שינו את כל התמונה

במשחק כזה אין ברירה, מתחילים מהסוף. שחקנים גדולים נמדדים במשחקים שבהם הם פחות טובים. גילי ורמוט היה חושך במחצית הראשונה בקרית אליעזר, ואז באה ההברקה, אותו פס מדויק שמשאיר את היריב חסר אונים. יכול מאוד להיות שהשער של מהראן לאלה לא רק הכתיר את הפועל תל אביב לאלופה, הוא גם העניק לורמוט את תואר שחקן העונה. איתי שכטר אולי הועלם על ידי בלמי מכבי חיפה, אבל בלי הנוכחות שלו במגרש, ייתכן מאוד שהפועל תל אביב לא הייתה מוצאת את הרשת

במחצית הראשונה הגיע לאלה למצב מול השער, אבל הכדור לא התלבש לו. בפעם שבה הכדור כבר היה בשליטתו המלאה, זה נגמר ברשת. "מהראן הוא שחקן של משחקים גדולים", אמרו בהפועל תל אביב לאחר המשחק ולנו לא נותר אלא להסכים. בשנות ה-80 היה להפועל תל אביב את גילי לנדאו, ווינר גדול שתמיד היה במקום הנכון ברגע הנכון. נראה שהאדומים מצאו עוד אחד כזה

כשמשלבים מקצוענות עם נשמה, מקבלים קבוצה ווינרית שלא נרתעת. בונקר? התגוננות? במשחקים מהסוג הזה לא צריך לדפוק חשבון, צריך לבוא ולנצח. הכל הלך לפי התוכנית של גוטמן את אבוקסיס, ולא רק בצד הטקטי. הם ידעו שמכבי חיפה נוהגת להילחץ כשהיא לא מבקיעה, ובמיוחד לאחר שהיא סופגת. הניצחון הזה כולו שייך לצוות האימון של הפועל תל אביב

הרבה מבחנים עבר אלישע לוי במכבי חיפה, כמעט בכולם הוא עמד בהצלחה. אלא שבשבועיים האחרונים נראה שלוי מאבד את הקרדיט שבנה בעמל רב. זה החל בהפסד בסכנין, נמשך בתיקו בדרבי והגיע לשיא אתמול. אולי זה הקיזוז, אולי עייפות החומר ואולי הצל הבלתי פוסק של הפועל תל אביב שרדף אותו, לוי נראה כמי שהלחץ הגדול הכריע אותו. מכבי חיפה הפסיקה לתפקד לאחר השער שספגה, ובזה כבר אי אפשר להאשים את השיטה

ואם כבר מדברים על הלחץ של לוי, לא ברור מדוע בחר מאמן מכבי חיפה להוציא דווקא את ליאור רפאלוב. נכון, רפאלוב לא ממצה את הפוטנציאל, יש עליו הרבה ביקורת וכו' וכו', אבל יחד עם גוסטבו בוקולי, הוא היה השחקן היחיד של הירוקים שיצר איום על השער של וינסנט אניימה. רפאלוב כמעט כבש בשלהי המחצית הראשונה, כשהכדור שלו חמק סמוך לקורה, ואתו על המגרש ייתכן שהירוקים היו מצליחים להשוות. מה שבטוח הוא שבלעדיו כבר לא היה שום סדר, גם לא תקווה

ועכשיו, הכדור עובר למגרש של שחר. כבר למדנו להכיר את הבוס של מכבי חיפה, אנחנו יודעים שהוא לא ייקח החלטות נמהרות, אבל לכולם ברור שהבוס הגדול לא רגוע. גם שחר כבר לא מאשים את שיטת הקיזוז אחרי ההפסד הזה, גם הוא יודע שההפסד אתמול הוא הפסד לקבוצה שפויה שמנוהלת ומאומנת נכון. מה הוא מתכוון לעשות בעניין? את זה נדע בעוד שלושה שבועות, כשיתברר האם הקבוצה שלה הפסיד שחר היא גם זו שתזכה באליפות

אוהדי מכבי חיפה מצטיירים בשנים האחרונות לכפויי טובה. הם מעניקים לקבוצתם חיבוק דוב, רוטנים, מראים חוסר שביעות רצון תמידי ומלחיצים את המערכת. אבל אלה האנשים האחרונים שאפשר לבוא אליהם בטענות אחרי המשחק הזה. הקהל הירוק דחף, תמך ועודד גם כשקבוצתו פיגרה, ובוודאי שלא היה הגורם העיקרי להפסד. אפילו לא המשני

הנה אוהדים שתמיד נמצאים שם, דוחפים את הקבוצה שלהם קדימה. הצבא האדום לקח בעלות על קרית אליעזר בהפסקת המשחק עם מפגן לייזר מעניין, ולא הפסיק לעודד. גם השחקנים ידעו בסיום מי נתן להם את ההשראה והכוח לעשות סוף לקללת קרית אליעזר

ואי אפשר בלי עימותים עם המשטרה. אז מי אשם בתקרית הזו, האוהד? השוטרים? כל אחד יספר לכם את הצד שלו, אבל בעימותים כאלה אין צודקים, פשוט הגיע הזמן לעשות לזה סוף, כי התמונות האלה לא משרתות אף אחד

מוני הראל הוא לא יעקב שחר, וגם הוא, כמו בוסים אחרים בליגה, עשה לא מעט טעויות. אבל דבר אחד חייבים לזקוף לזכותו של הראל: הוא עמד על הרגליים האחוריות להשאיר את גוטמן בקבוצה, הוא נותן שקט תעשייתי והוא אוהד אמיתי. יש סיכוי שבעוד שלושה שבועות הוא יתוגמל באליפות ראשונה שלו כבעלי הפועל תל אביב. מגיע לו.