רגע לפני הפלייאוף

ליגת ארבעה כוכבים

הליגה הסדירה בהחלט איכזבה, אבל זה לא גורע מהישגי מצטייני העונה. עומאר סניד, ארז כץ, שמוליק ברנר ועמית גל בטורי הצדעה לנבחרים

עומאר סניד על דבון ג'פרסון, שחקן העונה

על אף העובדה שהוא משחק בקבוצה יריבה, אני באמת ובתמים חושב שדבון ג'פרסון הוא השחקן המצטיין של הליגה ובטח שאין ראוי ממנו לקבל את התואר. אני מכיר אותו רק שנתיים ובשנתיים האלה ראיתי אותו גדל והופך מילד לגבר. אני לא חושב שיש מישהו היום שעוד מטיל ספק בכך. לדבון יש משהו שהוא לא פחות חשוב מהכישרון הענק שלו – מצוינות. בכל משחק הוא עולה בשביל להרוג את היריב, וזו רוח שאי אפשר ללמד באף בית ספר.

כשראיתי את דבון בפעם הראשונה בישראל, הוא הזכיר לי את עצמי בתחילת הדרך – הוא היה קצת אבוד ועוד לא הסתגל. ככל שהזמן עבר ניתן היה לראות את השינוי ולראות שמישהו מנחה אותו. מי שלקח עליו חסות ועזר לו הוא ברוקס סיילס, ששיחק איתו בעונה שעברה, ועד היום הם קרובים. מאוד קל להיוולד עם כישרון, אתה לא אחראי לזה, אבל הרבה יותר קשה לדעת להקשיב לאחרים ולרצות להתבגר. זו אותה מצוינות.

את העונה האדירה שלו הוא התחיל כבר בעונה שעברה – מה שמלמד שלא מדובר בהבלחה, אלא בתהליך. השלב הבא בתהליך הזה כבר לפניו: הוא צריך להוכיח שהוא יכול להיות האיש המרכזי של מכבי חיפה במאני טיים. להראות שהוא מסוגל לקחת קבוצה על הגב גם בפלייאוף ובעיקר בפיינל פור. אני בטוח שהוא בשל לזה כבר העונה, ובכל מקרה, צפוי לו עתיד מזהיר.

עוד בוואלה!

תסמכו עליו: חומוס סלק משוגע (ומטמטם) של עומר מילר

לכתבה המלאה

שמוליק ברנר על אריק אלפסי, מאמן העונה

את אריק אני מכיר רק שבעה וחצי חודשים. להגיע שכיף לעבוד עם בן אדם מסוים זו בדרך כלל קלישאה, בטח בתקופה כזו קצרה, אבל במקרה של אריק זה באמת סוד ההצלחה שלו. פשוט זכיתי לראות את אריק גדל ומתפתח. כי גם אני לא ממש האמנתי, כשעשינו תיאום ציפיות בשיחת פתיחת העונה שלנו. לא שיערנו שנגיע לאן שהגענו, ורק על כך מגיע לו המון קרדיט.

זו פעם ראשונה שיוצא לאריק לבנות קבוצה בליגת העל ואחר כך לאמן אותה, אבל מה שעזר לו להתגבר על כל מכשול זו אותה גישה אנושית, אותו טאץ' של כיף ומכאן גם הביטחון שנסך בשחקנים. צריך אולי לחדד את זה: מדובר במאמן שבונה לראשונה קבוצה בליגת העל ועדיין הולך איתה לאורך כל הדרך. זה בכלל לא מובן מאליו. בזכותו זה עבד ובזכותו נתניה היא הקבוצה שעשתה הכי מעט שינויים במהלך העונה. האמונה שלו בנו היא שנתנה לנו הרבה ביטחון לאורך העונה.

במהלך העונה, אריק למד לזרום עם השחקנים שלו. אנקדוטה מעניינת שתוכל אולי להסביר זאת היא שבתחילת כל אימון, במשך דקה, כל השחקנים זורקים מהחצי. מי שמחטיא יורד לשני מרפקים וכשמישהו קולע אריק, כן אריק, יורד לשני מרפקים. מצד אחד זה שומר על אווירה טובה, מצד שני זה עוזר לאריק לשמור על כושר גופני.

אחד המשפטים המדהימים שהוא אמר לי היה שבכל פעם שהוא מדבר עם מאמן אחר, הוא לומד משהו. לדעתי, הצניעות הזו, למרות שהעונה הזו היתה אמורה להכניס אותו לאופוריה ושכרון כוח, והרצון ללמוד מקולגות, מלמדים על סוד הקסם שלו ועל הפוטנציאל המדהים שיש לו כמאמן.

ארז כץ על דורי אסף, תגלית העונה

להבדיל אולי מאחרים, אני בכלל לא הופתעתי ממה שדורי אסף השיג העונה. אני מכיר אותו ועוקב אחריו כבר כמה שנים, ויש מקרים שהליגה השנייה עושה רק טוב לשחקנים מסוימים וגם לצעירים. דורי ניצל את הבמה הזו כדי לקבל ביטחון וניסיון לקראת העונה הנוכחית, ועצם זה שהוא גדל בהרצליה ובבני השרון, רק עזר לו להיכנס חלק לתפקיד. כי זה הסוד שלו, עד עתה: הוא מפיק מכל הסיטואציה את המקסימום, חוכמה חשובה שעזרה לו לנצל את כל היתרונות שלו.

בליגה שלנו יש כמה שחקנים גדולים שהם קטנים בגובה. אני בטוח שדורי היה מאוד שמח להיות בחבורה הזאת, כמו דרק שארפ, אפיק ניסים ודרור חג'ג'. מכולם, דרור חג'ג' זאת דוגמה מאוד טובה לדורי - להגיע מהליגה השנייה לנבחרת ישראל, לאירופה, להובלת קבוצה ולמכבי. שחקנים עם חיסרון בגובה צריכים להראות אופי, קשיחות ונחישות, ולדורי יש את כל הדברים האלה. אם הוא ימשיך את העונה הזו גם לעונות הבאות, אין שום סיבה ששמו לא יתווסף לרשימה הזו.

הפציעה של דורי העונה פגעה בנו מאוד. בגלל החוק הרוסי, הקבוצה תכננה שיהיו לפחות ארבעה ישראלים עם ניסיון בליגה, וההיעדרות של דורי הפריעה לנו מאוד. גם בעמדת הרכז, גם במורל החברתי. העוצמה הזו היא לא הסיבה לבחירתו לתגלית העונה, אבל זה גם אומר משהו. כי דורי נבחר בזכות להיות תגלית העונה.

עמית גל על אלישי כדיר, השחקן הישראלי של העונה

לאלישי כדיר יש שלוש תכונות מנצחות שבונות אותו, והראשונה שבהן היא חכמה. מדובר בפורוורד מאוד נבון, עם חוכמת משחק וחיים שקשה למצוא היום במחוזותינו. הצלע השנייה של המשולש היא תהליך השתפרות בלתי פוסק, כמעט חסר תקדים – שזה מדד חשוב בבחינת שחקנים.

יש שחקנים שרמת הכישרון שלהם נעצרת באיזה מקום והם מתקדמים עד 15 אחוז. אלישי השתפר בינתיים ב-40 אחוז, והוא כל הזמן מתקדם ויכול להגיע עד ל-50 אחוז שיפור ביכולת הבסיסית שלו. הוא עוד לא מיצה 40 אחוז מהיכולות שלו. הוא עובד על הקליעה שלו ועל הגוף שלו. בניגוד להרבה שחקנים שעברו אצלי, הוא עושה מה שהוא יודע לעשות. הוא לא יפגע במרקם הקבוצתי וייקח זריקות קשות.

וכן, הוא שחקן ברמה הגבוהה ביותר. הייתי ממליץ לו לעבור למכבי תל אביב רק עם הבטחה לחמישייה ו-30 דקות משחק באירופה ובישראל, אחרת עדיף לו להישאר בגלבוע/גליל. ולא רק בגלל שאני חרד להתקדמות שלו. אני מפחד שעוד שחקן שהתרגלתי אליו יעזוב אותי. אני הבן אדם הכי גרוש בארץ מבחינת שחקנים, אני לא מספיק ליהנות מהם.

בכל מקרה, לא משנה לאן יפנה, ברור שהוא לא ייעצר במכבי. הוא צריך להגיע גם לאירופה ואולי אפילו יותר. קשה למצוא שחקן כזה עם רצינות ואחריות כמו שלו, והתנהלות מקצוענית כזאת.

כנראה שביבנה מחנכים אנשים להיות צנועים ולעבוד קשה, כי פשוט כיף להיות במחיצתו. אנשים אולי לא מבינים, אבל הוא עבר שנה לא קלה, ועדיין נשאר בן אדם, למרות גם כל הקטע של החברה שלו. הוא תמיד מוכן לחתום ולהצטלם, וגם אם הוא יהיה ברמה של מייקל ג'ורדן, הוא יתנהג כמו אלישי כדיר של גלבוע/גליל. למה זה חשוב? כי זו גם הכנות המקצועית ששומרת עליו ובונה אותו, כנות מקצועית שקשה לי לראות איך הוא שוכח ממנה פתאום ומסתנוור.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully