שלום תקווה על גילי ורמוט שחקן העונה:
אם צריך לנסח במילה אחת את סוד ההצלחה של גילי ורמוט העונה, המילה הזו תהיה בגרות. לפני הכל ואחרי הכל. הבגרות של ורמוט העונה היא הסיבה המרכזית לכך שהוא הפך להיות שחקן כל כך דומיננטי ובלי שום ספק שחקן העונה. כבר בעונה שעברה, כשראיתי אותו משחק, ידעתי שהוא צלח היטב את המעבר חזרה לארץ. הרבה אנשים אמרו שעשה שטות כשיצא לבלגיה, אבל לדעתי זה גם חלק מהדברים שחישלו וביגרו אותו לשחקן השלם שהוא היום. תמיד היה לו את הפוטנציאל, אבל הבגרות שלו והניסיון שצבר הביאו לכך שהוא יודע לעשות את הדברים הנכונים בעיתוי הכי נכון, וזה השינוי הגדול שהוא עבר. זה נשמע כמו צעד קטן, אבל עבור שחקן כדורגל זהו צעד ענק בהתפתחות.
לכן, העתיד של ורמוט תלוי קודם כל בצד המנטאלי, כי מבחינת יכולת הוא מתאים לרמות הגבוהות של אירופה. לכן, העתיד של ורמוט עדיין נמצא באירופה. לכל שחקן ישראלי מומלץ לברוח מכאן אם יש לו את הזדמנות, ואצל ורמוט עוד יותר. ורמוט לא צריך לחשוש בגלל שהוא חזר מבלגיה, אלא להתמיד ולחפש להתקדם. מה שקרה בבלגיה יכול לנבוע מהרבה סיבות, אבל אף אחת מהן לא אמורה למנוע ממנו להמשיך ולהתפתח באירופה. ההתקדמות של ורמוט יכולה וצריכה להתרחש גם בנבחרת, ואם לואיס פרננדז יאמין בו וייתן לו את הביטחון, הוא יקבל את אותו שחקן מבריק מהפועל תל אביב של העונה. העיקר הוא שורמוט ימשיך להבין את המסר מהעונה האחרונה, והוא שההתקדמות שלו תלויה אך ורק בו. ככל שיתבגר, כך הוא גם ישתפר.
יוסי מזרחי על אריאל הרוש תגלית העונה:
מי כמוני יודע כמה זה קשה לעמוד בשער במועדון כמו בית"ר ירושלים. בטח בעונה הראשונה שלך ובטח כשהקבוצה שלך נכנסת לעונה לא קלה. כשמצרפים את כל הנתונים הללו, מבינים עד כמה העונה של אריאל הרוש היא הצלחה ענקית. לא כל אחד מסוגל לעבור את כל המבחנים האלו לחץ בית"רי, מצוקה בסגל, אבל הרוש הוא שוער שמראה שיש לו המון שקט נפשי ויכולת למשוך קבוצה עם הרבה מאוד לחץ כמו שיש בבית"ר ירושלים. שילוב של אופי ויכולת.
בקבוצה שמייצגת כל כך הרבה אוהדים, תפקיד השוער הוא קשה שבעתיים. לכל שוער אסור לטעות, אבל בבית"ר ממש אסור. השגיאות לא מתקבלות בהבנה. הרוש שם מהר מאוד את הלחץ הזה מאחוריו, גם בזכות אהבת הקהל, מה שמלמד על התפתחות נכונה של שוער מצוין.
לא בטוח שהוא מנהיג. מנהיג מדבר הרבה והרוש בינתיים מדבר מעט. שוער צריך לדעת לדבר, לכוון, לצעוק, אבל בינתיים יש לו יכולת ריכוז גבוהה, הרבה שקט וקור רוח לעמוד בלחצים, ואלו תכונות מצוינת. מעכשיו חובת ההוכחה היא עליו גם בנוגע לנבחרת הלאומית, אבל העונה הוא גילה שיש לו את הכלים לעמוד במבחנים מהסוג הזה. אם חיפשנו שוער שיוביל את דור העתיד שאחרי אוואט, דווידוביץ' ושטראובר, אז הנה מצאנו.
אמציה לבקוביץ' על אלי גוטמן מאמן העונה:
לאלי גוטמן היו העונה שחקנים מעולים, שחקנים שהם עמוד שדרה של קבוצה: דה סילבה, שכטר, ורמוט ואניימה, אבל רק בזכותו כל אחד תרם מעט יותר לחלקו בהצלחה הכללית. בלי השיטה שלו, בלי הארגון והסדר, כל כוכב היה רק שחקן טוב.
את העוצמה שבארגון של גוטמן ניתן היה לראות בעיקר אצל השחקנים הפחות כוכבים. כאשר שחקני משנה מתחלפים בין ספסל להרכב ועדיין מבצעים את מלאכתם על עיוור, אתה יודע שיש טביעת יד מאחורי אוסף הכישרונות. מישהו שנותן להם כיוון.
יש אנשים שאסתטיקה בכדורגל היא עבורם שער או דריבל, אבל עבורי זה היה תענוג צרוף לשבת ביציע ולראות איך כל המערך הזה פועל. את ההפרשים המדודים בין הגנה להתקפה, איך כולם עולים יחד כקבוצה להתקפה ויורדים כקבוצה להגנה, איך הם נמצאים תמיד עם הפנים לכדור. גם זה יופי בכדורגל.
לוקח המון זמן ליצור כזה יופי, אבל רואים את השיטה של גוטמן ממש בשורשים של הקבוצה. כשיש סבלנות להנחלת שיטה כזו, מה שלא היה לגוטמן בבית"ר, בסוף כולם מפנימים והמערך הופך לקטלני. בזכות הסבלנות הפועל הפכה לקבוצה הכי אטרקטיבית בארץ, ועל הסבלנות הזו מגיעה מילה טובה גם להנהלת הפועל תל אביב. הרווח, בסופו של דבר, היה גם שלה.
שמעון גרשון על דגלאס דה סילבה הזר של העונה:
ברור לכולם שדגלאס דה סילבה עשה העונה קפיצת מדרגה בכל האספקטים של המשחק. אבל למה רק עכשיו? מה השתנה? הכל כנראה מתחיל במעבר לקבוצה גדולה, מעבר שהוליד איתו מחויבות יותר גדולה. אני זוכר שבתקופה שדה סילבה שיחק בהפועל כפר סבא, היה לו כל הזמן את הרצון לעלות ולהשתתף במשחק ההתקפה, דבר שהוא עדיין עושה זאת, אבל הפעם בתדירות הרבה יותר קטנה. לסך הכישרון שלו נוספת תחושת אחריות קבוצתית, ששינתה את הפאזל.
החלק של הצוות המקצועי בהפועל תל אביב בכך הוא לא קטן. דה סילבה היה צריך מישהו שיכניס אותו לתלם ויעזור לו לממש את הפוטנציאל שהיה גלום בו. אנשים לא מבינים כמה זה קשה להתוות דרך לשחקן שעבר את גיל 20, אבל הצוות המקצועי הצליח לחדור אליו גם בגיל מאוחר. לא בטוח שאם היה ממשיך בכפר סבא, היו רואים ממנו את אותן יכולות.
כעת, לדה סילבה יש את הכלים להצליח גם באירופה. יש לו את המהירות והכוח ואת הכישרון להמשיך ולהשתפר. לכן, עלינו למהר ולאזרח אותו לטובת הנבחרת, אם הוא כמובן רוצה בכך. זו תהיה תוספת כוח אדירה לנבחרת, שתרוויח בלם נהדר ודמות מעולה שמשפיעה המון על המערכת אותה היא משרתת.