"שאלתי: מי זה האיש הזה?"

אימוני מכבי נתניה תחת הדרכתו של אלי גוטמן מעולם לא היו שקטים. הרוטינה הייתה קבועה. המשרוקית ואז הצעקות שהיו מרעידות את הקופסא ונשמעות היטב במשרדי המועדון. "פוזשן", היה זועק המאמן לשחקניו ואוי למי שיפר את ההוראות הטקטיות. לא אחת, איתי שכטר היה הקורבן. גוטמן נהג לעצור את האימון, לרוץ לעברו של החלוץ ולצעוק עליו כשסנטימטרים ספורים מפרידים ביניהם: "אתה לא מבין מה אני מסביר?", או "עוד פעם אחת ואתה עף מפה", ולקינוח: "ותוריד את העיניים שאני מדבר אליך".

ארבע שנים מאוחר יותר ונראה כי אומנם הדבקות ב"פוזשן" עדיין נשארה אצל גוטמן, אך מדובר באדם אחר: "אני מסתכל על התמונות בטדי ועדיין לא מאמין. אני רואה את עצמי בוכה כמו ילד ואני שואל את עצמי 'מי זה האיש הזה'?", מתוודה גוטמן. "הדמעות פשוט יוצאות ממך. פעם עוד הייתי משתלט על זה, אבל היום אני לא רוצה לשלוט בזה אלא להוציא את הכל".

הדבר המדהים הוא שהשינוי הזה לא בא לידי ביטוי בחשיבה הטקטית שלו. למרות הכדורגל האסטטי של הפועל תל אביב ולמרות הפתיחות לרגשות, גוטמן עדיין נאמן לערכיו. כיצד זה מתיישב עם הסיפורים על שינוי? הנה ההסבר שלו. "כשאתה מאמן בן 40 ולוקח אליפות עם שחקנים בני 24 זה שונה מלקחת אליפות כשאתה בן 52", ממשיך גוטמן. "כשאתה מתבגר הדברים הם לא שחור או לבן כמו שהיו פעם, אלא יש גם הרבה אפור. היום אני מסתכל על השחקנים שלי כמו אבא וזה עוזר לי, כי גם אם הילדים שלי טועים אז אני לא ישר חותך אותם. אני נותן להם יותר כיוון איפה טעיתם ומה צריך לשנות. הנה דוגמה, בשבת מאוד כעסתי על עומרי קנדה אבל אחרי כמה רגעים נרגעתי וראיתי בטלויזיה שלא הגיע לו אדום, אז ישר הלכתי לחבק אותו. כל העונה, הדברים האלה ליוו אותנו. אי אפשר לשחק עם רגשות כל כך חזקים, כי או שאתה אוהב ומרגיש כמו אבא או שלא. בהרבה דברים אבוקסיס משלים אותי, במיוחד בקטע הרגשי כי הוא יותר צעיר. כלומר, הוא איש השטח, הוא מבין את השחקן ובא מהמגרש, הוא יודע אפילו לבוא אלי ולהגיד לי מתי צריך להיות ועם מי צריך להיות יותר נוקשה".

- אחרי התקרית בגטבורג, לא עמד לך אלי גוטמן הישן על הכתף ואמר 'אתה צריך לעשות פה סדר'?

"ממש לא. זה כאילו מתחילת העונה באתי מאהבה, וגם אם הם עשו מעשה שלא יעשה אתה ממשיך לאהוב אותם ונותן להם להבין איפה הם שגו. נכון, כשהייתי צעיר הייתי הרבה יותר נוקשה ומסתכל על הדברים שחור או לבן. גם אני עברתי תהליך בגרות משמעותי. התקופה שבעצם הבנתי את הדברים האלה שעשיתי היא התקופה בקפריסין. זאת תקופה נפלאה מבחינתי, עברתי תהליך אישי, היא עזרה לי מאוד מנטלית כי גם היה לי נתק מהמשפחה שלי והיא נתנה לי להבין למעשה מה אני מרגיש. קפריסין עזרה לי להפוך לאיש שאני היום בהפועל תל אביב".

- אם כבר שינויים, איך אתה מסביר את השינוי שעברה הפועל תל אביב מאז שהגעת למועדון?

"כשאני הגעתי להפועל תל אביב הקבוצה הייתה במקום האחרון. אני חושב שהמהלך שהבאנו את אלין טופוזאקוב ודימיטר טלקסקי השאיר אותנו בליגה. לדעתי, החיבור עם הקהל הנאמן של המועדון הוביל לשינוי המהותי בקבוצה. כלומר, הקהל של הפועל לא נאמן למאמן כזה או אחר אלא למה שטוב למועדון. נוסיף על זה את החיבור של הצוות המקצועי מהרגע הראשון. בעצם, כל ההתחלה הזאת הייתה תקופת מבחן עבורי ועבור המועדון בכלל. בסופו של דבר, לאחר שהצלחנו להשאיר את הקבוצה בליגה, השינוי הנוסף היה בדמותו של אלי טביב, ששידרג את הקבוצה מבחינת שחקנים ומבחינת ציפיות. זה בעצם מה שהביא את הקבוצה לתחילת העונה מוכנה, והאקסטרה העונה היה במרקם החברתי המצוין שהביא קבוצה שמחה ובוגרת לאיפה שהיא נמצאת היום. זה גם מה שנתן לנו להתמודד עם רגעים פחות טובים כמו המשברון בגטבורג או אחרי סלטיק".

- לפני שנתיים היה חוסר ודאות כלכלית וההצלחה שלכם בעונה שעברה למעשה פתחה את התיאבון לבעלים?

"נכון, ההגעה למקום השני בעונה שעברה הייתה הצלחה גדולה ולכן אף אחד לא כעס עלינו שלא לקחנו את האליפות. זה בדיוק מה שקרה בעונה שעברה כשהגענו למשחק העונה מול מכבי חיפה. הגענו מלמטה והסתכלנו על מכבי חיפה מלמטה. השנה הסתכלנו עליהם בגובה העיניים וגם כשהיה 12 נקודות הפרש לא הורדנו את הראש וידענו להסתכל על כל משחק לחוד. בעונה שעברה באנו נחותים לחיפה והעונה עם ביטחון. ואולי מעל לכול, השיטה של הפועל תל אביב, שכמו שגילי ורמוט אמר, היא זו שניצחה עבורנו את העונה. אם ניקח לדוגמה את ערן זהבי, שתוך חודשיים החליף את ביברס נאתכו ועשה את זה לא פחות טוב ממנו. אז זו גם נקודת זכות לזהבי, אבל זו גם השיטה שגרמה לשחקנים להיקלט בתפקידים בצורה חלקה".

- איך עושים את כל השינויים האלה בתוך המערך בלי לפגוע בתפקוד של הקבוצה?

"בהתחלה מסבירים לשחקנים מהם הסגנון והשיטה של הפועל תל אביב, אבל לא מרפים ומטפטפים להם את זה מהבוקר ועד הלילה כל יום. גם בעבודה הטקטית באימונים על המגרש וגם בהרצאות. נותנים להם דוגמאות מהעולם וטוחנים להם את זה. אחרי זה, זה כבר תלוי באינטליגנציה של השחקנים והשחקנים שלי הוכיחו השנה שהם מאוד אינטילגנטים ושהם מסוגלים להביא את עצמם לא רק לתפקיד אחד אלא למספר תפקידים. אם זה שכטר ששיחק גם בצד וגם כחלוץ מרכזי, אם זה ורמוט ששיחק גם בימין וגם בשמאל, אם זה זהבי ששיחק בצד שמאל כקשר אחורי, מתחת לחלוץ ואפילו כמגן ימני. מעבר לזה, העובדה שהשחקנים התבגרו בצורה כה משמעותית תוך עונה אחת היא גם הבדל משמעותי. אם זה שכטר שזה פשוט לא אותו שחקן ממכבי נתניה, זה כאילו שחקן אחר, בוגר שלקח מועדון לדאבל".

- למה זה הצליח בהפועל ולא בקבוצות האחרות שלך בארץ?

"בכל מקום שנתנו לי לעבוד בשקט ולא הפריעו לי, יצאו דברים טובים. נכון, בהפועל היה לי יותר קל, כי הקבוצה הייתה במקום האחרון ולא היה לי מה להפסיד. כלומר, כל התקדמות נתנה ביטחון למערכת להאמין בי. בניתי את הקבוצה הזאת שנתיים וחצי בכדי לקחת אליפות. אם מישהו היה שואל אותי לפני שנתיים וחצי אם הפועל תיקח אליפות העונה, אז הייתי אומר להם שלא, זה ייקח קצת יותר זמן. אבל בזכות הביחד של המועדון, מהשחקנים ועד ההנהלה, התקצרה הדרך".

- השינוי הוא גם במחשבה של המועדון.

"הפועל הייתה שנים קבוצה של 0:1. חומר השחקנים בקבוצה גרם לי לשנות את המחשבה ולשנות את סגנון המשחק. הם גרמו לי בעצם להבין שהפועל חייבת כל הזמן לשחק קדימה ולתקוף בכל רגע נתון. זה בא על חשבון ספיגת השערים, מכבי חיפה ספגה הרבה פחות שערים מאיתנו. ההעברה של נמניה ווצ'יצ'ביץ' גם היא חלק מהשינוי במחשבה. הבנתי למעשה שהחלק הקדמי הוא זה שינצח עבור הפועל את העונה הזאת. ולכן, העדפתי להביא קשר קדמי במקום בלם ועובדה שזה הצליח".

- מחמיא לך שמדברים על הפועל תל אביב כאחת הקבוצות הכי אטרקטיביות שנראו בארץ?

"בהחלט. אני חושב שמה שקרה בטדי נתן את החותמת לאחת הקבוצות הטובות ביותר בכדורגל שלנו בכל הזמנים. כי אם לא היינו זוכים בדאבל לא הייתה את אותה חותמת. אני מכיר את הכדורגל, ובסופו של דבר בעוד 10 או 20 שנה, כשיסתכלו אחורה ויגידו הדאבל של הפועל תל אביב, התגובה של האנשים תהייה 'וואו'. זאת אחת הקבוצות הכי גדולות שהיו".

-יש שחקנים בסגל שלא מתאימים ביכולת לקבוצה אלופה, איך ידעת לשלב אותם בתפקידם הנכונים במערך?

"לפעמים צריכים לדעת להתייחס לשחקני ספסל באותה גישה ובאותה איכפתיות שאתה נוקט עם השחקנים המובילים. זה כמו שלקחתי את מהראן לאלה ביום העצמאות לאימון בחוף הים ולקחתי את שי אבוטבול לקהל בסיום בטדי".

- אי אפשר בלי השוואה לדאבל הקודם של הפועל.

"אני לא אוהב לנתח את הבדלים, כי אני זוכר את הדאבל של קשטן והקמפיין הנפלא באירופה וזה לא פייר. אבל אני חושב שזו הקבוצה שנכנסת בראש מורם לדפי ההיסטוריה של המועדון. אם זה בגלל הכדורגל היפה, השמחה של השחקנים, הילדותיות מצד אחד והבגרות מהצד השני. זו אחת התקופות המאושרות בחיי".

- כמה לחץ יש עלייך להעפיל לליגת האלופות והאם זה יהיה כישלון אם לא תעשו זאת?

"קודם כל הקמפיין האחרון שעשינו באירופה הוא בהחלט בסיס טוב, השחקנים היום הרבה יותר מנוסים והניסיון הזה יעזור להם. המטרה שלנו היא בהחלט לעלות לליגת האלופות וכרגע אי אפשר לדבר במובנים של לחץ כי רק סיימנו את הליגה ולקחנו דאבל. אנחנו מסתכלים על העפלה כאתגר וזה גם האתגר האישי שלי".

- עד כמה העזיבה של דגלאס דה סילבה ואולי מספר שחקנים נוספים ישפיעו על הקבוצה?

"אני מסתכל על העונה הבאה בעיניים אופטימיות ולפי השיחות שלי עם ההנהלה, אני רואה את כל הסגל נשאר. אני רוצה להוסיף לזה עוד שלושה-ארבעה שחקנים, כשאני מבין שלכל דבר יש מחיר. כמו שידענו בשלב מסוים לוותר על ביברס ולהכניס למועדון כ-650 אלף יורו, כך אני מבין שאם תבוא הצעה שלא נוכל לסרב לה, נצטרך לשחרר את דגלאס. גם יוסי וגם אסי דומב כבר עובדים על שחקנים לעונה הבאה ובסופו של דבר אנחנו נצטרך להצליח עם שחקני הרכש הרבה יותר ממה שעשינו בינואר. אם יש נקודה שפחות הצלחנו בינואר זה בהבאה של הזרים, למרות שדה רידר הוא שחקן נפלא שסבל ממזל רע. בויאן ורוצ'ינה שחקן טוב, אבל לא מתאים לסגנון של הפועל תל אביב".

-זה השדרוג המיוחל?

"הפועל צריכה להשתדרג גם בסגל הרחב ובעוד 2-3 שחקנים בהרכב. אני לא אדבר על שחקנים שיעזבו אותנו כי אני לא רוצה לפגוע באף שחקן. אנחנו צריכים סגל הרבה יותר עמוק בכדי לא לסיים כמו העונה, כמעט בלי שחקנים בריאים, ולגרום לקבוצה להיות יותר איכותית".

- אחד שללא ספק תרצה לראות בקבוצה הוא גילי ורמוט. מה גרם לשינוי אצלו העונה?

"אני חושב שהחיבור בינו לביני והעובדה שנתתי לו את המפתחות לקבוצה והוא לקח אותם. גם כשהיה לו קשה וגם כשמבנה האישיות שלו מופנם, אמרתי לו 'אתה צריך להיות שם בשבילנו'. ממש לפני גמר גביע המדינה, אמרתי לו 'את המשחק הזה אתה לוקח על עצמך, כן שמירה אישית, לא שמירה אישית, קח את המשחק הזה עלייך'".

- יש כאן מסר לכדורגל הישראלי?

"המשחק מול ראפיד בוינה הראה לכולם איך קבוצה ישראלית צריכה להיראות על אדמת אירופה, או איך נבחרת ישראל צריכה להיראות במעמדים האלה. זה נכון שדגלאס עשה שם משחק הירואי ונכון שאניימה תמיד נמצא שם, אבל כשאתה לוקח את שכטר ואת ידין ואת ורמוט ורואה איך הם שיחקו, אתה אומר לעצמך 'יש עתיד לכדורגל הישראלי'. כיף ללואיס פרננדז שיש לו את השחקנים האלה בנבחרת. זה שילוב של שנתון ופוטנציאל, והאמונה שאתה צריך להחדיר בהם שהם יכולים להגיע הכי רחוק שאפשר. פרננדז וטל בנין יצטרכו להחדיר את האמונה בשחקנים האלה ולהשקיע הרבה מאוד בצד המנטלי".

- לסיום, עם היד על הלב, אפשר לעשות עוד עונה חלומית כזאת?

"כבר שאלתי מישהו, שטען שאולי אני צריך לפרוש כי אין יותר מזה, מה גווארדיולה היה אומר? זה הכיף בכדורגל. כל הזמן יש אתגר חדש ועכשיו הוא ליגת האלופות. כמו שהיה לי אתגר להשאיר בזמנו את הפועל תל אביב בליגה ולהביא אותה לצמרת, היום זו ההעפלה לליגת האלופות".