מי שגר בבית מזכוכית

אחרי שבוע של רינונים, תוצאה אחת כבר הייתה סגורה, לכאורה, עוד בטרם שריקת הפתיחה של המחזור ה-34 - הניצחון של מכבי חיפה על בית"ר ירושלים. ספק אם יש מישהו שחשב שבית"ר תצא עם נקודות מקרית אליעזר. כל מה שדובר עליו הוא הפרש השערים שחיפה תשפר, שישאיר את הסיכוי שלה חי בהנחה שהפועל תנצח את הדרבי התל אביבי.

אבל בית"ר באה להילחם, מתעלמת מהשמועות שמסביב ומעניקה לעצמה נקודת זכות בעונה מלאה נקודות שחורות. הדחיקה של אריק בנאדו לרשת של ניר דוידוביץ' בילבלה את מכבי חיפה. השיוויון הזה הוציא שוב את השד הידוע במשחקי הבית של הירוקים - הלחץ והרוח הרעה שנושבת מהקווים ומהיציעים. חיפה עמדה על סף משחק שלישי ללא ניצחון בארבעת משחקי הבית האחרונים שלה. ואז באה הנגיחה של דקל קינן.

אם מחפשים רגעים מכוננים בקריירה, זה כנראה אחד מהם. קינן עשה בשנים האחרונות התקדמות גדולה, אבל בכל פעם היה משהו אחר שגרם לו להיראות כאילו הוא לא על אמת, אם אלה הבלמים שהתחלפו סביבו בתדירות גבוהה ואם אלה טעויות בנוסח השגיאה האומללה בסכנין, שגיאה שעד אתמול הייתה אחת הסיבות לאבדן המקום הראשון של מכבי חיפה. בזינוק אקרובטי של מי שהבין את החשיבות של הרגע, קינן הבקיע שער ששווה, כנראה, אליפות שניה ברציפות ומגדיר אותו כאחד מאדריכלי התואר של מכבי חיפה. אחרי מעקב של סקאוטים מליגות שונות, יכול להיות שהשער הזה שווה בשבילו גם כרטיס לאירופה.

בהמשך טבעי לתעוזה של בית"ר, קשה עדיין למחות את רושם החרפה של מכבי תל אביב מיום שני, מפגן בושה שבלט בעיקר על רקע הלחימה בדרבי. כל מי שעיניו בראשו הבין שהצהובים לא ישחקו כמו מול נגד מכבי חיפה, גם להפועל תל אביב זה היה ברור. הבעיה היא ששם היו חייבים לצעוק את זה ולהדליק את הגזרה.

בדיוק כמו שהכמיהה של אוהדי מכבי להפסד הקבוצה שלהם חילחלה ביום שני לשחקנים במגרש, הדברים החריפים של מוני הראל והתלונות של שחקני הפועל על פתיחת הרגליים של מכבי רק יצרו במועדון האדום לחץ. זהו אותו לחץ שהפועל התעלמה ממנו כל כך יפה, שעמדה בו בכבוד ראוי להערכה לפני המשחק בחיפה ובמרוצת השבועות שבהם צימקה בהדרגה את הפער עד שכבשה את הפסגה.

בואו נדבר קצת עובדות: כמה סנטימטרים למטה, והכדור של דה סילבה נכנס. כמה סנטימטרים ימינה והכדור של ורמוט בפנים, אולי פותח את הדלת לתבוסה. הפועל תל אביב הצליחה לפרוץ את הבונקר המכוער של מכבי, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהשבוע האחרון לא עשה לה טוב, שהיא התעסקה יותר בטפל מאשר בעיקר.

הפועל תל אביב בעיקר יצרה רושם שהדברים לא תלויים בה, שהיא בכלל לא המועמדת מספר 1 לאליפות. כל הפאסון שבנה אלי גוטמן סביב הקבוצה במהלך העונה התרסק בארבעה ימים. היא הכריחה את עצמה לבוא כאנדרדוג לדרבי. לא אנדרדוג למכבי (כולם ראו את הבדלי הרמות במגרש) אלא לחיפה ולשאר העולם. זו גישה שאולי עובדת לפרגוסון או למוריניו, לא לגוטמן.

כקבוצה שיצרה (שלא באשמתה) אנטגוניזם כשהעפילה לפסגה בגלל שיטה מעוותת, הפועל הייתה צריכה לעשות הערכת מצב טובה יותר, גם מקצועית וגם תדמיתית, להתעלם מכל מה שקורה מסביב, לנקות את הראש ולתת לאחרים להוציא את הערמונים מהאש. לא רק שהיא לא עשתה זאת, היא המשיכה במסע התוכחה נגד הקונספירציה גם אחרי המשחק. כל ניסיון למתוח קו בין המשקוף של דה סילבה להצהרות של מוני הראל יהיה מגוחך, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שלו הייתה הפועל תל אביב מתעסקת בדברים אחרים בשבוע האחרון, הדרבי הזה היה מסתיים בתוצאה שונה.

שדני לוי עדיין לא הבטיח סופית את ההישארות, אבל כבר שכח את הקטסטרופה שלה גרם בהפועל פתח תקוה ומדבר על צמרת בעונה הבאה

רק לפני שבועיים, אחרי ה-0:3 המשכנע על הפועל פתח תקוה, ג'ון גרגורי נראה כמו קוסם. האנגלי הגיע במצב אבוד ונדמה היה שיצליח להישאר בליגה. שני מחזורים בלבד חלפו, ואחי נצרת הפכה לקבוצה הראשונה שהבטיחה את ירידתה. מסתבר שלא לכל האגדות יש סוף רומנטי.

אבל אם מתעלמים לרגע מהרומנטיקה, מקומה של אחי נצרת לא בליגת העל. לקבוצה שחיה מהפרת הבטחות ומאי תשלום משכורות אסור לשחק בליגה הבכירה, ומהבחינה הזו, טוב שנפטרנו מתופעת לוואי כל כך פסולה, שיצרה כל כך הרבה סימפטיה על המגרש וכל כך הרבה אנטגוניזם מחוצה לו.

גם בקדנציה הקודמת שלה נצרת שרדה עונה אחת בלבד בליגת העל ועברה תהליך ארוך ומורכב, שכלל בין השאר ירידה לליגה הארצית. השאלה היא לא אם יש בנצרת מישהו שיפיק לקחים ויבנה בסיס ראוי שלא יבייש עוד את המועדון (תשובה: אין), אלא האם העולות העתידיות יסתכלו עליה כעל קייס סטאדי של "כך לא עושים זאת נכון". למרבה הצער, גם כאן נראה כרגע שהתשובה שלילית.

בני יהודה - מכבי חיפה, בית"ר ירושלים - הפועל תל אביב

הנה סיטואציה מוזרה עבור הפועל תל אביב. עד יום שישי, הדאבל היה בהישג יד וגמר הגביע ביום שלישי היה תחנה ראשונה בדרך להשלמת המשימה. לפתע, המשחק הזה הופך לסוג של מטרד. כל קבוצה אחרת הייתה שמחה להופיע במעמד, אבל הפועל תל אביב מגיעה להתמודדות הזו בהרגשה של lose-lose: אם היא תנצח, הגביע יהיה סוג של שמחת עניים, ואם תפסיד, עוצמת המהלומה שניחתה על ראשה בדרבי רק תגבר.

כדי להשלים את חלום הדאבל, יצטרכו האדומים בשבת עזרה מהקבוצה שהם אמורים לנצח ביום שלישי. אבל בואו נעזוב תיאוריות וקונספירציות ונתמקד לרגע ביכולת המקצועית. בני יהודה הרשיתה העונה רק במשחק אחד מתוך ה-11 שקיימה נגד "ארבע הגדולות". זה קרה בשבוע שעבר, ב-0:2 על בית"ר בטדי. בשני משחקים ברציפות היא ספגה כשהיריבה הייתה בעשרה שחקנים, פעם ממכבי חיפה ופעם מהפועל תל אביב. עוד לפני המשחק הקשה של האדומים בטדי ולמרות התחנונים של אלי גוטמן לספורטיביות, נדמה כרגע שלא כדאי לו לבנות על סנסציה בבלומפילד בשבת הקרובה.