פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חילוף חומרים

        בין שלל התשבוחות לנאש, היל, ג'נטרי וריצ'ארדסון, ישנו אב נוסף בהצלחתה המרנינה של פיניקס: אחד הספסלים הטובים בליגה

        נהוג לומר שלהצלחה אבות רבים. אם נבחן לרגע את פיניקס סאנס - המרעננת הרשמית של פלייאוף 2010, אם תרצו – אכן נגלה לא מעט אבות: סטיב נאש וגרנט היל שמסרבים להיגמר; אמארה סטודמאייר שהחל גם לשמור; ג'ייסון ריצ'ארדסון, שמשחק בפלייאוף הזה טוב מכפי שאי פעם שיחק בכל הקריירה שלו; ואלווין ג'נטרי, שהתמנה למאמן פיניקס לפני קצת יותר משנה, ומאז הפך את הקבוצה לכזו ששומרת ונלחמת, אך מבלי להתפשר על סגנון המשחק המהיר שהלילה (בין ראשון לשני) השלים סוויפ יוצא דופן על סן אנטוניו הקשישה.

        נהוג גם לחתום את האמרה שפתחה את הפסקה מעל, עם "הכישלון יתום". לאחר שבתקופת נאש-ד'אנטוני הסאנס הודחו שלוש פעמים מול הספרס בפלייאוף, את הקוף הזה החבורה מאריזונה סוף סוף הצליחה להסיר מגבה. בלי לקחת כלום מיכולותיו המבריקות של ד'אנטוני כמאמן התקפי, היו לו כמה מגרעות, בראשן חוסר דגש על הגנה, איבוד קור רוח ושליטה מול יריבות קשוחות במיוחד (כלומר, הספרס) וניהול רוטציה קצרה וצפויה, בדגש על דקות מנוחה קבועות לנאש – לפני ואחרי ההפסקות שבין הרבעים – אפילו אם ההתרחשויות על הפרקט חייבו התנהלות אחרת.

        ובכן, אחד השינויים שג'נטרי הביא עימו לפיניקס – וכזה שמהווה אב נוסף להצלחה – הוא השימוש בספסל. נכון, לא תמצאו שם שחקן ורסטילי ומוכשר כמו למאר אודום מהלייקרס, או את העומק הבלתי נגמר שיש בקליבלנד, אבל בדומה לספסל של אורלנדו, מזה של פיניקס עולה חמישיית שחקנים שמספקת כוח אש, אנרגיות, הגנה ובעיקר – שמירה על קצב משחק אינטנסיבי שעד כה שחק את יריבותיה הקצרות (פורטלנד) והזקנות (הספרס). אם יכולתם של שחקני הספסל לאחר משחק מספר 2 מול הספרס גררה מחמאות מצד נאש, היל ואפילו היריב שמנגד טים דאנקן, לאחר צמד משחקי החוץ בסן אנטוניו, הגיע הזמן להעניק כבוד לכל אחד ואחד מהמחליפים בפיניקס. נתחיל מכוכב משחק מספר 3, בחור סלובני שאחראי, ככל הנראה, לתצוגת הפלייאוף המפתיעה והמרשימה ביותר עד כה. הגיע הזמן להכיר את גוראן דראגיץ'.

        נמצא: רכז מחליף

        26 נקודות ב-17 דקות, מתוכן 23 ברבע האחרון שנפתח ביתרון נקודה לספרס והסתיים בניצחון מוחץ של הסאנס, זו התפוקה של דראגיץ' במשחק חוץ שהספרס היו חייבים לנצח, והפסידו - משחק החוץ שהכריע, ככל הנראה, את הסדרה כולה. בכלל, הרכז המחליף מסלובניה פורח במשחקי חוץ, עם תצוגות של 10 נקודות בניצחונות החוץ על פורטלנד בסיבוב הראשון, גם הן בדקות משחק מועטות. רוצים עוד? גם במהלך העונה הרגילה דראגיץ' תרם לניצחון מול הספרס עם 18 נקודות, ובאולם הסופר-ביתי של יוטה הוא הפציץ 32. לא רע בשביל שחקן שנה שנייה, חייבים להודות.

        דראגיץ' הוא אמנם שמינית מהפליימייקר שסטיב נאש מהווה, אבל עם יכולותיו לחדור לסל, לקלוע מבחוץ, להגן ובעיקר - להתעלות במצבים הקשים באמת, הוא מתגלה כמחליף יותר מראוי לפוינט גארד הקנדי הזקן-צעיר. במספרים, דראגיץ' מאפשר לנאש יותר מ-14 דקות מנוחה למשחק בפלייאוף עד כה, לעומת 7.5 עד 11.5 הדקות שבהן ד'אנטוני הושיב את נאש על הספסל בתקופתם המשותפת. מה שמביא אותנו למי שהיה רכז מחליף של הסאנס בשנים הקודמות:

        באופן אירוני, לצד הצלחתו של הספסל בפיניקס כמכלול, ליאנדרו בארבוסה ירד העונה לשפל בממוצעי הדקות, נקודות, אחוזי קליעה ושאר ירקות, לפחות מאז עונת הפריצה שלו, בשנתו השלישית בליגה. מאז ועד לעונה זו, בארבוסה נחשב לאחד השחקנים השישיים הטובים בליגה – סקורר זריז ואקספלוסיבי שפרח בשיטת הראן אנד גאן של ד'אנטוני. אבל במחשבה שנייה, אין פה שום אירוניה אלא אינדיקציה נוספת לחוסר יכולתו של ד'אנטוני לפרוש את הרוטציה שלו מעבר לשישה-שבעה שחקנים.

        אם בעבר בארבוסה שיחק באזור השלושים דקות למשחק, תוך שהוא גם עולה לצד נאש אבל גם מגבה אותו כרכז, כיום מספר הדקות שלו התמתן ותפקידו על המגרש בהתאם. הברזילאי הוא עדיין נשק התקפי מצוין מהספסל, אבל הפחתת הדומיננטיות שלו בהתקפת הסאנס חוסכת מהקבוצה קבלת החלטות בעייתית משהו מצד הקומבו גארד הזריז. כרכז, בארבוסה נטה להחזיק יותר מדי בכדור, להאט את קצב המשחק ולאבד לא מעט כדורים; כקלעי, הוא בר-תחליף בערבים שבהם הקליעה שלו לא נכנסת, הודות ליכולת הקליעה של דראגיץ', שגם לא נופל ממנו בגובה. ואחרי כל אלה, הסאנס בוודאי ישמחו אם בארבוסה ימשיך עם אחוזי הקליעה המשופרים שלו בסדרה מול הספרס עד כה, ויספק משחקים נוספים כמו זה השלישי, בו תפר 13 נקודות קריטיות. הלילה הוא דווקא פישל עם 2 מ-10 מהשדה, אבל למזלו, כמעט כמו בכל משחק אחר בפלייאוף השנה - היה שם שחקן ספסל אחר שיציל את המצב.

        באלה הידיים

        אם דראגיץ' ובארבוסה מספקים בעיקר התקפה, ואת התרומה שלהם ניתן למדוד בסטטיסטיקה פשוטה, הרי שצמד הפורוורדים שעולים מספסל הסאנס מביאים הרבה יותר מסתם מספרים. ג'ארד דאדלי - כוכב משחק מספר 4, אם תרצו - שיחק ארבע שנים מלאות בבוסטון קולג' ולפני הדראפט נחשב לטווינר – נמוך מדי לשחק פאוור פורוורד, קצת כבד לעמדת הסמול פורוורד.

        טווינר, סניור ופוטנציאל מוגבל זה מתכון בטוח להיבחרות בסיבוב השני – אבל שארלוט הפתיעה ולקחה את דאדלי בבחירה 22 של דראפט 2007. אחרי עונה ורבע במדי הבובקאטס, הוא נשלח יחד עם ג'ייסון ריצ'ארדסון לפיניקס, בתמורה לבוריס דיאו וראג'ה בל, ונאלץ להמתין עד להחלפת טרי פורטר בג'נטרי כדי להראות מה הוא שווה. אז הדקות שלו טיפסו לעשרים למשחק, והעונה – 24 דקות, במהלכן תרם 8.2 נקודות כולל 1.5 שלשות בדיוק של 45.8%. אבל מעבר לשלשות (3 מ-3 הלילה, בדרך ל-16 נקודות, 6 ריבאונדים, 4 אסיסטים ושתי חטיפות) דאדלי הוא שחקן קשוח וחכם, תכונות שמחפות על המחסור בזריזות ואתלטיות, גם לצרכי מטלת שמירה כמו מאנו ג'ינובילי. לפעמים נדמה כי הידיים שלו נמצאות בכל מקום, מה שהוביל לקליפ משעשע למדי בהשתתפות שחקני פיניקס והצוות המקצועי של הסאנס (ראו לינק בסיום הקטע).

        גם הזרועות הארוכות של לואיס אמונדסון משתדלות להגיע לכל מקום על הפרקט, ולעתים אף מצליחות. הפאוור פורוורד האנרגטי מחפה על המחסור במאסה עם עבודת רגליים בהגנה ומאמץ בלתי פוסק. הוא מתאים היטב למשחק הריצה של פיניקס הודות ליכולתו לרוץ מסל לסל במגרש הפתוח; אחראי להזדמנויות נוספות לנקודות הרבה מעבר למה שנתוני הריבאונד בהתקפה שלו מראים, ומעת לעת גם יפתיע עם אסיסט יפה או קליעה פנויה מחצי מרחק.

        לא פראייר

        הפורוורד-סנטר צ'אנינג פריי סוגר את החמישייה השנייה של הסאנס. אומנם פריי משחק בפלייאוף כמעט פי שתיים יותר דקות מג'ארון קולינס, הסנטר הפותח בפיניקס, אבל הוא עלה מהספסל גם מאחורי רובין לופז, הסנטר הפותח והפצוע של הסאנס. פריי, בניגוד לחבריו לספסל שצוינו עד כה, לא ממש פילס את דרכו בליגה משומקום, אלא ידע קריירה של עליות ומורדות. בעיקר מורדות: הוא נבחר שמיני ע"י הניקס ופרח בעונת הרוקי שלו תחת לארי בראון, אבל אכזב שנה לאחר מכן, דווקא כאשר אייזיאה תומאס שגם בחר בו, הפך למאמנו. בשנתו השלישית בליגה הוא תרם להצלחה המפתיעה של פורטלנד בעונת 2008, אבל שוב אכזב ונדחק מחוץ לרוטציה בשנה שלאחר מכן. בקיץ האחרון, הבלייזרס ויתרו על פריי כדי לפנות מקום בתקרת השכר, והוא מצא את עצמו עם חוזה צנוע של 4 מיליון דולר לשנתיים, אבל שוב בבית – פריי גדל מגיל שבע בפיניקס וכיכב במדי מכללת אריזונה המקומית.

        עם שתי שלשות למשחק בדיוק של 44% - ממוצעים מרשימים שנשמרים גם במהלך הפלייאוף הנכוחי - פריי משפר את יכולת ריווח המשחק של פיניקס. הוא אומנם נחשב לשחקן רך וריבאונדר בינוני אף יותר מסטודמאייר, אבל פריי הפתיע בסדרה מול הספרס עם עבודת שמירה סבירה מול דאנקן, תוך שימוש בניידות ובזרועותיו הארוכות – מוטיב חוזר אצל שחקני הספסל בפיניקס, כמעט כמו מבנה גופם הדקיק.

        זהו, אם כך, הספסל שמסייע לפיניקס להגיע עד גמר המערב ואולי אף מעבר לשם. בטווח הרחוק יותר, כנראה שפיניקס תוכל ליהנות מתפוקת ספסל זה, עד סיום עידן נאש. דראגיץ' ודאדלי חתומים על חוזי רוקי, בארבוסה גם הוא חתום לשנתיים הבאות, אמונדסון אינו נמנה עם מעמד השחקנים שעלות השארתם יקרה, ורק פריי עומד להשתחרר מהחוזה שלו בקיץ, כדי לגזור קופון על עונתו המוצלחת. אם הוא, וגם אמארה כמובן, יישארו בפיניקס – את זה נגלה בעוד חודשיים-שלושה. לפני כן, לא נותר אלא לראות האם פיניקס תעשה את הבלתי ייאמן, ותזמן לנו גמר NBA מול אורלנדו – המפגש הכי אטרקטיבי שאפשר מבחינת סגנון משחק, וכזה שיביא קרב מרתק וראוי לא פחות: זה בין שני הספסלים הטובים בליגה.