה לספק ללא הרף. בחודש שעבר, בזמן שמאמני הנבחרות עוד התחבטו בינם לבין עצמם באשר לסגל הרחב אותו הם צריכים לפרסם, מאמנה של נבחרת ארגנטינה כבר מסר את ההרכב המיועד למשחק הראשון במונדיאל נגד ניגריה. הפור נפל ואיתו נחתם גם סיפורם של המגנים הטבעיים. "אשחק עם רביעייה אחורית שמורכבת מבלמים", הודיע מראדונה, כשהוא מצביע על ניקולאס אוטאמנדי כמי שיאייש את עמדת המגן הימני, היינצה יהיה השמאלי ובמרכז ההגנה ישחקו וולטר סמואל ומרטין דמיקליס. עם כל הכבוד לכישרון בחלק הקדמי, ארגנטינה של מראדונה היא הנבחרת היחידה שצפויה לשחק במונדיאל ללא אף מגן טבעי, ולכן לא יהיה מוגזם לקבוע כי היא תקום או תיפול על הצלחת השיטה ההגנתית הניסיונית שלה.

        תמונה קבוצתית נבחרת ארגנטינה (AP , Gero Breloer)
        עם כל הכבוד לכישרון בחלק הקדמי, ארגנטינה של מראדונה היא הנבחרת היחידה שצפויה לשחק במונדיאל ללא אף מגן טבעי (צילום: AP)

        מצב של אין ברירה

        נאמן להצהרתו הראשונית, מראדונה אכן הביע אמון בתחילת דרכו בזאנטי ופאפה. עד שהגיעה התצוגה המזעזעת בבוליביה. מאז, זאנטי לא באמת נספר ופאפה נקרא לדגל רק כאשר מדובר בסגל על טהרת הליגה המקומית. הצוות המקצועי של האלביסלסטה הבין שהברק ההתקפי לא יבוא לידי ביטוי כשההגנה כל כך מחוררת, וכך החלו לבצע כל מיני ניסיונות בעמדות הבעייתיות. פאבלו זבאלטה ומרקוס אנג'לרי (שהרשים את מראדונה, אבל נפצע בצורה קשה) נוסו בימין ולא קיבלו קביעות, כשבשמאל היו אלה בין היתר פאפה המאכזב, לוסיאנו מונסון וכן קלמנטה רודריגז. האחרון זכה מן ההפקר ויהיה למעשה המגן הטבעי היחיד בסגל של ארגנטינה למונדיאל. סנונית שלא מבשרת את בוא האביב.

        האלתורים הרבים בעמדות המגנים במהלך קמפיין המוקדמות האחרון ומשחקי הידידות שסבבו אותו, רק הבליטו את המחסור במגנים ממנו סובלת ארגנטינה כבר שנים. עוד כשאימן מרסלו ביילסה את הנבחרת ניסו לחשוב על יורש לזאנטי, אבל במאגר השחקנים העצום שיש לארגנטינאים להציע לא נמצא מחליף ראוי. לאחר הדעיכה של חואן פאבלו סורין, מי שהיה המגן השמאלי הבולט של ארגנטינה בתחילת המילניום, הצרה הוכפלה ופתרון לא נראה באופק.

        "ניסיתי כל מיני וריאציות עם המגנים טבעיים", הסביר מראדונה לרדיו 'מטרו FM' את השתלשלות העניינים. "התחלתי עם זאנטי ופאפה, אבל זה לא עבד. לבסוף הגעתי לארבעה בלמים. הם נותנים לנו את השקט מאחור, כמו שעשו כששמרו על שער נקי בגרמניה, ובנוסף אנחנו מצליחים ליצור מספיק מצבים כדי להכריע את המשחק. אם היו לי אופציות באגפים כמו שיש בברזיל הייתי נותן להם את המפתחות בלי לחשוב פעמיים, אבל לא זה המצב. נסתדר עם מה שיש". לא, לא מדובר פה במאמן נבחרת ישראל המתלונן על מחסור בשחקנים. למראדונה, כמו לקודמיו בתפקיד, אין יותר מדי ברירות בכל הקשור למגנים.

        מראדונה מנציח את המסורת

        כאמור, סוגיית המגנים מתפרסת על פני שנים וחושפת בעיה עמוקה יותר בכדורגל הארגנטינאי. בניגוד לברזיל, שהתברכה במגנים מסוגם של קרלוס אלברטו, קאפו ורוברטו קרלוס וכיום מייקון ודני אלבס המשווים הוד והדר לתפקיד, ארגנטינה אף פעם לא הייתה משופעת בעמדות אלו. במחלקות הנוער, מדובר בעמדה המתועבת מכולן - כזו שאף ילד לא מוכן להיבחן בה - מתוך הבנה ברורה שהמגן תמיד יהיה הראשון לשלם את המחיר לאחר הפסד או טעויות בהגנה. אם זה לא מספיק, שיטת שלושת הבלמים עדיין פופולארית מאוד בארגנטינה. עקב כך, לא מעט שחקנים שתורגלו באגפים חונכו לחשוב כשחקני כנף ולא נדרשו לעבודת הגנה מאומצת מכיוון שתמיד היה להם חיפוי אחורי. את המעבר לקו הגנה של ארבעה שחקנים הם התקשו לבצע.

        מבט קצר לעבר מונדיאלים קודמים מוכיח כי מראדונה למעשה מנציח את המסורת שפיתחו קודמיו, אם כי הוא נותן לה חותמת מובהקת. בשנות ה-70 התבקש דניאל פסארלה, הסלע במרכז ההגנה של ארגנטינה, לשמש כמגן שמאלי. 'הקיסר' סירב בתוקף לעבור הסבה, גם אם מדובר באירוע חד פעמי, אבל עד למונדיאל הביתי ב-1978 סזאר לואיס מנוטי מצא את האיש שלו לתפקיד ובחר ב'ארנב', אלברטו טרנטיני. בצד ימין לא נמצא מגן טבעי, ומי שנדרש למשימה היה חורחה אולגואין, בלם במקור. זה לא הפריע לארגנטינה לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע העולמי.

        אותה רביעיית הגנה שמרה על מקומה לקראת המונדיאל בספרד כעבור ארבע שנים, ואילו בטורנירים ב-1986 וב-1990 היה זה קרלוס בילארדו שאימן והתבסס על עורף המורכב משלושה בלמים. ההגנה הסולידית סייעה למראדונה לקחת את ארגנטינה לתואר השני במקסיקו, בעוד באיטליה זה הספיק כדי להגיע לגמר. אם נקפוץ מעט קדימה, ב-2002 הסתמך מרסלו ביילסה על צמד מגנים טהורים - זאנטי בימין וסורין בשמאל - וראה את הקונספט קורס בשלב הבתים. השניים היו אמורים לאייש את העמדות גם ב-2006, אך פציעה הותירה את זאנטי מחוץ לסגל והמאמן חוסה פקרמן ניסה לכסות את הבור בעזרת הסטה של בלמים (ניקולאס בורדיסו ופבריסיו קולוצ'יני) ופעם אחת גם עם הזימון המגוחך של אותו טורניר (לאונל סקאלוני). כן, בניגוד לברזיל לדורותיה או לצרפת של 98', המגנים של ארגנטינה אף פעם לא סיפקו איזשהו ערך מוסף. אז אולי עדיף בלעדיהם?

        מסי צריך את השקט

        שיטת ארבעת הבלמים עשתה את העבודה עבור ארגנטינה במשחק המכריע נגד אורוגוואי והוכיחה את עצמה גם בניצחון בגרמניה, אבל מנוטי הזקן טרם השתכנע. "המאמן מחויב בראש ובראשונה לדעת מה תוכנית המשחק שלו, ורק אחר כך להיות אלוף עולם", טען מאמן הנבחרת לשעבר, שנחשב לאחד ממבקריו הנחרצים של מראדונה למרות הקשר החם ביניהם. "לא חסר כישרון בנבחרת שלנו, אין ספק לגבי זה, אבל מאז העזיבה של ביילסה ב-2004 הדברים לא נעשים בדרך הנכונה. אין שיטה ואין תכנון לעתיד". חואן פאבלו ורסקי, פרשן 'לה נסיון', דווקא הבחין בשיטה ברורה, אך לא בטוח שהיא מתאימה. "ההגנה השתפרה משמעותית, עכשיו הנבחרת מזכירה את הקבוצות האיטלקיות המסורתיות", קבע ורסקי. "יש עורף איתן, יש לחץ רב שמפעילים הקשרים, אבל זו לא שיטה שמזכירה את הנבחרת של בילארדו ובטח לא שיטה שמתאימה למסי".

        כן, אותו מראדונה שסלד מעל כל במה אפשרית מהכדורגל הטקטי של ז'וזה מוריניו באינטר, סופג בעצמו ביקורות על התמקדות רבה מדי במשחק ההגנתי. החלק האחורי של ארגנטינה נחשב על ידי רבים לחלש בנבחרת, אולם השחקנים המרכיבים את החוליה, ללא יוצא מן הכלל, סיימו עונה מצוינת מבחינה אישית. נקודת התורפה של אוטאמנדי והיינצה כשחקני אגף תהיה כמובן האיטיות שלהם לעומת שחקני הכנף הזריזים של היריבות. מנגד, השניים מהווים תוספת כוח משמעותית לצד שני הבלמים בכל הקשור לסגירות האלכסוניות והשמירה על החלוצים וכן בסיוע במצבים הנייחים - נקודה שהתגלתה ככואבת במיוחד במשחקי המוקדמות.

        מאמן הנבחרת מכוון את סגנון המשחק שלו לצפוי בשלבים הגבוהים, מוכן לוותר על הכתבת הקצב שאפיינה את ארגנטינה של פקרמן וחואן ריקלמה במונדיאל הקודם ולשכוח מהנעת הכדור שובת העין במרכז המגרש. הוא מעוניין להעמיד קו הגנה מתואם ויציב, כזה שיישאר מאחור ויאפשר יציאה למתפרצות קטלניות של שחקני החלק הקדמי. "אני לא רוצה שאוטאמנדי והיינצה ישעטו קדימה, בשביל זה יש לי על הקווים את חונאס גוטיירז ואנחל די מריה", הזכיר מראדונה. "רביעיית ההגנה צריכה לתת לנו את השקט, יחד עם חאבייר מסצ'ראנו שיהיה הקשר האחורי היחיד".

        המרוויחים העיקריים יהיו הקשרים באגפים. בעוד חונאס (לוחם ללא חת הלוקה בכל הקשור לתרומה סטטיסטית) יתקשה לשתף פעולה מבחינה התקפית עם אוטאמנדי, די מריה הווירטואוז מאיים להיות הקלף המפתיע של מראדונה. מסי הוא לכאורה הנפגע העיקרי של השיטה, לפחות על פי המשחקים האחרונים ולמרות ההכרזה של דייגו כי ורון יהיה הצ'אבי של ארגנטינה ויספק את הכדורים לכוכב ברצלונה. אולם מראדונה מאמין שהגנה יציבה תפחית מהלחץ העצום שמופעל על השחקן, כפי שהוא חווה על בשרו בניצחון על ברזיל בשמינית הגמר ב-1990. ארגנטינה שמרה אז על שער נקי – בעזרת הרבה מזל וגם יכולת טובה של סרחיו גויוקוצ'אה בין הקורות – עד שעקצה את היריבה העדיפה עם מסירת אומן של מספר 10 לקלאודיו קאניג'ה, שהבקיע. אולי גם מסי יבין, כך מקווה מראדונה, שהברקה אחת מספיקה כדי להכריע משחק.

        ליונל מסי שחקן נבחרת ארגנטינה חוגג שער (רויטרס)
        לא צורת המשחק המתאימה לו, אבל אולי דווקא זה יעבוד. מסי (צילום: רויטרס)