מכבי או קינדר?

מה יותר מרשים, ה-24 הפרש שקינדר הורידו על אולקר באיסטנבול, או הניצחון בשיניים של מכבי במלאגה? הקלילות הבלתי נסבלת שקינדר עושה את זה, או היכולת של מכבי לנצח משחקים צמודים באולמות הכי קשים באירופה? אנתוני פארקר או עמנואל ג'ינובילי?

זה היה אחד המשחקים היותר טובים של מכבי העונה, ואולי משחק ראשון שאחריו דייויד בלאט יכול לבוא הביתה ולהגיד שסוף סוף הדברים מתחילים להיראות כמו שהם צריכים בחודש ינואר. נתחיל בבשורות הטובות: דייויד פיצח את הקוד המתמטי של חלוקת דקות המשחק בין השחקנים. נראה כי הטירוף של תחילת העונה עבר ובמשחק מול הספרדים כל שחקן (חוץ מבריסקר, שאליו עוד נגיע) ידע פחות או יותר לכמה דקות הוא הולך להוריד את הטרנינג. ומי שמפרק מוקש כזה בסגל כמו זה של מכבי השנה עושה הרבה יותר מצעד אחד קדימה.

דבר שני, חלוקת הנטל על המגרש. אנתוני פארקר עושה את שלו ומגיע לקלאץ' בדיוק בזמן (כולל גג שמגיע ממקום הרבה יותר רחוק מאירופה), נייט האפמן מתקדם (בצעדי צב, אבל מתקדם) ואריאל מקדונלד מנהל את המשחק הכי טוב שלו העונה (ופחות לחוץ על הקליעה).

ובריסקר. קלעי לא שוכח אף פעם לקלוע. שימו אותו על הבלטה, תנו לו כיוון כללי וזוזו הצידה. בחודש האחרון ראה בריסקר מגרש כמו שהוא ראה כל העונה ביחד. דייויד בנה לו את הביטחון לאט לאט. היו כבר סימנים מקדימים לידית (9 שלשות בגליל) שלא נסה ליחו. במלאגה יודו מחר שלא בדיוק שמעו על הסיפור.

הבשורות הרעות: חוסיין בשוק. מכבי כמעט הפסידה את המשחק ברבע האחרון בגלל ריבאונד התקפה. האפמן היה מחובר עם דבק לרצפה, צ'ורה כבר לא יכול להתמודד עם הסוסים הצעירים של אירופה. ובשוק? שני מטר מדייויד על הספסל. ההחלמה של צ'ורה מהפציעה והעובדה שבשוק לא יכול לשחק בליגה, הפכו אותו לבדיחה עצובה. וזה עוד בלי להזכיר במילה את גיבנת ה-700 אלף דולר שהוא גורר איתו לכל מקום.

אז קינדר או מכבי? סל אדיר מאחורי הגב (מדהים) של ג'ינובילי, או גג (ענק) של פארקר? שווה לחכות לפגישה במאי. בבולוניה, אגב.