פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ובמקום הראשון: קבוצת מקלארן

        כמו ואן חאל לפניו, גם סטיב מקלארן קם מהקבר בליגה ההולנדית. אחרי האליפות עם טוונטה גם באנגליה התרככו מעט

        "זה יותר מנס", אמר סטיב מקלארן דקות אחרי שהוליך את טוונטה אנסחדה הצנועה לאליפות הולנד השנייה בתולדותיה ביום ראשון האחרון. "זה פרס על מה שאני והמשפחה שלי עברנו", הוא הסביר, "תמיד אמרתי שכישלונות מחזקים אותך". יותר מנס? לא פחות ולא יותר מבחינתו של המאמן הג'ינג'י, שחגג באותו יום את יום הולדתו ה-49.

        קצת פחות משנתיים וחצי אחרי שהפך לאדם הכי שנוא ונלעג באנגליה בעקבות הכישלון להוליך את הנבחרת המקומית ליורו 2008, חזר מקלארן לחיים. אחרי אותו הפסד לנבחרת קרואטיה בוומבלי, אף אחד לא רצה לגעת במאמן המפוטר של הנבחרת, גם לא אלו שעדיין האמינו ביכולות שלו. הרי מי יהיה מוכן להציב את אויב האומה על הקווים שלו? התשובה לשאלה הייתה טוונטה ההולנדית, המרוחקת כל כך מסיר הלחץ בממלכה המאוחדת.

        כשמקלארן הבין שהכדורגל האנגלי דחה אותו, הוא אמר שזה בסדר, שגם ככה הוא תמיד רצה לאמן בחו"ל, הגם שלכולם היה ברור שהוא מודע היטב למצבו. היורקשייר-מן החל להסתובב באירופה, יצר קשרים, חזה באימונים ולבסוף נחת במזרח הולנד. שנתיים לאחר מכן, מקלארן הוא המאמן השני ברציפות, אחרי לואיס ואן חאל, שכבר היה קבור עמוק באדמה ושבהולנד מצא את הקרקע הפורייה לעשות קאמבק וגם לזכות באליפות עם קבוצה שהיא לא חברה במועדון "שלוש הגדולות" של הולנד.

        העצה של רובסון

        כשההצעה לאמן את טוונטה הגיעה, רבים הזהירו את מקלארן מתשובה חיובית. המועדון הצנוע הוכרז כפושט רגל במהלך עונת 2002/3 וכמעט התפרק, אבל חזר מעולם המתים ובעונות 2006/7 ו-2007/8 הצעיד פרד רוטן את הקבוצה למקום הרביעי פעמיים ברציפות לפני שעזב לשאלקה. אלא שמזה בדיוק הוא הוזהר. "אמרו לי שזה מועדון קטן שכבר מצליח הרבה מעבר למצופה ולא יכול להתקדם יותר", הוא סיפר פעם על תהליך קבלת ההחלטה, אבל אז הזכיר את שיתופו של סר בובי רובסון בלבטים.

        אחרי מונדיאל 1990, בו ניצבה נבחרת אנגליה מרחק שני פנדלים מוחמצים של סטיוארט פירס וכריס וודל מהמשחק על התואר, רובסון עזב את האי וחתם בפ.ס.וו איינדהובן. אחרי שמקלארן הושלך בבושת פנים מהנבחרת, הוא ניגש להתייעץ עם הסר וזה לא הותיר לו מקום לספקות. "קח את העבודה, אתה תאהב את זה", הוא אמר לו, "קח אותה ותגיע לשם לבד".

        מקלארן כבר אימן בעבר במידלסברו וגם היא הייתה נטולת ציפיות גדולות ומרוחקת מהמרכזים השוקקים. הוא הוליך אותה לזכייה בגביע הליגה ולגמר גביע אופ"א ובטוונטה יכול היה לראות אלמנטים דומים לעבודה בצפון מזרח אנגליה. אצטדיון דה גרולש וסטה בוודאי לא היה וומבלי וגם לא אמסטרדם ארינה, אבל האנגלי, שאחרי משחק האליפות השבוע לא הפסיק להזכיר את רובסון, נטל את הג'וב וגם את שאר העצות.

        הכרטיס בחזרה הביתה

        מקלארן היה אחד מאותם מאמנים חדשניים, עם צוותים מקצועיים שכללו מומחים שונים מכל מיני סוגים, אבל להולנד הוא הגיע לבד, בדיוק כפי שיעץ לו רובסון. אחרי עונה בה הוליך את קבוצתו החדשה למקום השני, הצטלבו דרכיו עם אלו של סר בובי המנוח בפעם האחרונה בינתיים, כשהוא הפך למאמן האנגלי הראשון שזוכה באליפות בליגה גדולה מאז עשה זאת רובסון עם פורטו ב-1996 (האנגלי האחרון לזכות באליפות באנגליה היה הווארד ווילקינסון עם לידס ב-1992).

        ממעמד הפייבוריט, אותו נשא על כתפיו ביחד עם העבודה בנבחרת אנגליה, מקלארן חזר להיות אנדרדוג כפי שהיה במידלסברו, והוא שוב הצליח. נשיא המועדון, יופ מונסטרמן, הפליג בשבחים ("מקלארן חשוב לטוונטה כמו שאריק קאנטונה היה חשוב למנצ'סטר יונייטד"), אבל ההכרה האמיתית בהצלחה של המאמן הגיעה בדמות ההתעניינות מהבית והדיווחים על הצעה של ווסטהאם, אותה הוא דחה, אולי בגלל התעניינות של מספר קבוצות כוולפסבורג, המבורג וספורטינג ליסבון.

        כעת, אחרי שהשיב חלק מהכבוד שאבד, נותרה רק שאלת חזרתו של מקלארן הביתה פתוחה. האם הוא ממתין להצעה מקבוצה גדולה? האם יחזור לאחת מאריות הליגה? האם יש לו את הכישורים המתאימים לאמן קבוצה בסדר הגודל של אחת "מארבע הגדולות"? כנראה שלא, אבל האיש הדחוי של הכדורגל האנגלי עד לא מזמן יוכל להסתפק גם ברוח הדברים שנכתבו ב"טיימס" השבוע: "ההצלחה שלו בהולנד הזכירה לנו שמקלארן לא תמיד היה האיש שכולנו נהנו לצחוק עליו בעמודי הסאטירה של העיתונים".