נקמה כפולה

כשאסטבן קמביאסו היה בן 16 בלבד, הוא עשה צעד משמעותי בקריירה כשעבר לקבוצת המילואים של ריאל מדריד. אלא ששנתיים בלבד לאחר מכן, ב-1998, חש הקשר הארגנטינאי אי נוחות בקבוצת הפאר מבירת ספרד כשהמעבר המתבקש לקבוצה הבוגרת של המועדון בושש מלהגיע. קמביאסו, בצעד חריג לבני גילו, לא חשש לפנות לראשי המועדון ולבקש לדבר ישירות עם המאמן החדש שמונה לקבוצה, ההולנדי חוס הידינק. "אמרתי לו שאני מרגיש תקוע", סיפר קמביאסו שנים אחר כך, "וביקשתי ממנו לשלוח המלצה למנהלי המועדון לשחרר אותי כדי שאוכל להתקדם בקריירה". ואכן, השחקן בא על מבוקשו ושב לארגנטינה. אחרי שלוש שנים במדי אינדפנדיינטה וריבר פלייט שב בדלת הראשית לריאל, כשחקן מן המניין בקבוצה הבוגרת. 12 שנים עברו מאז אותה החלטה, אולי אחת החשובות ביותר שלקח קמביאסו במהלך הקריירה שלו, דבר שהביא אותו בין היתר לעמוד כיום היכן שהוא עומד – בפני זכייה טרבל.

קמביאסו, או בכינויו - קוצ'ו, סיפק השנה עוד עונה מצוינת במדי אינטר, הפעם תחת ז'וזה מוריניו. הוא הצטרף לקבוצה הכחולה-שחורה בקיץ 2004, אחרי שנתיים בינוניות (יחסית לכושרו הנוכחי) בריאל מדריד, אליה הגיע בקיץ שאחרי הזכייה האחרונה שלה בצ'מפיונס ליג ב-2002. סביר להניח שקמביאסו ראה גביע אלופות "טרי" בחלון הראווה, אבל הוא לא הצליח לגעת באחד. לעומת זאת, מבחינת הצלחה ברמה המקומית, הרי שהוא כבר מסודר. עם ריאל הוא זכה באליפות אחת, בעוד בשש שנותיו באינטר זכה עם הקבוצה חמש פעמים רצופות, אחת מהן על הנייר וארבע על כר הדשא. התודה והתמורה להשקעה הרבה שלו על המגרש הביאו בחודש מרץ האחרון את ראשי המועדון המילאנזי להאריך את חוזהו בקבוצה עד 2014. "אני שמח על כל יום שאני נמצא כאן", אמר קוצ'ו לאחר החתימה. "העובדה שהקבוצה רוצה אותי ומחתימה אותי לשנים רבות קדימה אומרת שהיא יודעת להעריך את העבודה וההשקעה שלי".

קמביאסו לא הסתיר אף פעם את המודל שלו לחיקוי - פרננדו רדונדו. הקשר הארגנטינאי הנערץ עשה קריירה מפוארת, בחלקה הגדול בריאל מדריד (1994-2000), בשנים בהן שיחק קמביאסו בקבוצת המילואים. רדונדו גם שיחק חמש שנים (1985-1990) בארחנטינוס ג'וניורס, הקבוצה בה גדל קמביאסו. כשניסו לערוך השוואה ביניהם ושאלו את קוצ'ו בעניין, הוא ענה: "אני לא יכול להשוות את עצמי לרדונדו מנקודת המבט שלי, כי הוא פשוט האליל שלי". מוריניו מכיר את האהדה הרבה שרוחש קוצ'ו לשחקן העבר, וכשרצה לתת לקשר שלו מחמאה ענקית, אמר את הדברים הבאים: "קמביאסו הוא כמו רדונדו - לא מאוד מהיר, אבל על כר הדשא מהיר יותר מכל אחד אחר ותמיד ראשון לכל כדור".

קמביאסו הוא מאותם שחקנים שהם המאמן על המגרש. הוא מביא הרבה אופי, שרחש אט אט בשנותיו באינטר. המנהיגות שלו שקטה. הוא לא צועק על חבריו, אלא קונה אותם ומגיע אליהם בלהט, במחויבות הבלתי מתפשרת שלו ובהשקעה הרבה, כשהוא מראה שגם שחקנים טכניים כמוהו (אפשר לתפקד אותו כמעט בכל מקום בקישור) יכולים לתת הרבה מלחמה על המגרש. הבעיה שלו נובעת בכך שהוא לא מאפשר לגוף שלו יותר מדי מנוחה. גם כשהוא מרגיש עייף ותשוש הוא עדיין מתרוצץ, ממאן להתחלף (ובמקרים אחרים לא לפתוח), דבר שגורר לא מעט פציעות.

חברו של קמביאסו לקבוצה ובן ארצו, חאבייר זאנטי, הפך ב-15 השנים שלו באינטר לקפטן ולאחד מסמליה הגדולים. לא ירחק היום בו יפרוש פופי וישאיר את סרט הקפטן לבא אחריו, והוא כבר יודע מי מועמד. "קמביאסו שחקן אינטיליגנטי מאוד מבחינה טקטית", אמר עליו הטרקטור. "הוא נדיב בצורה יוצאת מן הכלל, גם מחוץ למגרש, ויש לו את היכולת הדרושה להיות המנהיג והקפטן הבא של אינטר. יש לו גישה חיובית מאוד למשחק וגם לחיים".

אלא שהחיים, כפי שמסתבר לא מעט פעמים, הם לא תמיד גן של שושנים. קמביאסו, כמו זאנטי, קיבל מהלומה מקצועית קשה ביותר לאחרונה, כשלא זומן על ידי מראדונה לסגל המורחב של נבחרת ארגנטינה לקראת גביע העולם שייערך בדרום אפריקה בקיץ הקרוב. קמביאסו שיחק כבר במונדיאל אחד (2006), אבל דווקא באחת העונות הגדולות שלו ושל אינטר קיבל את הבשורה המרה. אי הזימון לא הפתיע אף אחד, שכן מאז מונה מראדונה לנבחרת באוקטובר 2009 הוא לא קרא לקוצ'ו, למרות היכולת המצוינת שהפגין. "אני משתדל שלא לחשוב על הדברים הרעים ולערבב אותם כרגע עם שמחת האליפות", אמר קמביאסו, שבכל זאת נשאר אופטימי: "אולי תהיה לי הזדמנות נוספת בעתיד, אני רק בן 29".

הנימוק המרכזי של מראדונה לאי זימונו של קמביאסו נעוץ בכך שלמרות משחקיו הרבים במדי האלביסלסטה, הרי שהוא לא הותיר חותם של ממש בהם. לפחות לא כפי שהוא עושה באינטר. אלא שלא מעט אנשים בארגנטינה, למרות ההערצה הכמעט עיוורת למראדונה, מריחים שמהייבוש של קוצ'ו נודף ריח רע מאוד של פוליטיקה זולה. עם זאת, במדינה בה קרויה דת על שמו דייגו, יש כאלה שמגנים בחירוף נפש על החלטתו של מאמן הנבחרת ומצדיקים את השארתו של קמביאסו מחוץ לסגל.

אותם מצדדים טוענים שהוא אמנם יכול לשחק במספר עמדות שונות במגרש, אבל בכל אחת מהן יש שחקנים שעושים זאת טוב ממנו. מראדונה בונה את הקישור האחורי על חאבייר מסצ'ראנו, כשהוא אינו רוצה לשחק עם שני קשרים הגנתיים כיוון שיש בכוונתו לשחק התקפי. מראדונה גורס כי מסצ'ה לבד מספיק לעצור את התקפות היריב, בעיקר כיוון שהוא לא רוצה להאט את קצב המשחק של הנבחרת. כמו כן, בקישור הקדמי המאמן סומך יותר על הקפטן הוותיק של אסטודיאנטס, חואן סבסטיאן ורון.

כאמור, יש אחרים שגורסים כי הטיעון הוא פוליטי ולא ממש מקצועי. הסברה החזקה גורסת כי מראדונה לא זימן את קמביאסו כיוון שהאחרון ו-ורון מסוכסכים עוד מימיהם באינטר. השניים שיחקו בצוותא בקבוצה (2004-6) ולא הסתדרו, ולפיכך אי הזימון של קוצ'ו נובע מכך שדייגו רוצה להשכין מה שיותר שקט בגזרת הנבחרת. נכון לומר שהשניים שהו יחד במחנה הנבחרת בקופה אמריקה 2007 בוונצואלה ואף שיחקו יחד וחיו בשלום זה עם זה. יחד עם זאת, מראדונה עדיין לא רוצה שוורון יחוש איום, אפילו לא מהספסל, על ידי קמביאסו ולכן לא זימן אותו.

אבל למרות אי הזימון, קמביאסו מתעסק ונתון כעת כל כולו לגמר המפעל האירופי הבכיר. "כמובן שהגביע הזה חשוב מאוד לאוהדים, לשחקנים ולמועדון שלא זכה בגביע מאז 1965", אמר, "אבל אנחנו צריכים לשחק באחריות ואסור לנו לתת לזה להשפיע ולהכביד עלינו במהלך המשחק".

כאשר קמביאסו מדבר על אחריות, הוא יודע למה הוא מתכוון. כבר כשהיה בן 14 ראה מאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת לשעבר, חוסה פקרמן, את הכישרון הגלום בשחקן וזימן אותו לנבחרת עד גיל 17. "בגיל 14 שיחקתי בנבחרת, כאשר שנה לאחר מכן, בהיותי בן 15, קיבלתי זימון לנבחרת עד גיל 21", סיפר קמביאסו. "מעבר לכבוד הרב בזימון שכזה, לאור הגיל הצעיר, הדבר החשוב והעיקרי שקיבלתי מכך היה שזה גרם לי כבר כנער מתבגר להבין את המחויבות והאחריות שיש לשחקן כדורגל בוגר".

מאז 1972 לא הגיעה אינטר למעמד הגמר במפעל האלופות ו-45 שנה (אז עשתה זאת שנתיים ברציפות) לא הניפה את הגביע הנכסף. כ-15 שנים אחרי אותם זימונים לנבחרות הצעירות ומספר ימים לאחר אי הזימון לנבחרת הבוגרת, ניצב קמביאסו באחד מאותם רגעים ששחקן צריך להתעלות על עצמו ולהוכיח בגרות ומחויבות. שש שנים אחרי שעזב את הסנטיאגו ברנבאו, ישוב הקשר הארגנטינאי לאצטדיון המפואר במטרה להניף את גביע אירופה לאלופות, לראשונה בקריירה שלו. שם הוא יוכל להוכיח לא רק למראדונה, אלא גם לעצמו, שהוא עומד בשורה אחת עם השחקנים הגדולים של אינטר ושל הכדורגל העולמי כיום.