הניצחון שלהן הוא הניצחון שלו

ליגת האלופות סיפקה לנו העונה תפנית מעניינת. נשיא אופ"א מישל פלאטיני לא אהב את העובדה שהמפעל החשוב בכדורגל האירופי נשלט יותר ויותר על ידי הכסף הגדול, וניסה, בין היתר מסיבות פוליטיות פנימיות, לעשות מהפכה קטנה ולהזרים דם חדש למערכת. אלופות ממדינות "קטנות" קיבלו הזדמנות להיאבק על העלייה לשלב הבתים בינן לבין עצמן, ובינתיים התוצאות לא מזהירות. תשפטו בעצמכם – ארבע הקבוצות שעלו בשיטה זו (מכבי חיפה, דברצן, אפואל ניקוסיה וציריך) צברו יחד ניצחון אחד ו-6 נקודות ב-24 משחקים, וקבעו שני שיאים שליליים. אלופת ישראל הפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שסיימה את שלב הבתים ללא שער וללא נקודה, בעוד אלופת הונגריה הוציאה 19 כדורים מהרשת.

אלא שהרוח של פלאטיני בכל זאת השפיעה, אולי לגמרי במקרה, על ליגת האלופות העונה. עובדה - המשקל הסגולי של הכסף בהצלחה ירד, התחרות נעשתה פחות צפויה ומחסומים לא מעטים נשברו. הפרמיירליג שלחה לפחות נציגה אחת לגמר בחמש השנים הקודמות, אך הפעם כל האנגליות חזרו הביתה עוד לפני שלב חצי-הגמר. בצל המשבר הפיננסי העתיד להתרחש באי הבריטי, מתקבל הרושם שצ'לסי, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד כבר לא מפחידות כמו בעונות הקודמות. האימפריה הדגולה בשם ברצלונה הייתה פגיעה – לא רק רובין קאזאן ניצחה בקאמפ-נואו בשלב הבתים, גם שטוטגרט הייתה ראויה להביס אותה במשחק הביתי בשמינית-הגמר. בסופו של דבר, היא נפלה קורבן לקיבעון טקטי ולהיעדר יכולת להתאים את סגנון המשחק שלה ליריבה. ליון, דווקא בפעם הראשונה בה שיחקה בצ'מפיונס כשהיא לא אלופת צרפת, התעלתה על עצמה בדרך לחצי-הגמר. אינטר, הלוזרית הנצחית של המפעל, לא רק העפילה לגמר, אלא נחשבת לפייבוריטית להניף את הגביע. ורק ריאל מדריד תקועה עדיין על מחסום שמינית-הגמר, למרות פתיחת עידן גלאקטיקוס-2, אבל זה רק מוכיח מחדש את התיאוריה לפיה בעונה הנוכחית לא היוו שקי המזומנים גורם מכריע בליגת האלופות – בדיוק כפי שפלאטיני רצה.

כדי להבין עד כמה ליגת האלופות הייתה הפכפכה ומרתקת, די להיזכר בשני המשחקים הקריטיים של הפינאליסטיות. באיירן מינכן פתחה את העונה בצליעה, ואחרי שני הפסדים לבורדו היה המאמן לואיס ואן-חאל על סף פיטורים. אלמלא הניצחון על יובנטוס בטורינו במחזור הנעילה של שלב הבתים, ההולנדי היה עף הביתה עם כתם שחור נוסף ברזומה, ורבים ציפו לכך בכיליון עיניים. כשדויד טרזגה העלה את הגברת הזקנה ליתרון בדקה ה-19, גורלו נחרץ לכאורה. אלא שאז נתנה באיירן את אחד המשחקים הגדולים בליגת האלופות – לא רק העונה אלא בתולדות המפעל, הפכה את הפיגור ל-1:4 אדיר, והמומנטום השתנה ב-180 מעלות. כיום נמצא ואן-חאל על סף זכייה בטרבל חסר תקדים למועדון המפואר.

גם הקאמבק של אינטר היה הרואי – אם כי מעטים זוכרים עכשיו שהנראזורי עמדו בפני הדחה מוקדמת, שהייתה מעמידה את המשך דרכו של ז'וזה מוריניו בסן-סירו בסימן שאלה. אחרי שלוש תוצאות תיקו מתסכלות למדי, יצאה אלופת איטליה לקייב ופיגרה במשך רוב המשחק. כל שונאי אינטר בתקשורת האיטלקית כבר כתבו את ההספדים לעונה אירופית נוספת, אבל אז הגיעו דייגו מיליטו ו-וסלי סניידר, ועשו מהפך בארבע הדקות האחרונות. 3 הנקודות היקרות הן אלה שהעלו את מוריניו לשמינית-הגמר, ובלעדיהן כל העונה בליגת האלופות הייתה נראית אחרת לגמרי.

גם בשלבי הנוק-אאוט, היה זה האופי של שתי העולות לגמר שהשפיע יותר מכל. תראו לי עוד קבוצה שלא הייתה נשברת מפיגור 3:0 באולד-טראפורד באחת המחציות הטובות ביותר של מנצ'סטר יונייטד בשנים האחרונות במפעל. באיירן מצאה את הכוחות להתגבר על הטראומה. בעונה שגרתית, אינטר הייתה מקבלת פיק ברכיים שניות אחרי שער השוויון של צ'לסי בסן-סירו במשחק הראשון בשמינית-הגמר. אבל זו לא הייתה עונה שגרתית. הנראזורי כבשו מיד שער ניצחון, ואז באה החגיגה המטורפת של סמואל אטו בסטמפורד-ברידג' שנחרתה בזיכרון לשנים ארוכות. ההישג שבר את המחסום הפסיכולוגי אצל שחקניו של מוריניו, ונתן להם כוח להצגות התכלית בחצי-הגמר מול בארסה – הן מבחינה התקפית במשחק הראשון, והן בבונקר בעשרה שחקנים בגומלין.

את העיקרון לפיו הכסף לא קובע למדו על בשרן שתי הספרדיות במפגשים מול האיטלקיות, שהיוו במה לשיבה הביתה של הכוכבים שזה עתה נמכרו בסכומי עתק. קאקה לא השתלט על ההתרגשות בשני המפגשים מול מילאן, וריאל מדריד ליקטה בהם נקודה אחת בלבד. זלאטן איברהימוביץ', אחד הכישלונות הגדולים של העונה, לא עשה דבר במשחקים מול אינטר, ממנה נקנה ב-40 מיליון יורו בתוספת אטו. דווקא במשחק היחיד בו ישב פצוע על הספסל, לקראת סיום שלב הבתים, ניצחה בארסה את הנראזורי 0:2. אטו עצמו, אגב, לא כבש בארבעת המשחקים מול בארסה, אבל התרומה ההגנתית המדהימה אתמול חיפתה על כך. לקראת הגמר, תזכרו שסנטיאגו בירנבאו הוא האיצטדיון האהוב על הקמרוני, ושהוא הבקיע בשני משחקי הגמר ב-2006 וב-2009.

במסגרת מפגשים מרגשים במיוחד מול האקסיות המיתולוגיות קיבלנו גם את המופע של דייויד בקהאם באולד-טראפורד שהסתיים בתבוסה, את הביקור של תיירי הנרי בביתה החדש של ארסנל, בו שותף רק בדקות הסיום, ואת החזרה של מוריניו לסטמפורד ברידג'. הפורטוגלי היה היחיד שכיסח את האקסית ללא רחמים, בעונה הנוסטלגית ביותר אי פעם.

ואם כבר הכסף לא קובע, שני הגיבורים הגדולים של העונה נזרקו בתחילת העונה מריאל מדריד במחיר מבצע. וסלי סניידר, הבורג המרכזי באינטר החדשה, ואריאן רובן, האיש שהבקיע את שלושת השערים הקריטיים של באיירן בכל שלבי הנוק-אאוט, חוזרים כעת לגמר באיצטדיונם של הלבנים, ולא יכול להיות תסריט אירוני יותר מזה.

אבל חכו רגע – אולי יש! הדבר הראשון שעשה ואן-חאל בהגיעו לבאיירן היה להודיע ללוסיו על כך שהוא לא נמצא בתוכניותיו. הברזילאי הוותיק עבר לאינטר תמורת גרושים, ואחרי הקרבות מול צ'לסי ובארסה אין ספק שהוא שהבלם הטוב בליגת האלופות העונה. עם עזיבתו, האשים לוסיו את המאמן ההולנדי בהתנהלות לא מכובדת. אז אמנם הגמר יהיה פיקנטי במיוחד עבור אטו, סניידר ורובן, אך לא יהיה על המגרש שחקן נחוש יותר לנצח מאשר לוסיו.

לוסיו מדורג גבוה מאוד ברשימת השחקנים הראויים לתואר שחקן העונה בליגת האלופות, וכמוהו גם רובן, סניידר, מיליטו שהתאקלם באינטר כאילו גדל בה מגיל אפס, בסטיאן שוויינשטייגר ששדרג פלאים את יכולתו, וליאו מסי, שהעניק את הרביעייה ברבע-הגמר מול ארסנל ויוכתר למלך שערי הטורניר. אבל בעונה בה לכסף אין משמעות, שחקן העונה שלי הוא איביצה אוליץ'. החלוץ הקרואטי בן ה-30 הגיע הקיץ לבאיירן מהמבורג בהעברה חופשית. במשחק ההרואי מול יובה, הקרואטי היה זה שהבקיע את שער היתרון בתחילת המחצית השנייה, בעוד רובן שהחל את העונה באיטיות בכלל ישב על הספסל. ברבע-הגמר מול יונייטד, היה זה אוליץ' שגנב את הכדור לפטריס אברה בשנייה האחרונה והעניק לבאיירן ניצחון במשחק הביתי. בגומלין, היה זה אוליץ' שכבש את השער המצמק הקריטי לפני הירידה להפסקה, בדיוק כשאוהדי מנצ'סטר היו בטוחים בניצחון המוחץ. ולקינוח, חתום הקרואטי על השלושער שלשום בליון. בין לבין, הוא משקיע ללא הפסקה בכל דקה על המגרש, ולא מתלונן כשואן-חאל משאיר אותו מחוץ להרכב.

את השחקן הזה קיבלה באיירן בלי להוציא סנט אחד, והוא מסמל באופן מושלם את העונה שתסתיים ב-22 במדריד. האם למגמת השחרור מהתלות בכסף תהיה המשכיות בעשור החדש? כלל לא בטוח, אבל בינתיים אפשר לשמור על אופטימיות.