בחורים נחמדים מסיימים אחרונים

הטיול של מכבי תל אביב בהרצליה לא הפתיע יותר מדי. הקבוצה של פיני גרשון הוכיחה שהמשחק הראשון החלש שלה נבע, ככל הנראה, מחוסר מוכנות וגם מזלזול ביריבה. מה שהפתיע באמת במשחק של הצהובים היה שיתופו של יניב גרין לאורך דקות ארוכות, חודש בלבד לאחר ששפך את ליבו בנוגע למצב הקבוצה וזהותה. גרין לקח את ההזדמנות בשתי ידיים ורשם משחק מצוין עם 10 נקודות ו-5 ריבאונדים – משחקו הטוב ביותר העונה. לאחר המשחק נראה הסנטר מחויך, פיני גרשון אף החמיא לו במסיבת העיתונאים.

בצד השני היה זה אורי יצחקי שהצטיין, עוד שחקן שירצה למחוק את העונה הזאת מהזיכרון הקולקטיבי. יצחקי היה ללא ספק הסיבה שבני השרון לא יצאה מהמשחק עם תבוסה שלא הייתה שוכחת שנים. ההצלחה של גרין ויצחקי באולם "היובל" הזכיר לחובבי הענף את קבוצת הנוער הנפלאה של בני הרצליה מסוף שנות ה-90, כשהשניים כיכבו לצידו של טל בורשטיין והובילו את המועדון לאליפות. כעת, עם החזרה הביתה לאולם בו פרחו, נראו גרין ויצחקי כמו אותם ילדים מוכשרים שמספר שנים לאחר מכן הובילו את נבחרת העתודה למקום השני באליפות אירופה.

השניים, ביחד עם בוגרים נוספים של נבחרת העתודה ההיא, נמצאים כעת בצומת חשובה בקריירה שלהם. מצד אחד ימי הזוהר קצת מאחוריהם, וסוף הקריירה כבר נראה בפתח. מצד שני, הם חייבים לתת לפחות עוד עונה אחת גדולה, כדי לא להיכנס לרשימה של שחקנים שכבר בגיל 29 נראים כמו שחקנים לשעבר. שיתוף פעולה בין שניהם, אולי עם חזרה של טל בורשטיין, רק מצית את הדימיון לקבוצה אטרקטיבית במיוחד.

אחרי ההפסד בשמינית גמר גביע המדינה לברק נתניה החלו לצוץ ידיעות בתקשורת על כך שגיא גודס יסיים את תפקידו בהפועל ירושלים עם תום העונה. מספר חודשים לאחר מכן אמר דני קליין כי אם גודס יביא אליפות, ימשיך במועדון, ואם לא - לא בטוח. הדבר היחיד שבטוח בהפועל ירושלים של העונה הוא שאף אחד לא מרוצה – לא מהיכולת, לא מהתוצאות וככל הנראה גם לא מהמאמן. לפני שמונה חודשים בכלל לא היה בטוח שהקבוצה תוכל להתמודד בחלק העליון של הטבלה לאור הבעיה התקציבית. כעת הסיפור השתנה וקל לשכוח את המצב ההתחלתי.

בשנתיים שלו בהפועל ירושלים הוביל גיא גודס את הקבוצה האדומה, האלטרנטיבה לשעבר למכבי תל אביב, פעמיים למקום השני בליגה הסדירה, פעם אחת לחצי גמר גביע המדינה ופעם לרבע גמר היורוקאפ. אחרי ניצחון החוץ על מכבי ראשון לציון ביום רביעי, הוא הבטיח כמעט לחלוטין את השתתפות קבוצתו בפיינל פור, כשהפעם היריבה תהיה יותר נוחה ממכבי חיפה, שהדיחה את האדומים בעונה שעברה. אז נכון, הפועל ירושלים היא לא האימפריה שאוהדיה חולמים שתהיה, ואמת - את שערי מלחה פרצו העונה שחקנים כגון יריב יצקן, שמוליק ברנר, מורן רוט ואלישי כדיר, אבל בסופו של יום, הקבוצה עוד יכולה לגמור מרחק משחק אחד מאליפות היסטורית. אם זה יקרה, כולם וודאי ישכחו שגודס, שבהחלט עומד במבחן התוצאה עד כה, כבר היה בדרך הביתה. עד המשבר הבא.

בצד השני של אותו משחק בראשון לציון, עמדה קבוצה די מפורקת שתסיים את העונה בשבוע הבא. מכבי ראשון לציון תחת אפי בירנבוים היא גירסה משודרגת מעט של הקבוצה שסיימה בתחתית הטבלה בשלוש העונות הקודמות, וכמו קודמותיה, גם במאני טיים הנוכחי הכתומים לא יודעים לגבור על הקבוצות הגדולות. מאז ההגעה הסנסציונית לפיינל פור בעונת 2005/6 פגש המועדון מעיר היין את הקבוצות שסיימו במקומות 1-5 בליגת העל 50 פעם (15 בעונות 2006/7 ו-2007/8 ועוד 10 פעמים בעונות 2008/9 ו-2009/10). המאזן? 8 נצחונות ו-42 הפסדים. בשנתיים האחרונות השיגה הקבוצה ניצחון בודד אל מול 19 הפסדים.

כשאפי בירנבוים נחת בראשון לציון העונה הוא דיבר על כך שתמיד שמע שטוב לאמן בעיר. התנאים במועדון הכתום הם מהטובים בארץ, הכסף מגיע בזמן, החיזוק לא מאחר לבוא כשצריך ואפילו מתקן חדש ונוצץ נבנה בעיר היין. אלא שמתברר כי גם כל זה לא מספיק כדי ליצור קבוצה שתתמודד על הצלחות. ההרגשה הכללית היא שאם השחקנים של מכבי ראשון לציון היו לובשים ביום רביעי את מדיה של בני השרון, למשל, הם היו מנצחים את המשחק. וזאת לא הפעם הראשונה שהקבוצה כושלת העונה ברגעי המפתח. גם במשחקים מול השרונים והפועל עפולה בחוץ היתה יכולה ראשון לציון להתקדם, אך כמו תמיד בשנים האחרונות, היא העדיפה לבעוט בדלי.

כשהגיע משה קליסקי במקומו של יצחק פרי למועדון לפני שמונה שנים הוא הפך את הקבוצה למאוזנת כלכלית. אחת הפעולות המבורכות בעיני הקהל הכתום היה ההרחקה מהמיתוג של "קבוצת הבת של מכבי תל אביב". במשחק מול ירושלים הוכיחו אוהדי ראשון לציון שהם שואפים להיות כמו הצהובים, כשיצאו בהמוניהם מהאולם לפני הסיום לאחר שראו שאפסו הסיכויים לנצח את המשחק. למרות גרעין עמוק וטוב של אוהדים, המספר האמיתי של אוהדי ראשון לציון הוא מטעה, ובטוח לא מגיע ל-1,000 צופים. כשהקבוצה נראית כפי שהיא נראית, קשה מה להאשים אותם.

משה ויינקרנץ, זיו ארז, מיקי דורסמן, רובי בלינקו, מאיר קמינסקי ועדי אזולאי פוטרו במהלך עונת 2008/9 מקבוצות בליגת העל, במהלכים שרובם עוררו זעם בקרב ציבור חובבי הכדורסל. הטענות כלפי הבעלים של הקבוצות היו כי הם מעדיפים להחליף את המאמן מאשר להחליף את כל הסגל, ושלרוב התנאים בהם עבדו המאמנים לא היו האופטימליים ולכן אסור לבוא אליהם בטענות. בפועל, מלבד אילון ביהם שהחליף את קמינסקי בקרית אתא, הצליחו המאמנים האחרים להשאיר את קבוצותיהם בליגת העל, או לחילופין להוביל אותם לפלייאוף העליון. דווקא אורן אהרוני, שקיבל גיבוי לכל אורך הדרך בגבעת שמואל, ירד עם הקבוצה לליגה הלאומית.

העונה התחלפה המגמה המפטרת במגמה סלחנית והזויה. דני גוט ועמיר עוזי היו היחידים שהועזבו במהלך העונה, כשהפעם אחוזי ההצלחה בהחלפות עומדים על 50 אחוז. לעומת יניב בורגר, שהצליח בגדול ברמת גן, מיקי דורסמן, שמידת הצלחתו העונה עדיין מוטלת בספק, נכשל. הפסימיים יגידו ש-50 אחוזי הצלחה אינם ערובה להצלחה, אך למעשה הפועל עפולה, שכבר הייתה בדרך לשלוח את אלי רבי הביתה, עומדת על סף תהום בדיוק כמו גבעת שמואל. בעלים של קבוצות צריכים לחשוב קדימה ולא לחשוש לעשות צעדים קיצוניים לטובת הקבוצה – גם אם לא תמיד המעשה הוא הנאות ביותר. מה עדיף – להיות הבעלים הכי נחמד בעולם, ולרדת לליגה הלאומית?

אחרי שניצחה בגדול במשחק הראשון בסדרה בחיפה הגיעה ברק נתניה לאולמה הביתי, כשניצחון היה שם אותה עם רגל וחצי לפיינל פור. הקבוצה של אריק אלפסי, שקיבלה אין סוף שבחים במהלך העונה, הציגה כדורסל לוחמני, אך מול מכבי חיפה, שלשם שינוי רצתה יותר, נשארה העולה החדשה חסרת אונים. ההפסד החזיר את נתניה למצב אליו נכנסה לסדרה מלכתחילה – עמדת האנדרדוג, שמוכרת לקבוצה היטב. פסיכולוגית, זהו כנראה המצב הנוח ביותר עבור השחקנים של אלפסי.

בכמה מקרים העונה הגיעה נתניה כפייבוריטית, וכשלה. בסיבוב השני, במשחק ביתי קל מול האחרונה עירוני רמת גן, קיבלה נתניה שיעור מאלף. כמה שבועות לאחר מכן יצאה לראשון לציון שבאה אחרי רצף הפסדים, ולא ידעה להמשיך את המומנטום שלה. גם הפועל חולון נהנתה מההרגשה של האנדרדוג מול נתניה, והעמידה את הקבוצה של אריק אלפסי במקומה. לנתניה יש בעיות מקצועיות מול מכבי חיפה שמקשות עליה, אבל גם הבעיה המחשבתית - לבוא במצב של הובלה מול הירוקים - לא עוזר לה. כעת, כשהם שוב מאחורה, אולי הנתנייתים ישובו גם לנצח.