וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פחד ותיעוב

22.5.2010 / 10:15

שנאת מוריניו, אחת התופעות המרתקות של העשור, תהנה בגמר ליגת האלופות מלא מעט תומכים חדשים: אלו החוששים שניצחון של אינטר יחל מגמת כדורגל הגנתי בדומה למה שקרה אחרי מונדיאל איטליה 90'

"ה-11 שישחקו עבור אינטר בגמר הם: בוט, יאשין, בנקס, זוף, מאייר, תומאשבסקי, זוביזארטה, שמייכל, קלמנס, היגיטה וצ'ילאברט". זה מה שפרסם בטוויטר שלו סטיב נאש, אוהד כדורגל מושבע ורכזה של פיניקס סאנס בזמנו הפנוי, לאחר התצוגה ההגנתית שסייעה לאינטר של ז'וזה מוריניו להעפיל לגמר ליגת האלופות על חשבון אהובת הקהל ברצלונה, בדרך למפגש מול באיירן מינכן.

התגובה של המאמן הפורטוגלי האקסצנטרי לא איחרה להגיע ("לפעמים אני קורא הערות של אנשים... אני לא רוצה לקרוא להם טיפשים. קראתי למשל את התגובה של נאש, שאמר שנשחק רק עם שוערים. הבעיה היא שהוא שחקן NBA ואין לו מושג בכדורגל"), אבל נאש אמר את המילה האחרונה: "אופס, כנראה שנגעתי בעצב חשוף. אל תדאג, ז'וזה מוריניו, אני אביא לך בקבוק יין למדריד בעונה הבאה ונוכל להשלים".

הסיפור הזה מאפיין את הבאזז סביב מוריניו ואת דעת חלק ניכר מהקהל כלפיו, אותה מייצג נאמנה נאש במקרה זה. מצד אחד האיש מייצר כותרות בסיטונות, מספק שואו תמידי וקוצר הצלחות למכביר, אך מנגד הוא משדר יהירות ושחצנות, נתפס כמניפולטור שמנסה לבנות דרמה מלאכותית והכדורגל של הקבוצות שלו רחוק מלהיות שובה עין. מוריניו מכיר את השוק שלו, יודע שהוא אמור לספק את ההצגה ועושה כל מה שמתחשק לו. יש כאלה שנשבים בקסמו כמו באנגליה, אחרים סולדים מהתנהגותו כמו באיטליה עד לחודש האחרון (למרות שהכדורגל שלו יותר איטלקי מכפי שיכלו לתאר). דבר אחד בטוח, מכולם הוא מצליח לסחוט איזושהי תגובה.

אחרי שזכה בדאבל עם אינטר והבהיר בעונה שלאחר נדידת הכוכבים כי הוא ורק הוא הסופרסטאר של הליגה האיטלקית, למוריניו יש הזדמנות להוכיח שהתואר עם פורטו ב-2004 לא היה מקרי ולהצטרף לארנסט האפל ואוטמר היצפלד כמאמן השלישי שזוכה בגביע האלופות עם שתי קבוצות שונות. יתרה מכך, כאיש אליו יופנו הזרקורים בסנטיאגו ברנבאו, האצטדיון שעשוי להיות הבית החדש שלו בעונה הבאה, מוריניו ינסה להזים את החששות המתגברים לגבי שובו של הכדורגל ההגנתי ולתקן את הרושם שהותיר הבונקר בקאמפ נואו. מה שבטוח, הוא יישאר שנוי במחלוקת גם לאחר הגמר. או כמו שהוא אומר: "אלה שאוהבים אותי, הולכים איתי. ואלה ששונאים איתי, רודפים אחריי".

"התופעה עלולה להתרחב"

ביום שאחרי ההפסד המשמח בקריירה של מוריניו, לא היו אלה רק עיתוני קטלוניה שהזכירו את המילה "קטנאצ'ו" (בריח באיטלקית, שיטת המשחק הדפנסיבית אותה שיכללו נראו רוקו בשנות ה-50 והלניו הררה בשנות ה-60, והפכה לשם נרדף לסגנון המשחק האיטלקי). בעוד מכיוון ברצלונה התלוננו על הרס הכדורגל והזהירו מפני עלייתה של מגמה הגנתית, באיטליה שכחו מהעימותים התכופים עם מוריניו והרעיפו שבחים על ההישג וגם על הדרך בה הושג. "מדובר בניצחון גדול לאסכולה הישנה של הכדורגל האיטלקי והפסד כואב לכדורגל של ברצלונה", נכתב ב'לה רפובליקה'. זה היה שיעור בכדורגל ובבגרות, זו הצלחה ראויה של יצירת מופת טקטית".

מוריניו השיב את הכבוד לכדורגל האיטלקי עם החזרה למסורת העתיקה – גם אם עשה זאת ללא איטלקים על המגרש – אך בנוסף קבע תקדים מסוכן, כך לטענת פרשני כדורגל רבים ברחבי העולם. בימים שלאחר המשחק המדובר בברצלונה החלו להתגבר הידיעות על קבוצות שמתכננות להגיע למשחקים סטייל מוריניו, כאשר מאמנים רבים סברו (ובצדק רב מבחינתם, יש לציין) כי היחס כלפי הכדורגל של אינטר היה סלחני למדי. "כשנקטתי בגישה כזו נגד פיורנטינה ומילאן ביקרו אותי בחריפות", הזכיר פרנקו קולומבה, מאמנה של בולוניה מתחתית הסרייה A, לפני שחילץ 1:1 מאטאלנטה ושרד בליגה. "אבל אם למורינו מותר, אז בטח שגם לי. אנחנו נשחק על פי הקטנאצ'ו".

אם עבור מאמן שמדריך חבורה סופר מוכשרת המורכבת משלוש חמישיות של הגנת נבחרת ברזיל, ארבעה ארגנטינאים, כוכב הולנדי ואחד האפריקאים הגדולים בכל הזמנים, המטרה מקדשת את האמצעים ולעזאזל הכדורגל, מה יגידו אחרים? "כשצ'לסי ואינטר עם מוריניו שיחקו כדורגל זהיר והגנתי בברצלונה הם זכו למחמאות, אבל כשאני עשיתי זאת עם ריינג'רס בחרו להעליב אותי", המשיך וולטר סמית הסקוטי בקו של קולומבה. "ברגע שהמשחק הזה קיבל לגיטימציה מהקהל הרחב, יש פתח להרחבת התופעה. עכשיו אני מרגיש שהייתי בסדר".

כאשר המונדיאל בפתח ובידיעה שהשלבים הסופיים של ליגת האלופות מהווים לא אחת פרומו לצפוי בטורניר הגדול שבא בעקבותיהם, אין ספק שהדאגה מובנת. בימי הזהב שלו החזיק הקטנאצ'ו מעמד במשך כמעט שני עשורים, כשלדעת לא מעט אוהדי כדורגל הוא תקע את המשחק האירופי ומנע את התקדמותו בזמן שבדרום אמריקה המשיכו לדהור. האם מוריניו סולל את הדרך לתקופה דומה ומה שמצפה לנו זה מונדיאל חסר חן כמו איטליה 90'? דייגו מראדונה, שרמז מהי דעתו באשר לכדורגל של אינטר כשהותיר מחוץ לסגל הסופי של ארגנטינה את חאבייר זאנטי ואסטבן קמביאסו למרות עונה גדולה שלהם, בטוח שלצורת משחק שכזו אין תוחלת. "ארגנטינה יכולה לשחק בכל צורה, אבל אף פעם לא תשחק כמו אינטר של מוריניו", הודיע מראדונה בראיון רדיופוני, בו עסקו גם בשיטת המשחק הדי הגנתית שלו, כמה אירוני. "אי אפשר להיות רק הגנתיים, בסופו של דבר משלמים על זה ביוקר".

"הררה, אבל יותר אלגנטי"

בגביע האלופות האחרון בו זכתה אינטר, ב-1965, לבעלים קראו מוראטי והמאמן התבסס על שיטת הקטנאצ'ו. 45 שנים לאחר מכן, במקום אנג'לו יושב בראשות המועדון בנו מאסימו ואל נעליו הענקיות של הררה הארגנטינאי נכנס מוריניו הפורטוגלי. בשני המקרים מדובר בירושה טבעית מבחינת אנשי אינטר. "מוריניו והררה? זו השוואה מתבקשת", הודה מוראטי ג'וניור. "יש ביניהם הרבה דמיון: שניהם מלאי כריזמה, מקצוענים, אמיצים וחרוצים. קשה למצוא פגמים במוריניו. אולי הוא קצת מכונס בעצמו, אבל הוא מדהים".

מלבד הנקודות עליהן שם הבעלים של אינטר את הדגש, מוריניו מזכיר את הררה האגדי גם בהמרצות הפסיכולוגיות לשחקניו, בהתנהלות התקשורתית ובשליטה האבסולוטית בשפות. "הלניו דיבר מגיל צעיר ערבית, ספרדית, צרפתית ואנגלית, ובאותם ימים מי שידע כל כך הרבה שפות נחשב לקוסם", הסבירה אלמנתו של הררה, פיורה גנדולפי. "גם מוריניו הוא קוסם, אם כי הוא יותר אלגנטי". מוריניו הבהיר מהרגע הראשון כי בכוונתו להעיר את הכדורגל האיטלקי מתרדמתו ולחולל בו שינוי, כפי שחלם לעשות הררה כשהגיע לארץ המגף. אלא שהאיטלקים גאים מכדי לאפשר לו זאת כרגע, כשהם חשים כי הוא מזלזל בהם ללא הרף. זכייה בליגת האלופות אמורה להכשיר את הקרקע עבור שני הצדדים להמשך פורה, אך לא בטוח שמוריניו החש כי חלק מהעיתונאים מנהלים נגדו ונדטה ירצה להישאר.

אריגו סאקי, שהצליח לקחת אלמנטים מהקטנאצ'ו ולהטמיע אותם בסגנון משחק מודרני יותר כדי ליצור שינוי בכדורגל האיטלקי מהסוג עליו מפנטז מוריניו, אמר פעם ש"הרבה אנשים חושבים שכדורגל זה לתת לשחקנים להביע את עצמם בחופשיות, אך לא כך הדבר. השחקנים צריכים להביע את עצמם על פי פרמטרים אותם קובע המאמן". זה בדיוק מה שעשה מוריניו בצמד המשחקים נגד ברצלונה. כשיכול היה לנצל את הפגיעות של הקטלאנים ביציאה לנבדל, שלח את דייגו מיליטו לנסות זאת פעם אחר פעם עד שזה צלח. בקאמפ נואו – באווירה עוינת, מול קבוצה עדיפה טכנית ובנחיתות מספרית ברוב דקות המשחק - הוא ידע שאין לו ברירה אלא להקים קו מז'ינו מבוצר ולהאט את קצב המשחק בכל דרך אפשרית. אינטר גילתה כושר עמידות פנטסטי, ויתרה על הכדור והרוויחה את העלייה.

כשהיו מסיימים ראיון עם נראו רוקו ומאחלים לו שהטוב ינצח, הוא היה משיב בחיוך: "אני מקווה שלא". זו תשובה שניתן היה לשמוע ממוריניו לפני גומלין חצי הגמר. מוריניו התאים את עצמו בשני המקרים ליריבה ולמעמד, מה שלברצלונה הגאה יש עדיין בעיה לעשות. "לפעמים אני משתמש במטאפורה של אוטובוס שעומד באמצע הדרך ולא נותן לאף אחד לעבור", הזכיר הפורטוגלי לאחר המשחק. "בברצלונה, לעומת זאת, נקטנו בטקטיקה של מטוס שפתח כנפיו ונעל את המעבר".

נגד באיירן מינכן, אין צל של ספק, הסצנריו לא יחזור על עצמו. מוריניו אמנם ידוע כטקטיקן זהיר, אך משחק כמו זה שהיה בקאמפ נואו לא מאפיין אותו וגם לא את אינטר המודרנית. מדובר בנשק יום הדין מבחינתו, אך אין סיבה להפעילו מול קבוצה שקולה ובמגרש נייטרלי. ככה זה אצל מוריניו – הכל מדוד ומתוכנן עד לפרטי פרטים ובהתאם לנסיבות.

"מדובר בפרובקטור מלידה"

האם הבונקר המפואר שהקים מוריניו בקאמפ נואו הגביר את השנאה כלפיו? תלוי איפה בודקים. בברצלונה, שם כינו אותו בלעג "המתורגמן" לפני צמד המשחקים בין שתי הקבוצות, כבר הכריזו עליו פרסונה נון גרטה. לגרסתם, האיש מציג את מניפסט האופל של הכדורגל, עם מטאפורת האוטובוס החונה, העבירות המכוונות ובזבוזי הזמן. "הוא לעולם לא יתקבל בברכה בקאמפ נואו", קבע העיתון 'ספורט', הידוע בתמיכתו הבלתי מסויגת באלופת ספרד. "מדובר בפרובקטור מלידה". במדריד רק גברה ההערצה אליו לאחר שמנע מהיריבים המרים את האפשרות להשתין להם בחצר האחורית, ובאיטליה כאמור משתנה היחס מדי כמה ימים. לאחר צמד משחקי חצי הגמר הייתה זו העת לאהבה.

בזמן שבכל רחבי הגלובוס התפלמסו באשר להכשרת השרץ, מוריניו זכה לעדנה במקום בו שלושה שבועות לפני כן נראה היה כי לא יפרגנו לו לעולם. "ברצלונה הייתה צפויה כמו כל הגאונים - מיכאלנג'לו עושה מיכאלנג'לו, פיקאסו עושה פיקאסו", נכתב ב'קוריירה דלו ספורט'. "את ההבדל עשה האיש שנלחם על חייו. מוריניו אמנם הסתגר, אבל שמר על שחקני ההתקפה שלו עד לדקות האחרונות. הוא הראה כבוד למשחק גם ב-10 שחקנים". גם סמואל אטו, שהיה שותף לברצלונה הגדולה אשתקד, יצא להגנת מאמנו כשטען כי "מוריניו לא משחק הגנתי, לפעמים הוא פתח גם עם חמישה חלוצים. הוא מאמן נדיר שתענוג מבחינת כל השחקנים לשחק עבורו".

מוריניו הצליח להנחיל לשחקניו את מנטליות "אני נגד העולם" בה הוא דוגל ולאחד אותם סביבו. שחקני הנראזורי לוקחים בחשבון שזה הם נגד כל היתר ולא מחפשים אהבה, בדיוק כמו המאמן שלהם. הוא יודע שחשים כלפיו טינה וטוב לו עם זה. כפי שהוא מדרבן את עצמו באמצעות עימותים ישירים וסכסוכים מזדמנים עם קולגות או נשיאי קבוצות יריבות, כך מצליח המאמן הפורטוגלי לתעל את העוינות סביבו על מנת להפיק את המקסימום גם משחקניו.

בסקר שנערך לא מכבר במולדתו בפורטוגל, נדרשו הנשאלים להגיד מדוע לדעתם מוריניו מעורר כל כך הרבה אנטגוניזם. אחת התשובות שסופקו גרסה כי אנשים פשוט לא אוהבים כאלה המעניקים כינוי לעצמם. הרי מדובר באקט שכל כולו יהירות, שחצנות והאדרה עצמית – כל מה שמאפיין את "המיוחד". מצד שני, זו לא שחצנות אם מוריניו מגבה אותה בקבלות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully