צא כבר מהבונקר

שריקת הסיום למשחק האחרון של העונה מצאה את אלישע לוי מבולבל. מאמן מכבי חיפה השפיל את מבטו ונע באיטיות הלוך ושוב על כר הדשא. הוא הסתודד עם עוזרו גיאורגי דרסיליה ועם מאמן בני יהודה, גיא לוזון, לפני שניגש לשוחח עם יניב קטן, הקפטן שהיה שרוע על הדשא, שבור מאובדן האליפות. גם דקות ארוכות לאחר מכן, כשניגש לתקשורת, לוי נראה מנותק. הוא לא הצליח לתת הסבר מקצועי ל-90 הדקות האחרונות של העונה וגם לא הצליח להעביר את תחושותיו. ברגע כל כך אמוציונאלי, הציפייה מהמאמן הייתה שישתף את הקהל ברגשותיו, אולי יעביר מסר מנחם לאוהדים הירוקים, אבל לוי בחר במילים פשוטות. ולא בפעם הראשונה.

אומרים על אלישע לוי שהוא האיש הנחמד בכדורגל הישראלי, אבל בכדורגל כמו בחיים, נחמד זה לא מספיק. כדורגל זה שואו, מערבולת יצרים והשחקנים הראשיים שלו צריכים לספק גם רגש, סיכון, חוצפה ופרובוקציה כשצריך. לייצר רייטינג. מכבי חיפה הלכה השנה על קו החביבות הקלישאתית של אלישע לוי ואיבדה את דעת הקהל. מנגד, הפועל תל אביב ואלי גוטמן סיפקו לתקשורת את הכותרות, האש והתשוקה והפכו, גם בגלל צורת המשחק, לסוג של קונצנזוס. אלישע לוי הוביל את מכבי חיפה לעונה הטובה בתולדותיה מבחינת אחוזי ההצלחה, אך ההרגשה היא שגם אם היה זוכה בתואר, תדמית "הנחמד" בה הוא דבק מונעת ממנו לקבל הכרה אמיתית ומעבר לזה, ההתנהלות הזהירה שלו רק הגבירה את תחושת הפקפוק והביקורת המקצועית כלפיו.

במהלך העונה, בכל יום חמישי בשבוע, עורכת מכבי חיפה מסיבת עיתונאים לקראת המשחק. שבוע אחרי שבוע התייצב לוי וחזר על אותם משפטים: "מצפה לנו משחק נגד יריבה עיקשת. עלינו לבוא מפוקסים ומרוכזים". תמיד הגיע מחושב, צנוע, לא מעד בלשון ולא סיפק כותרות. המאמן סירב בכל תוקף לבצע ניתוחים מקצועיים או לדבר על טקטיקה והקפיד לשמור על אותם ציטוטים משעממים. בחיפה יש הטוענים כי זהו רצונו של יעקב שחר, אבל כך או כך, הרוטינה של מסיבות העיתונאים הבנאליות גרמה לחיפה לאבד את התקשורת.

הקיבעון הזה פגע בחיפה בטווח הארוך. ככל שהעונה הלכה והתפתחה, הקונצנזוס סביב הפועל תל אביב הלך וגדל. בעוד חיפה נתפסה כקבוצה משעממת וצפויה, האדומים שידרו סקסיות ורגש, ירו בכל מה שזז וקיבלו בוסט תקשורתי עצום. מכבי חיפה של העונה ניפצה שיא אחרי שיא, אבל לא זכתה לפרגון שקיבלו האדומים וגם לא דאגה ליחצן עצמה כמו שצריך. בסיום משחק הניצחון על בית"ר ירושלים בשבוע שעבר והחזרה לפסגה התפרץ דקל קינן ואמר: "אנחנו ניקח אליפות, כי אנחנו הקבוצה הטובה בארץ ויש צדק בכדורגל". האמירה הזו שחררה הרבה תסכול. אפשר להסתכל עליה כאילו אמר הבלם: "הראינו לכם", אבל בין השורות ניכר על שחקני חיפה כאילו הם אלה שהיו זקוקים לתזכורת.

רגש כזה הוא מצרך מבוקש ואהוב בכדורגל המודרני. הוא יוצר עניין ומי שמוציא אותו החוצה, גם מקבל בחזרה. דדי צוקר, חבר כנסת לשעבר ואוהד ירוק מושבע, מסביר: "כדורגל זה שואו במובן הטוב של המילה ומי שלא נותן שואו, נגרעות ממנו נקודות. מי שלא מבין שכדורגל זה סיפור של תשוקות, מחמיץ את העולם הנהדר הזה".

אליבא דצוקר, בדיוק בנקודה הזו מכבי חיפה הפסידה בנוקאאוט להפועל תל אביב: "אפשר לחבב ולהעריך את אלישע, אבל הוא לא מעורר הזדהות ורגשות. גוטמן הוא רגשן ואילו אלישע קר ומופנם. הוא טכנאי מצוין, מתפעל מצוין אבל לא מייצר תמיכה. הוא לא מוטיבטור. מוריניו, למשל, מבין את תפקיד המותג ויודע מה מייצר רייטינג וחיבור רגשי. הוא מפגין אהבה ותשוקה, כמעט כמו התמסרות לאישה. אני לא רואה את אלישע עושה את זה. התקשורת אוהבת את גוטמן יותר ובצדק כי הוא מייצר אמוציות. לעומתו, אלישע לא מתעצבן ולא שמח".

בעונה שעברה, תדמית הנחמד עזרה מאוד ללוי. מאמן שהגיע מלמטה ופילס את דרכו ביושר למשרה הנחשקת. הדעה הרווחת הייתה ש"מגיע לו" התואר בו זכה בעונתו הראשונה. העונה, לוי היה צריך להבין שהגימיק הזה מיצה את עצמו. באיזשהו מקום, הוא פספס הזדמנות לשנות את התדמית הנחמדה ולהוסיף לה קצת חוצפה ורוע. גוטמן של השנה הוא דוגמא מושלמת לשינוי תדמית. המאמן פתח את ליבו, בעט בסטיגמת 'הגרמני' ועל הדרך החל לקבל הרבה יותר פרגון. גם אברהם גרנט הבין שקרירות וקיבעון לא יעזרו לו להיכנס ללב האנגלים. מנגד, לוי, גם בצד המקצועי, לא היה מוכן לסטות מהדרך הישנה שלו ובאידיליה התגלו סדקים ראשונים.

הביקורת על אלישע לוי, שהושמעה גם בקרב גורמים במועדון, קשורה בהתנהלות שבלונית גם בצד המקצועי. ניהול משחק צפוי עם חילופים קבועים ונפילות ברגע המאני טיים של העונה. למכבי חיפה של העונה תמיד היה חסר הגרוש ללירה. היא העפילה לליגת האלופות, אבל נכנסה לסטטיסטיקה כקבוצה הראשונה שלא כבשה שער בשלב הבתים. קבעה שיא מועדון של 83 אחוזי הצלחה, אבל איבדה את האליפות. גם במפעלים המשניים – גביע המדינה וגביע הטוטו – נכנעה להפועל רמת גן והפועל רעננה, בהתאמה.

גם בקהל החלה להתגבש התחושה שמשהו חסר בקרב האיש על הקווים. "מכבי חיפה חזקה יותר, אך אין לה שיק כמו של ורמוט או ברק כמו בעונות של ברקוביץ' ועטר", סבור היסטוריון הכדורגל החיפאי חיים קאופמן. "חיפה קבוצה של נחישות והגנה, אבל אין לה אסתטיקה, קלות ויופי. הקהל הרגיש שאלישע נכנס ללחץ ברגעים הקשים ולא תמיד ידע לייצב את הקבוצה בשלבים קריטיים". צוקר מוסיף: " גדלנו על מכבי חיפה הטכנית, מותג של כדורגל מהנה, יופי על חשבון תוצאות. ההרגשה היא שהפועל מנסה לדחוק אותנו וללכת על מותג הצ'ארמר. הם מצטיירים כמי שמציג את הכדורגל האטרקטיבי והסקסי. זה לא פשוט".

איתן אהרוני, שחקן העבר האגדי של הירוקים מצטרף: "אני לא יודע מה קורה בחדרי חדרים, אבל לא הבנתי הרבה דברים שקרו במהלך העונה, כמו למה הקבוצה לא התחזקה בחלוץ פורה או קשר התקפי. סגל שחקנים חסר, החלטות כאלה ואחרות במהלך השליש האחרון גרמו לאלישע לפספס את העונה מבחינה מקצועית". מנגד, רפי אוסמו, בלם העבר האגדי של הירוקים, לא מסכים עם דעת הקהל: "בחיים שלנו זוכרים רק את הסוף. הפועל תל אביב הציגה במאני טיים יכולת פנטסטית וגם לפני שהיא זכתה באליפות דיברו על הכדורגל היפה, אבל אנשים שכחו שגם חיפה נתנה תצוגות נגד גדולות הכדורגל בליגת האלופות, לא הסתגרה והציגה כדורגל חיובי. את העונה של אלישע לוי אפשר לסכם בשתי מילים: כישלון הישגי. מכבי חיפה הובילה את הטבלה בזכות הבקעת שערים, הרימה את הראש וידעה לנצח בליגה ולפתוח את הפער גם אחרי הפסדים בליגת האלופות".

ההחלטה על המשך ההתקשרות עם אלישע לוי התקבלה אצל שחר הרבה לפני תום העונה. ההודעה הרשמית הגיעה כשחיפה הייתה במקום השני. למרות הביקורת, במועדון מסבירים כי ההחלטה התקבלה בראייה של כל העונה ולא משקפת את השורה התחתונה. לוי זוכה למחמאות בעיקר על השיפור במצב החברתי בחדר ההלבשה אחרי השפל של ימי רוני לוי והקרדיט שהעניק העונה לשחקנים הצעירים של המועדון. אלא שלקראת העונה הבאה עומדת בפני המאמן וההנהלה דילמה: האם להמשיך באותו קו או לחלופין לשנות אסטרטגיה ולצאת למסע רכש נרחב במטרה להחזיר את התואר ולחזור לליגת האלופות.

חיפה ניסתה לבנות את עצמה לעתיד גם מבחינת זרים צעירים, אך הקונספט הזה נכשל עם ירו בלו, אוסיי רנספורד, אנדרסון ווסט וסאדאת בוקארי. בעידן אלישע לוי, חיפה לא צירפה ישראלים או זרים בכירים. ההנהגה הופקדה בידיהם של יניב קטן וניר דוידוביץ', כשמסביבם שלד צעירים. שוק השחקנים הישראלים צפוי להיות גדוש ומעניין בקיץ, אך הסתערות שכזו מצד חיפה פירושה מהפכה של ממש. הצהרת כוונות ושינוי קונספציה מוחלט.

"אלישע צריך לעשות קאט בבשר החי", פותר אהרוני את הדילמה. "הקבוצה הזאת לא הביאה את מה שהיא הייתה אמורה להביא. עכשיו הוא צריך לשחרר את כל מי שרוצה לעזוב לאירופה או לקבוצה אחרת בארץ ולהביא שחקנים איכותיים שרוצים יותר". אוסמו מוסיף: "אין מצב כזה במכבי חיפה שבונים קבוצה. תמיד צריך לרוץ ולזכות בתארים ובכדי שזה ייעשה בצורה רצינית, הם חייבים ללכת על הישראלים הכי טובים ולפגוע בשני זרים לפחות".

אוסמו חזר אחורה ל-1986, גם אז איבדה חיפה את האליפות במחזור האחרון: "היינו מרוסקים וההנהלה לא עשתה את השינויים הנדרשים, כלומר רענון בסגל. גם עכשיו, אם לא ירעננו ולא יזרימו דם חדש לקבוצה יהיה קשה מאוד גם מבחינה פסיכולוגית. השחקנים עברו טראומה השנה ולכן צריך לצרך שחקנים מבחוץ עם רעב לתארים".