אל תסתכל בקנקן

הסל של מאליק דיקסון ב-29 למאי 2009, זה שהביא אליפות היסטורית להפועל חולון, היה אמור להיות חותמה להישגה של מנהלת הליגה – הנה, ליגת העל שעברה לידנו, סופסוף חיה ובועטת. אבנר קופל ושות' לעולם לא יודו בזה, בטח לא בקול רם, אבל הניצחון ההוא של חולון על מכבי תל אביב היה אחד הרגעים המשמחים מבחינתה של המנהלת, שיכלה להכריז בקול רם על קיומה של ליגה תחרותית במדינת ישראל. או לפחות פיינל פור תחרותי.

כמעט שנתיים עברו מאז אותו סל, וחלק ניכר מאותה בשורה התפוגג. הליגה עדיין משווקת נהדר, עדיין עטופה היטב, אבל כאשר מורידים ממנה את האיפור החשוב ששמה לה המנהלת, אנחנו נשארים עם אותו ייצור בעייתי, כפי שהוכיחה לנו העונה הסדירה האחרונה. לצד פעולות די מרשימות שעשתה המנהלת, הבעיות המרכזיות של הכדורסל הישראלי עדיין רחוקות מפתרון. "ליגת ה-11 ועוד מכבי" הישנה והעצובה בלטה העונה יותר מתמיד. למרות פעולות ההחייאה האמיצות של מנהלת ליגת העל, אף כוח עולה לא הפך להיות אתגר אמיתי וממשי למכבי.
"אני לא חושב שחולון היא דוגמה מייצגת. זה היה משהו חד פעמי", אומר יושב ראש מ.כ הבקעה, מוטי אמסלם. " נושא האליפות נשאר תלוי אך ורק במכבי. כשהם עושים שטויות הם לא ייקחו את האליפות. כשהם לא יעשו שטויות, הפערים התקציביים יבואו לידי ביטוי בצורה יפה על הפרקט".

ואנחנו חשבנו שציטוטים כאלה יצאו מהז'רגון.

כשמנהלת ליגת העל קמה באוגוסט 2002, נאמר לנו שהנה, עכשיו הקבוצות לוקחות אחריות על עצמן ועל הליגה שלהן. החולי הרגיל של איגוד הכדורסל ייעלם, ובחלק מהדברים, זה אכן כך. "אני לא שותף לכל מי שאומר מצב הכדורסל הוא פחות טוב מבעבר", אומר חיים אוחיון, הבעלים של גלבועגליל. "המצב אפילו יותר טוב מפעם, אפילו שלא בהרבה. אני במיוחד מתייחס לרמת הניהול ולרמה המקצועית. נעשו פה מהלכים מקצועיים שיש להם משמעות ושמו אותנו במקום יותר טוב".

ואכן יש להודות שבכל הקשור למעטפת של הליגה, עבודתה של המנהלת ראויה לציון. בשנים האחרונות נכנסו לכדורסל הישראלי כל מיני גורמים ומשקיעים שלא היו קשורים לתחום עד כה. אנשים כמו ג'ף רוזן בחיפה, יוסי דהן באשקלון, דיוויד קולרבן בנתניה וגם חיים אוחיון בגלבועגליל, נכנסו לענף והשקיעו מכספם בשביל לקדם את הקבוצות. כמו כן, כמות המשחקים המשודרים בטלוויזיה עלתה, כפי שמעיד מאמן נבחרת ישראל, אריק שיבק: "כאחד שנמצא עכשיו כבר כמה שנים בחו"ל, אתה פותח טלוויזיה וכל יום יש לך שידורים של משחקים מהליגה. זה משהו שפעם לא היה קיים".

למרות העטיפה הנחמדה והקוקטיילים החביבים, לא נראה כי המצב משתפר. בקיץ 1985 איחוד הפועל עפולה/יזרעאל התפרק עוד לפני פתיחת העונה, ולכן כללה הליגה בעונת 1985/86 רק 11 קבוצות. תריצו קדימה למארס 2010 ותגלו שהוכרז סכסוך עבודה בעפולה אחרי שמשכורות השחקנים עוכבו במשך חודשים. העובדה שכלום לא השתנה היא כישלון, שם המשחק בניהול הכדורסל בישראל הוא הישרדות והמציאות המדכדכת גדולה בהרבה על מידותיו של אוהל ה-VIP הנוצץ בפיינל פור.

מרבית קבוצות הליגה לא מצליחות לעשות את קפיצת המדרגה. התקציבים עדיין נמוכים ולמרות הרצון הטוב והצטרפותם של מספר גורמים חיצוניים, השנה חזינו במספר מקרים של עיכוב משכורות ואפילו איומים בהפחתת נקודות. "אם רוצים ליגה טובה, מערכת הבקרה חייבת להיות רצינית", אומר מיקי דורסמן. "צריך שיהיו מגבלות שיחייבו להשיג תקציב אמיתי ולא ניירות והבטחות. היום נותנים לקבוצה להביא הבטחות בתחילת העונה במקום להביא כסף, כי אם לא יאפשרו את זה, לא יהיו קבוצות בליגת העל".

הסיטואציה הכלכלית של השנה האחרונה לא תרמה לכדורסל הישראלי, שייתכן ואף סבל מעצירה כלשהי בגלל המשבר הכלכלי. "מצב השוק לא מאפשר להשיג כספים וספונסרים. זה גם פוגע קשות בתכנון קדימה, בבניית קבוצות לטווח ארוך". מיקי דורסמן ומנסה לתת פיתרון כלשהו: "יש את העניין היורדות והעולות ליגה. אם יבטלו את העליות והיורדות, קבוצה תוכל לגייס כסף ולהחתים שחקנים ל-3 שנים. ככה גם הקהל יתחבר לשחקנים ולקבוצה בניגוד למצב היום שכל שנה מגיעים שחקנים חדשים. הצלחה זה נמדדת לאורך זמן. זה עניין של יציבות וכרגע זה לא קיים. לא אכפת לי שקבוצות חדשות יצטרפו לליגה. מבחינתי קבוצה שיכולה לעמוד בתנאים שיכניסו אותה לליגת העל צריכה להיות בליגה הראשונה, וקבוצה שלא יכולה לעמוד בתנאי הסף, כמו קהל ואולם למשל, שלא תהיה בליגת העל".

נתון מעיק נוסף הוא מצבנו באירופה, כפי שמסביר המאמן הלאומי, אריק שיבק: "אני בודק את הדברים לרוחב. זה שמכבי תל אביב הגיעו לרבע הגמר ביורוליג וירושלים הגיעו לרבע הגמר ביורוקאפ זה נפלא, אבל איפה הקבוצות ששיחקו בזמנו בספורטה והגיעו לרמות גבוהות יותר, צריך עוד 3-4 קבוצות שמצליחות באירופה". השנה הכלכלית הקשה פגעה גם בקבוצות, וכמו שנאמר רק שתי קבוצות ישראליות נרשמו השנה למפעלים האירופאים, מה שבטוח לא הוסיף נקודות זכות לקבוצות הישראליות ביול"ב ובפיב"א.

אירופה טומנת בחובה מלכוד. לקבוצות אין תקציב שמאפשר להן להעמיד סגל ראוי ולכן הן לא נרשמות למפעלים השונים, אבל כתוצאה מכך הקבוצות משחקות פחות משחקים בשנה ולכן מידת החשיפה של החברות המאמצות קטן יותר כי אין שידורי טלוויזיה, וזאת עוד סיבה להשקיע פחות כסף בענף. התוצאה היא אותה תוצאה – השחקנים הישראלים לא צוברים ניסיון, אין כסף, אין אירופה, אין משהו שגורם להרים את הראש מעבר למאבקי הליגה.

גם בכל מה שנוגע לקהל הליגה עדיין רחוקה מאירופה. מרבית הקבוצות לא הצליחו למלא את אולמן הביתי אפילו פעם אחת העונה, ולמרות הניסיון להפוך את הליגה לידידותית יותר למשתמש, חלק מהאולמות בליגה סובלים מפער גדול בין מה שמנסה המנהלת להציג למה שקורה באמת.

מי שיצא לחזות משחק כדורסל בסאונה של אולם הפחים או באולם הקטן בנתניה, לא יכול היה שלא לתהות לגבי השנה בה הוא נמצא והאם זה באמת מצב האולמות בארץ ב-2010. "צריך שמי שמגיע למגרשים, יחווה את כל מה שקורה מסביב ולא רק את משחק הכדורסל", מציין אוחיון. "אנחנו צריכים להיות יותר אטרקטיביים ויותר מזמינים. אני חושב שחוץ מנוקיה, אלה דברים שלא קיימים בארץ".

כשמחברים הכל מבינים כי מנהלת הליגה היא סוג של דון קישוט. אולמות ישנים דוגמת אולם הפחים או מלחה לא מוחלפים באולמות מודרניים, הקבוצות הישראליות לא מספקות לענף את העניין וריגוש שמספקות התחרויות האירופיות, וקופל וחבריו נלחמים בתחנות הרוח של מציאות כלכלית קשה וענף שנאבק על מקום בתודעת חובב הספורט הממוצע. "לא נרכוש יותר זכויות שידור של ליגות, רק אירועי ספורט נקודתיים", אמר לפני פחות משבועיים סמנכ"ל הפרוגרמינג של ערוץ 10, נתי דינר. כשהמשחק בין גלבוע/גליל למכבי חיפה סיפק שפל של 1.7 אחוזי רייטינג, וההתמודדות בין מכבי תל אביב לעירוני נהריה הביאה 2 אחוזי צפייה בלבד, דבריו מובנים. גופים עסקיים פועלים קודם כל כדי להרוויח כסף, והכדורסל הישראלי, כמה חבל, הוא לא ענף שמייצר תהודה ועניין בציבור ברמה כזאת שגופי שידור יתחרו על שירותיו.

לא סוד שבשנים האחרונות רמת הקבוצות בליגה הראשונה ירדה. החוק הרוסי, שעשה עלייה לארץ בעקבות תלונות על דקות המשחק של הישראלים הביא לכך שמרבית הקבוצות הביאו בין 5-6 לזרים והישראלים לא באמת קיבלו יותר דקות. בנוסף לזה, המאמנים סובלים במהלך המשחק ממצב שבו הם צריכים להביא בחשבון נתונים שלא קשורים לכדורסל אלא לדרכון של השחקנים.

"אני בכלל טוען שההצפה של הליגה בזרים גורמת נזק די גדול לכדורסל", אומר מוטי אמסלם, יושב ראש מ.כ הבקעה. "יש נושא אחד שנמסר לאחריות המנהלת, וזו הייתה טעות שאני חתום עליה. כל נושא של הרכב הזרים-ישראלים בליגה, זה סמכות בלעדית שלהם, והם לא עומדים בפיתוי של זה".

גם אריק שיבק מסכים שישנה בעיה: "אני חושב שהחוק הרוסי הוא חוק לא טוב. צריכים להוריד את מספר הזרים לארבעה וזה יפתור הרבה בעיות. כשהיו ארבעה זרים, הליגה הייתה יותר טובה, בלי שום צל של ספק. היו זרים ברמה יותר גבוהה וזה העלה את רמת הליגה. עם החוק הרוסי ועם מספר שחקנים זרים עצום, כמאמן נבחרת ישראל אני בודק ומסתכל על משחקים, ואני אגיד לך את האמת, לפעמים אני לא זוכר את השמות של השחקנים שמשחקים בקבוצות".

החוק הרוסי היה אמור לשמור ולקדם את מעמדו של הכדורסל הישראלי. הוא היה אמור להבטיח שלכישרונות המקומיים יהיה מקום על הפרקט, אבל המציאות מלמדת שמספר נמוך מאוד של ישראלים מככב בקבוצות. הזרים עדיין נותנים את הטון, החוק הרוסי לא ייעלם בקרוב והחיבור בין הכדורסלן הישראלי לחובב הכדורסל הישראלי עדיין חלש. הישראלים הבכירים משחקים בחו"ל, הציבור מכיר רק כוכבים ותיקים כמו מאיר טפירו ועידו קוז'יקרו, והליגה לא הצמיחה כוכבים שיכולים לעזור לה לשווק את עצמה.

בשיחות על מצב הליגה, לא מעט אנשי מקצוע משבחים את פועלה של מנהלת הליגה, ולא לחינם. בניגוד לשנים עברו, כשהליגה הייתה תחת חסותו של איגוד הכדורסל, אכן ניתן לשים לב לדברים שזזים. דוגמה אחת היא כמות המשחקים. כבר בתחילת העונה דובר על כך שהליגה קצרה מדי ויש בה יותר מידי הפסקות, כגון זו שהייתה בשבוע האחרון, בו לא שוחק אף משחק. במנהלת הבינו את הבעיה וכבר בעונה הבאה ישוחק סיבוב שלישי שיוסיף עוד כמות משחקים לליגה.

העובדה שבמנהלת מוכנים לעשות שינויים בשביל לשפר את הליגה, רק מרתיחה יותר לנוכח הבעיות שנוצרו וטוטאו מתחת לשטיח בזמן שמשמיעים את המנון הליגה, מציגים את הסמל החדש או עושים עוד תחרות מעודדות. מנהלת ליגת העל בכדורסל, נוסדה באוגוסט 2002 כמלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), ביוזמת קבוצות הליגה, אשר בחרו להקים גוף עצמאי אשר יסדיר את הארגון, הפיתוח והניהול של ליגת העל בכדורסל כליגה תחרותית מקצוענית ומסחרית. המנהלת מורכבת מדירקטוריון בן 15 חברים, אשר מקבלים יחדיו את ההחלטות בנוגע לאופן ניהולה של ליגת העל בכדורסל. החוק הרוסי לא העצים את הזהות הישראלי של הליגה, קבוצות רבות מתקשות למשוך קהל, מועדוני צמרת אינם מסוגלים להעמיד תקציב שיאפשר להם להתחרות באירופה, הרייטינג במהלך העונה הסדירה בשפל ואיום קיומי מרחף מעל חלק מהאגודות. במקום לטפל במעטפת, אולי הגיע הזמן שבמנהלת הליגה יתחילו להתעסק בת'כלס.