פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תפסיקו כבר לבלבל לנו את המוח

        לא רק שגודל ומשפחת רוני חושבים שהם גדולים מאלוהים, הם מפספסים את הנקודה. אריאל גרייזס עונה לדודי כפרי

        בטורו מהבוקר, משבח ידידי דודי כפרי את פעולותיו של רוג'ר גודל, כשזאב אברהמי מסכים עמו על צעדיה של פיטסבורג. כפרי ואברהמי דגלו בהסכמת הסטילרס להחלטה של הקומישינר על השעייתו של בן רות'לסברגר (ביג בן, בשבילכם), בעקבות שתי תלונות להטרדה מינית נגדו, כמו גם בטרייד שעשה אותו ארגון להעברת סנטוניו הולמס לניו יורק ג'טס לאחר שורה של עבירות אלו ואחרות התלויות נגדו.

        מעטים המקרים שאני לא מוצא את עצמי מתנגד לדעותיו של מר כפרי ומקרה זה לא שונה מקודמיו, אבל מעט עוד יותר המקרים שיגרמו לי להשתלח במקלדת בחרון זעם, ולאו דווקא כלפי דודי אלא כלפי הליגה המטומטמת בעולם, הלא היא ה-NFL. אני יכול להבין את נקודת המוצא של גודל, משפחת רוני ואפילו דודי כפרי, שהיו רוצים לראות שבליגה שלהם משחקים אך ורק אמא תרזה ואחיותיה, אבל הגיע הזמן שנישיר מבט למציאות בעיניים ונגיד – תתבגרו! נמאס מזה שאנשים חושבים שספורטאים מקצוענים צריכים להוות איזה שהוא מודל לחיקוי. נמאס מזה שאנשים חושבים שאם תיתן מיליוני דולרים ותהילת עולם לילדים בני 20 ו-25 הם לא יחשבו שהם בלתי נגיעים. והכי נמאס מגברים לבנים מבוגרים ועשירים שיושבים במגדל השן שלהם ומנסים לחנך את כל העולם.

        זה התחיל עם דייויד סטרן, הרול מודל של הקומישינרים בעולם כולו, שהחליט שהליגה שלו לא קוסמת לאמריקאי הלבן בגלל התדמית השלילית שלה, ועל כן העביר שורת חוקים הזויה, שכללה הופעה למשחקים בחליפות, השעיות מטורפות על כל מגע או אפילו ביטויים נגד שופטים - הכל על מנת לשפר את הפרופיל של השחקנים בה ולהבהיל פחות את האמריקאי הלבן שכביכול מפחד מתרבות ההיפ-הופ והגטו השחורה. כמובן, אפילו סטרן לא העז להשעות את קובי בריאנט אחרי פרשת האונס המפורסמת, בעיקר כי קובי לא הורשע, אבל גם כי קובי חשוב מדי לליגה ומהווה הפנים שלה מכדי שהיא תוכל להרשות לעצמה לפגוע בו. לא, בשביל זה צריך ליגה עוד יותר חזקה – ופה נכנס לתמונה רוג'ר גודל, האיש שרק אלוהים שני לו.

        לא באת בטוב, ביג בן

        גודל נכנס לתפקידו כקומישינר לפני מספר שנים ושם לעצמו כמטרה ראשונה במעלה לנקות את הליגה מכל גורם שלילי (או שנתפס על ידו כשלילי). את מייקל ויק לא הייתה לו בעיה להשעות למספר משחקים, כי הרי ויק התעלל בחיות ואף הודה והורשע. אחריו באו טנק ג'ונסון וטראוויס הנרי וכמובן – פקמן ג'ונס הנודע לשמצה. את כולם גודל השעה לתקופות אלו ואחרות ואנשים אמרו "אמן", כי הרי תדמית הליגה חשובה. ואם הם שחורים, נו טוב, אז זה בכלל קל, כי הציבור רואה אותם כעבריינים ממילא.

        רק שעכשיו גודל נתקל בבעיה. שחקן לבן עושה לו בעיות. ולא סתם שחקן לבן, אלא ק"ב של אחת הקבוצות המובילות בליגה וכזה שהביא לקבוצה שלו שתי טבעות סופרבול. וגם הסטילרס נמצאים בבעיה, כי הרי רק לפני שבוע הם שלחו את הרסיבר הטוב ביותר שלהם בשביל ערימת בוטנים, רק בגלל גיליון ההרשעות הארוך שלו. אז כולם פה טיפסו על עץ גבוה והתוצאה הרי היא לפנינו – אחד מחמשת הקוורטרבקים הטובים בליגה מורחק לשישה משחקים (כמעט שליש עונה. המקבילה ב-NBA, למשל – 25 משחקים) על פשע שמעולם לא הוכח שביצע, שלא הוגש בגינו כתב אישום ושהאשמה היחידה שבגינה הוא מוענש היא שהוא לא עמד בקוד המוסרי שאנשים כמו גודל ורוני חושבים שהוא צריך לעמוד בו.

        למי אכפת?

        יש שתי רמות שבהן העונש הזה – וגם הרעיון המעוות של הסטילרס לשווק את ביג בן בטרייד – הוא מגוחך ומטומטם.

        הראשונה היא המחשבה שלהשעיות כאלו יש אפקט כלשהו על ההשתובבויות של שחקני הליגה. כבר חמש שנים שגודל מחלק את העונשים שלו על ימין ועל שמאל ועדיין שום שיפור לא נראה לעין, אולי אפילו להיפך. כמו שדודי בעצמו ציין, ברנדון מרשל – עוד אחד עם צרות בכמויות מסחריות – קיבל חוזה שיא ממיאמי, מייקל ויק חזר לשחק בליגה והפך לאלילם של שחורים ברחבי אמריקה ורק בשנה האחרונה נהרג כריס הנרי, רסיבר של הבנגאלס, אחרי שהושעה חזור והשעה על כל פשע אפשרי. אם בכל קיץ מחדש אנחנו שומעים על דנטה סטולוורת' שדורס מישהו תוך כדי נהיגה בשכרות או על טראוויס הנרי שמשאיר שמונה ילדים משבע נשים שונות, איפה פה בדיוק אפקט ההרתעה שמנסה לייצר גודל?

        הבעיה השנייה, והיא המהותית יותר לטעמי, היא העובדה שגודל (ורוני, כבעלים של הסטילרס) שמו את עצמם למעשה מעל החוק ולמרות שהמשטרה החליטה שאין עילה להגיש כתב אישום כלפי ביג בן, הם החליטו שהוא לא עומד בסטנדרטים שלהם ועל כן ייענש. המחשבה הזאת, שילדים צעירים ומפוצצי אדרנלין שכל העולם אומר להם כמה הם גדולים, אמורים להוות איזה שהוא מופת לחיקוי רק בגלל שהם יודעים לרוץ מהר או למסור טוב, היא לא פחות מאבסורדית. בדיוק כמו עם מקרה טייגר וודס, שנצלב בראש חוצות על כך שעשה את מה שכל גבר עם הרבה כסף (טוב, לא כולם, אני מכיר אחד בטיבט שלא) היה עושה, רק בגלל שהוא כביכול לא עומד בסטנדרטים המוסריים של אמריקה הלבנה, בעוד כל אמריקאי שני בערך בוגד באשתו, כך גם במקרה ביג בן נוצר מצב אבסורדי שבו הליגה מנסה להוכיח לכל העולם שאצלה התנהגות כזאת לא תעבור. עזבו את הצדק בצד, זה בכלל לא חשוב אם האיש נשפט או לא. ולאנשים שחושבים ששחקנים מהסוג הזה מהווים "סרטן בחדר ההלבשה", אני מציע לכם לבדוק לאן הגיעו האיגלס עם הסרטן טרל אואנס, לאן הגיעו הפאטס עם הסרטנים קורי דילון ורנדי מוס ולאן הגיעו הסטילרס עם ביג בן וסנטוניו הולמס. אין כזה דבר סרטן, יש רק ניסיון להצדיק ערכים מוסריים עבשים.

        ואתם יודעים מה האבסורד הכי גדול? שגודל ומשפחת רוני בכלל לא מבינים שלאף אחד לא אכפת. אנחנו רואים פוטבול כי אנחנו אוהבים לראות מסירות, ריצות ומכות על המגרש, ומעניין את הביצה השמאלית שלנו מה אותו שחקן עושה אחרי שעות העבודה שלו. בדיוק כמו שאת הציבור לא מעניין מה קורה לשחקני פוטבול אחרי הפרישה שלהם, והאם המכות שהם חוטפים בראש גורמים להם למות 20 שנה יותר צעירים, כך גם לא מעניין אותנו אם הם מטרידים ילדות בפאבים או מפזרים את הזרע שלהם ברחבי אמריקה. אם הם עברו על החוק, תנו למשטרה ולבתי המשפט לטפל בהם, בדיוק בשביל זה הם קיימים. תנו לנו לראות פוטבול ותעזבו אותנו בשקט, כי באמת – כמה מכם יזפזפו למשחק כדי לראות את צ'רלי באץ' פותח בצהוב-שחור של פיטסבורג?