ואלה שמות

בכל ספורט, בסוף כל עונה נהוג לחלק את הפרסים על הצטיינות במהלך העונה. אנחנו נחלק את התארים הרגילים לעונת 2001 של ה-NFL, ונוסיף כמה משלנו.

כאן יש לנו שני זוכים. בארה"ב נהוג להכתיר את ה-MVP, שפירושו השחקן בעל הערך הרב ביותר לקבוצתו. זו הבחנה חשובה, מפני שזה לא תמיד השחקן הטוב ביותר. אז השחקן הטוב ביותר הוא ללא ספק מרשל פולק, תופעת הטבע של הסט. לואיס ראמס. פולק רץ יותר טוב מרוב הרצים, תופס יותר טוב מרוב התופסים (ויותר טוב מכל רץ ששיחק מעולם) ונמצא בליגה משל עצמו.

אבל ה-MVP הוא קורדל סטיוארט, רכז המשחק של הפיטסבורג סטילרס, שבלי המהפך שלו מכישלון לקווטרבק מצטיין פיטסבורג לא הייתה חולמת על הסופרבול.

בתואר שחקן ההגנה של העונה זוכים שניים: בריאן אורלאקר מהשיקאגו ברס עוצר את הריצה, מקצר את חייו של הקווטרבק וגם חוטף מסירות. הוא משנה לבדו את היערכות ההתקפה היריבה והוא השחקן שתרם יותר מכל לתחיית הדובים. מייקל סטרייהן מהניו יורק ג'איינטס שבר את שיא הפלות הקווטרבק והציב אותו על 22.5, והוא גם כל-כך טוב נגד הריצה שרוב הזמן יריבות לא טורחות בכלל לרוץ לצד שלו. גם הוא כופה על ההתקפה להיערך במיוחד לקראתו והוא היחיד בניו יורק ששמר על הרמה הגבוהה של עונת הסופרבול אשתקד.

רוקי העונה, התקפה: אנתוני תומאס משיקאגו. התחיל את העונה כרוקי וסיים אותה כרץ הפותח הבלתי מעורער של הברס המפתיעים. רשם 1183 יארד ושבעה טאצ'דאונים. בלעדיו קשה לראות את הברס בפלייאוף.

רוקי העונה, הגנה: קנדרל בל, פיטסבורג סטילרס. רשם תשע הפלות קווטרבק ושימש כעוגן הגנת הברזל שהביאה את הסטילרס למאזן הטוב ב-AFC ולשאיפות סופרבול מוצדקות.

מאמן העונה: ביל בליצ'יק, ניו אינגלנד פטריוטס. איבד את כוכב העל היחיד שלו (הקווטרבק דרו בלדסו) במשחק השני של העונה, נאלץ להתמודד עם התנהגות מופרעת וסוציומטית של הכוכב היחיד שנשאר לו (התופס טרי גלן), ובכל זאת לקח קבוצה שהורכבה ברובה משחקנים שאף אחד אחר לא רצה לאליפות הבית והמאזן השני בטיבו ב-AFC. פשוט מפגן אימון משובח.

ב-NFL לא מחלקים תארים למתאמי העונה (מאמני המשנה שאחראים על ההתקפה וההגנה), אבל אנחנו כן.

מתאם ההתקפה של העונה: מייק מולארקי, פיטסבורג סטילרס. הצליח סופסוף להפיק מקורדל סטיוארט את הפוטנציאל שלו, הביא שני תופסים לאלף יארד בעונה אחת וחידש את נעוריו של האוטובוס, הרץ האחורי הוותיק ג'רום בטיס, שנתן את אחת מעונותיו הטובות ביותר.

מתאם ההגנה של העונה: מייק לובי, סט. לואיס ראמס. לקח את אחת היחידות הגרועות בשנה שעברה, שהובילה את הליגה בספיגה, החליף שמונה שחקני הרכב ויצר הגנה מהטובות בליגה בכל קטגוריה, שגורמת למתאמי התקפה יריבים נדודי שינה קשים. מלאכת מחשבת.
שחקן הקאמבק של העונה: בעיקרון צריך להיות כאן שוויון, אבל קורדל סטיוארט כבר קיבל את ה-MVP, אז הקאמבק הולך לגאריסון הרסט, הרץ האחורי של הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס. אחרי ארבעה ניתוחים בברך, הרופאים שלו לא ממש האמינו שיחזור לשחק. הוא מצדו האמין כל-כך חזק, עד שהוביל את להתקפת הריצה של הניינרס למקום הראשון ב-NFC עם 1206 יארד על הקרקע, עוד 347 בתפיסה וחמישה טאצ'דאונים.

השחקן המפתיע: טום בריידי, הקווטרבק המחליף (כבר לא) של הניו אינגלנד פטריוטס. אחרי שנקרא למלא את מוקמו של דרו בלדסו בשבוע השני, לא היה לאיש ספק שעונה אבודה בלאו הכי הולכת להיראות ממש רע. בריידי הוביל את הפטס למאזן של 11-3 בהנהגתו, לאליפות הבית ולפלייאוף שאיש לא נתן להם חצי סיכוי קצוץ להגיע אליו. המספרים לא מדהימים, אבל קור הרוח ושיקול הדעת בהחלט כן. עובדה שגם כשבלדסו החלים הוא נשאר על הקווים. סינדרלה.

השחקן המאכזב: אדי ג'ורג', הרץ האחורי של טנסי. אחרי חמש עונות בהן לא ירד מ-1294 יארד, לא הצליח ג'ורג', שעבר ניתוח בפגרה, לחצות את קו אלף היארד. הצד החיובי בכל זה היה שהקווטרבק סטיב מקנייר קיבל אפשרות להוכיח שהוא עדיין יודע לזרוק, אבל ההתקפה של טנסי סבלה קשות וזו אחת הסיבות העיקריות להיעדרותה מהפלייאוף.

בכתבה הבאה בסדרה נעיף עין ברגעים הקטנים שעשו את העונה.