אלופה נגד העולם

איך שלא תסתכלו על זה, איטליה תמיד מצליחה במונדיאל אם מחכה לה בבית פרשה עסיסית. לספרד 82' היא הגיעה בצילה של שערוריית ההימורים הגדולה, והחלוץ שעמד במרכזה, פאולו רוסי, חזר מהשעיה בת שנתיים בדיוק בזמן כדי להיכלל בסגל בניגוד לכל התחזיות, לכבוש שלושער מול ברזיל, להפוך למלך השערים של הטורניר ולהניף את הגביע. בגרמניה 2006 הראש של השחקנים היה אמור להיות בעיקר בפרשת השחיתות המפורסמת, בעקבותיה הורדה יובנטוס לליגה השנייה, ואילו מילאן ופיורנטינה ניצלו בערעור והסתפקו בהורדת נקודות דרמטית. בנוסף, ניסה ג'יאנלוקה פסוטו, מנהל יובנטוס ושחקנה בעבר הלא רחוק, להתאבד דווקא במהלך המונדיאל. חבריו הקרובים, כמו אלסנדרו דל-פיירו וג'יאנלוקה זמברוטה, נסעו לבקר אותו בבית החולים והחסירו בשל כך אימונים. כל זה רק תרם לגיבוש הרוח הקבוצתית, והסקואדרה אזורה דהרה לזכייה מפתיעה, תוך שהיא מציגה כדורגל נהדר ברוב המשחקים.

לכן מעניין לגלות שפרשת השחיתות ההיא קמה לתחייה בעיתוי מושלם לקראת המונדיאל הקרוב בדרום אפריקה. הגברת הזקנה נאבקת בבית המשפט, לא כדי לנקות את שמה, אלא כדי להכתים את זה של אינטר שהיתה המרוויחה הגדולה ב-2006, ושולטת מאז בליגה האיטלקית ללא עוררין. מתברר שגם נשיאה, מאסימו מוראטי, אינו צח כשלג, וגם הוא ניסה להשפיע על ההתאחדות ועל השופטים. יובה דורשת לשלול מהנראזורי את התואר שקיבלה במתנה לפני ארבע שנים.

הציניקנים יגידו שכל הבלגן נועד למטרה אחת – לשפר את סיכויי האיטלקים במונדיאל, כי הרי בלי מריבה טובה הם תמיד נכשלים. במידה מסוימת, טבעי שיאחזו בתקוות מסוג זה. מעבר לכך, אין להם הרבה מה למכור. מאז 1990 לא הגיעה אלופת העולם למונדיאל עם ציפיות כה נמוכות. גיבוריו של מרצ'לו ליפי שהדהימו את העולם ב-2006 הלכו והזדקנו, אך לא בוצע מהלך מסודר של חילופי דורות. לכן טוענים הפרשנים בארץ המגף שהפרופסור הממושקף יקח לדרום אפריקה קבוצת פנסיונרים מצד אחד, וחבורה של שחקנים חסרי ניסיון בסיסי מצד שני. החוליה המקשרת בין שני המחנות חסרה, ובנוסף חלק נכבד משחקני הסגל עברו עונה חלשה לשון המעטה.

המצב מזכיר מאוד לאיטלקים את מה שהתרחש במכסיקו 86'. גם אז הביא המאמן הדגול אנצו ביארזוט נבחרת שלא התאימה למעמד וחיה על הצלחתה מ-1982 – הרי היא אפילו לא העפילה ליורו 84'. סקואדרה אזורה שרדה אז את שלב הבתים, והודחה בשמינית-הגמר בתצוגת תכלית של צרפת בניצוחו של מישל פלאטיני.

בניגוד לביארזוט, פרש ליפי מיד אחרי הזכייה, והוחזר כעבור שנתיים לאור הכישלון הקולוסאלי של רוברטו דונאדוני ביורו 2008. החטא הגדול של דונאדוני, מאמן בינוני מינוס במקרה הטוב שהמשיך לקדנציה עלובה בנאפולי וכעת מחפש את הלוזון שיעסיק אותו, הוא לא בכך שהפסיד לספרד בפנדלים, אלא בעובדה שלא תרם כמעט דבר מבחינת התפתחות הנבחרת. השחקן החדש היחיד שפרח באליפות אירופה הוא הבלם ג'ורג'יו קייליני, שהפך מאז לאחד הקלפים הבטוחים בהרכב. הפרופסור חזר, ולקח לו הרבה מאוד זמן להבין שלא כדאי לשמור אמונים לאלה שהביאו לו תהילה ב-2006.

צופה מהצד יכול להגיד שליפי כלל לא אשם בכך שיובנטוס התפרקה לחלוטין, וסיימה את הליגה במקום השביעי עם 56 כדורים ברשת והפרש שערים שלילי, שלא לדבר על המפלה באירופה מול באיירן מינכן ופולהאם. המאמן הלאומי לא אשם בכך שהשער המבריק של אנדראה פירלו מול ריאל מדריד בברנבאו היה היחיד שלו העונה בכל המסגרות, והוא מזמן לא בונה את המשחק של מילאן כמו בימי השיא שלו. הפרופסור בוודאי לא אשם שהאלופה הנצחית אינטר משחקת בדרך כלל ללא איטלקי אחד לרפואה על המגרש. אבל כל התירוצים ממש לא מתקבלים על הדעת – הירידה בכושרם של הכוכבים לא התרחשה לפתע לפני שבועיים. היא היתה הדרגתית וצפויה. בניגוד לרוב המאמנים, לליפי היתה הזדמנות פז לנסות כלים חדשים לפני שנה בגביע הקונפדרציות - טורניר מכובד מספיק כדי לקבל רושם על יכולתם של שחקנים על הבמה הגדולה, אך זניח מספיק כדי שמידת ההצלחה בו לא תהיה קריטית.

ליפי פיספס את הצ'אנס בגדול. הוא הביא לפני שנה לדרום אפריקה את הסגל הישן, המשיך לתת את המפתחות לג'נארו גאטוסו, ג'יאנלוקה זאמברוטה, פאביו גרוסו, ואפילו ללוקה טוני שלא פגע ממטר. איטליה הציגה יכולה קטסטרופלית בהפסדים למצרים ולברזיל, והודחה בבושת פנים. העיתונאים הגדירו אותה כנבחרת הגרועה ביותר מזה 50 שנה, אבל ליפי הצדיק את בחירתו וטען: "אני לא משנה את התוכניות. על איזה שחקנים צעירים אתם מדברים? איך אפשר לזרוק אותם ישר למים?".

ובכן, רק בימים האחרונים הכריעה המציאות את חלומותיו של הפרופסור. בשבוע שעבר, ניפה ליפי מהסגל המורחב את גרוסו שלא הצליח בשום מקום מאז הפך לגיבור האומה ב-2006, והדיווחים בתקשורת האיטלקית רומזים שמאורו קאמוראנסי בן ה-33 יודח בקרוב אף הוא. המאמן הסביר: "היה קשה לבשר את ההחלטה לגרוסו, אבל אני לא יכול לבחור שחקנים רק בזכות תרומתם בעבר. זו הסיבה שגם סימונה פרוטה ולוקה טוני לא בסגל". עם כל הסימפטיה לכובש שער הניצחון הענק בחצי-הגמר מול גרמניה במונדיאל הקודם, זו היתה החלטה הגיונית. אבל מדוע קיבל אותה ליפי 3 שבועות בלבד לפני רגע האמת, ולא בחן את המחליפים האפשריים בשלב מוקדם הרבה יותר?

הסגל ההגנתי של איטליה בגרסתו הנוכחית נראה הזוי לחלוטין. לזכותו של הקפטן פאביו קנבארו, שמתקשה לשחק יותר מפעם בשבוע ברמה גבוהה בגיל 36, רשומות 132 הופעות בינלאומיות. למגן ג'יאנלוקה זאמברוטה בן ה-33, שלא מתפקד בשנים האחרונות, 92 הופעות. על קייליני המצוין, עם 28 הופעות, כבר דיברנו – למרות העונה הבעייתית ביובנטוס הוא מייצג היטב את "דור האמצע" שכה חסר לליפי. ליתר חמשת שחקני העורף יש 14 משחקים במדים הכחולים גם יחד! החמישייה כוללת בין היתר את דומניקו קרישיטו וסלבאטורה בוקטי, בני 23 שאיש לא מטיל ספק בכישרונם, אך הם משחקים בגנואה שספגה העונה 61 שערים ונכשלה מבחינה הגנתית גם בליגה האירופית. תוסיפו לכך את העובדה שג'יג'י בופון עבר העונה פציעות, מתוסכל מהמצב ביובה ועסוק במעבר אפשרי לאי הבריטי, ותבינו למה באיטליה לא ממש בטוחים שההגנה תתפקד מול חלוצים ברמה עולמית.

המצב בקישור לא טוב בהרבה. קלאודיו מרקיזיו, השחקן הבולט בקישור של הגברת הזקנה העונה, שיחק רק שלוש פעמים בנבחרת. אנדראה קוסו, אחד המבשלים הטובים בליגה במדי קליארי, ערך את הופעת הבכורה רק השנה, למרות שהוא כבר בן 30. גם אנג'לו פאלומבו, הקשר האחורי של סמפדוריה שעשוי לפתוח בהרכב על חשבונו של גאטוסו שנכלל בסגל למרות הכל, מעולם לא טעם כדורגל ברמה הגבוהה בשום מסגרת. האם הניסיון של דניאלה דה-רוסי, הנציג היחיד של רומא בהיעדרו של פרנצ'סקו טוטי שלא הוחזר מפרישתו, יספיק? באיטליה מתקשים להאמין בכך.

בצד ההתקפי, רואים באיטליה בעיה בהיעדר שחקן שיכול לתת את המסירה האחרונה. בניגוד לדרישת הקהל, לא זימן ליפי – בצדק – את אנטוניו קסאנו שהשפעתו בחדר ההלבשה לחלוטין לא צפויה, וכעת נותר לראות מי יספק את הכדורים למבחר החלוצים, אשר איש מהם עדיין לא יודע אם יפתח בהרכב. אנטוניו די-נטאלה מאודינזה נתן עונה מזהירה כמלך השערים (29 כיבושים ועוד 6 בישולים), וג'יאמפאולו פאציני הוא כשרון ענק, אך קשה להגיד שאי הוודאות תורמת לביטחונם העצמי. בנוסף, גם הם טרם הוכיחו את עצמם על הבמה הגדולה.

"לא אכפת לי מה יגידו בעיתונים. אני יודע שהתקשורת מחכה בקוצר רוח לשחוט אותי, אבל זה לא מזיז לי. המטרה היא לשחזר את האווירה שהיתה לנו ב-2006, ואני עובד על זה", הצהיר ליפי. הפרופסור בהחלט מסוגל לייצר תחושה של "כולם מזלזלים בנו, אבל אנחנו נראה להם" שאיפיינה את הסקואדרה אזורה ב-1982 וב-2006.

המוניטין של הכדורגל האיטלקי ירד בשנים האחרונות, הליגה המקומית איבדה את היוקרה מול ספרד ואנגליה, וליפי דאג להדגיש שהצלחתה של אינטר העונה כלל לא קשורה לארץ המגף, אלא למאמן פורטוגלי עם חבורת שחקנים מדרום אמריקה, אפריקה והולנד. אלא שב-1982 וב-2006 רוב הכוכבים לא רק היו נחושים להראות לכולם מאיפה משתין הדג – הם גם היו בתקופה נפלאה בקריירה. הפעם המצב שונה בתכלית.
אז הציפיות מאלופת העולם לא היו כה נמוכות, כאמור, מאז 1990. אבל זוכרים מה עשתה אז ארגנטינה? זו היתה הפינאליסטית העלובה ביותר בתולדות גביע העולם. באיטליה קונים את התסריט הזה כבר עכשיו.