הנה זה בא

לאור התגובות שטורי הפוטבול שלי מקבלים, אני שמח לדעת שיש לפחות עשרה אנשים שהכדור האליפטי הוא כוס התה שלהם (טוב לדעת שאתה עדיין חי, מר גלאור היקר מגבעת ברנר). עם פרוץ הפלייאוף הבא עלינו לטובה (שייגמר מהר מאוד כרגיל ולצערי) ולאותם עשרה נאמני הר הבית, הנה מה שהולך לקרות בסוף השבוע של ה"ויילד קארד", שלאחריו נשאר עם שמונה קבוצות שיתחרו על התואר.

ארבעת המשחקים בסדר חשיבות יורד:

לפנינו שתי קבוצות שמשמשות מראה אחת לשנייה. מצד אחד, גרין ביי עם ברט פארב בקווטרבק ואמאן גרין ברנינג-בק. מצד שני, הפורטי ניינרס עם ג'ף גרסייה בקווטרבק וגריסון הרסט מאחוריו. ארבעה שחקני פרו-בול, שתי קבוצות עם אותה שיטת משחק בדיוק. אחד ברט פארב אלוהינו, אחד גרסייה שלא נופל ממונטנה ויאנג. שני מאמנים מצויינים (מייק שרמן מגרין ביי וסטיב מריוצ'י מפריסקו), שתי התקפות מלהיבות והגנות שהשתפרו מאוד לקראת סיום העונה. אז מה בכל זאת ההבדל?

אז זהו, שגרין ביי מעולם לא הפסידה משחק פלייאוף בבית, ב-"למבו פילד" הקפוא עד אימה. כל הסיכויים נגד הניינרס וסטיב מריוצ'י יודע שהדרך היחידה לצאת מגרין ביי עם נצחון, היא פשוט להסתכל לשמים ולבקש עזרה. כמה חבל שאחת משתי הקבוצות האטרקטיביות בליגה תלך הביתה אחרי המשחק הזה. בפעם האחרונה שהן נפגשו בפלייאוף, הניינרס ניצחו מטאצ'דאון בשניה האחרונה באחד ממשחקי הפלייאוף המרתקים בעשרים השנה האחרונות. הפעם, נראה שפארב ייצא כשידו על העליונה עם עוד משחק פלייאוף הירואי ומלהיב.

ההימור שלי: גרין ביי, ולא בשניה האחרונה.

גם כאן יש לנו שתי קבוצות שפילוסופיית המשחק שלהן לא כל כך שונה אחת מהשנייה. צחוק הגורל (והתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, שדחתה את המחזור השני לסיום העונה) סידרה לשתיים מפגש שני בשבוע. ביום ראשון ניצחו המחליפים של האיגלס את אלו של טמפה במשחק שבו נזהרו שני המאמנים מלחשוף את שיטת המשחק שלהם עקב המפגש הכפול. האיגלס זכו באליפות הבית המערבי של ה-NFC, לראשונה מאז 1988, ומגיעים למשחק הזה עם הרבה בטחון. גם כאן יש משמעות עצומה למזג האויר: טמפה ביי מעולם לא ניצחה משחק בטמפרטורה של פחות משלוש מעלות צלזיוס. תחזית מזג האויר ליום שבת: שלוש מעלות ומטה...

אנדי ריד והאיגלס מתמחים בבליצים על הקווטרבק וברד ג'ונסון עומד לעבור ערב ארוך מאוד באיצטדיון ה"וט". לבקנירס לא חסרים רוצחים בהגנה: וורן סאפ אוכל קווטרבקים לארוחת בוקר וג'ון לינץ' הוא אחד הדברים המפחידים שקיימים בפוטבול מעמדת הסייפטי החופשי. היתרון של האיגלס מתבטא בעיקר בניידות של הקווטרבק דונובן מקנב, שביציאה מהפוקט יבטל את היתרון היחסי של ההגנה הקשוחה של טמפה, מול קו ההתקפה הבינוני של פילדלפיה.

טמפה ביי תעלה עם פילוסופיית התקפה ברורה: לתת את הכדור למייק אולסטט, בולדוזר הקרקע שלהם. אולסטט נבחר לפרו בול החמישי שלו ברציפות ולא בחסד:הוא אחד מהשחקנים היחידים בליגה שיכול לשבור חסימות בגופו ועדין להתקדם עם הכדור. הפסד של טמפה וטוני דנג'י יתחיל לחפש מקום אחר לאמן בו. בעונה שעברה נפגשו הקבוצות באותו המקום וטמפה נסעה הביתה מושפלת.

ההימור שלי: פילדלפיה תהנה ממזג האויר ותדרוס את טמפה שוב.

גם הריידרס והג'טס נפגשו בשבוע שעבר תודות ללוח המשחקים. ההבדל בין המפגש שלהם וזה של האיגלס-בקנירס הוא ששתיהן היו חייבות נצחון. הג'טס ניצחו משער שדה פחות מדקה לסיום כשג'ון הול הבקיע מ-53 יארד ומנע מהריידרס סוף שבוע אחד של מנוחה.

ג'ון גרודן והקבוצה שלו נראים רע מאוד לקראת הפלייאוף: שלושה הפסדים רצופים, בעיות בהתקפה, בהגנה ובספיישל טים. הקבוצה שסומנה בתחילת העונה כמועמדת העיקרית לתואר מה-AFC, מחפשת עכשיו רק לנצח משחק. ריץ' גאנון, טים בראון וג'רי רייס עברו מזמן את גיל 30 וגאנון ובראון טרם טעמו טעם אליפות. עבורם מדובר אולי בהזדמנות אחרונה אחרי שגרודן צפוי לעזוב בסוף העונה לטובת קריירת קולג'ים.

הג'טס לעומת זאת, בעונתו הראשונה של הרמן אדווארדס כמאמן ראשי, נהנו מחיבוק צמוד של אלילת המזל. חמש פעמים העונה ניצחו הירוקים אחרי חזרה מפיגור ברבע האחרון. ויני טסטוורדה וקרטיס מרטין מובילים התקפה שבלונית ולא אטרקטיבית, אבל מנצחים משחקים וזה מה שחשוב. עוד נתון מעניין: מאזן החוץ של ניו יורק העונה עומד על שבעה נצחונות והפסד בודד. לא רע כשיוצאים למשחק חוץ בפלייאוף , הא?

ההימור שלי: הג'טס, עם עוד נצחון בשיניים.

ושוב שתי קבוצות מראה לפנינו. הגנות דומיננטיות מאוד, התקפות מסורבלות מאוד עם שני קווטרבקים מאוד לא יציבים, אך עם זאת בעלות יכולת לנצח משחקים בקשיחות ובפוטבול מכוער. בעונה שעברה הביאה בולטימור את השיטה לשלמות כשזכתה בסופרבול תודות להגנה הטובה ביותר שנראתה בליגה מזה שנים.

העונה היו לרייבנס יותר מדי חריקות ורק נצחון מגעיל ביותר על מינסוטה ביום שני האחרון הכניס אותם לפלייאוף. אבל פלייאוף זה סיפור אחר לגמרי ולרייבנס יש ניסיון ואגו של אלופים. גם הדולפינס לא חסרים ניסיון פלייאוף: זו העונה החמישית ברציפות שמיאמי מגיעה למעמד (הרצף הטוב ב-NFL) אבל הצלחות גדולות לא היו לה שם. פוטבול מכוער או לא, לבריאן ביליק ולדייב וונדסדט זה לא ממש משנה.

נקודות חשובות לצפייה ביום ראשון:

שימו לב איזה קווטרבק עושה פחות טעויות: אלויס גרבאק מבולטימור או ג'יי פידלר ממיאמי? האם הגנה של הרייבנס תלבש את מדי העונה שעברה ותשלח את הרוצחים השכירים ריי לואיס, ג'ייימי שארפר וטוני סירגוסה אחרי פידלר לאורך כל היום או שאולי זק תומאס, ג'ייסון טיילור וחבריהם ממיאמי ישתקו את הרייבנס ויתנו להתקפה שלהם בטחון?

ההימור שלי: כדי שהסיוט הגדול ביותר של שי גולדן לא יתממש, כדאי שבולטימור תוותר על התואר כבר בסיבוב הראשון. מיאמי פחות מגעילה אותנו.